כדי להחלים מההפיכה נדרשת תוכנית הבראה לאומית
כדי להחלים מההפיכה נדרשת תוכנית הבראה לאומית
במשך שנים צעדה פולין במסלול המסוכן שבו ממשלה פופוליסטית כרסמה במוסדות הדמוקרטיים. מפלגת החוק והצדק הפופוליסטית השתלטה על השירות הציבורי, על מערכת המשפט, ועל כלי התקשורת, במטרה לקדם אג'נדה אנטי-ליברלית. באוקטובר 2023 נפל דבר וגוש חוסם ליברלי בהנהגתו של נשיא המועצה האירופית בדימוס דונלד טוסק, זכה ברוב פרלמנטרי עם הבטחה להשיב את פולין לנתיב הדמוקרטיה הליברלית. מפלגת החוק והצדק עוד ניסתה לחסום את השבעת הממשלה הליברלית החדשה אך לבסוף בדצמבר 2023 נכנס טוסק לתפקידו.
הפיכת הגלגל של תהליך השחיקה הדמוקרטית התגלתה כאתגר לא מבוטל לכוחות הפרו-דמוקרטיים. בשמונה שנות שלטונה מילאה הממשלה הפופוליסטית את השירות הציבורי ואת מערכת המשפט בעושי דברה, ויצרה מנגנונים מוסדיים לשמור על כוחה גם אם תודח מהשלטון. הקואליציה הדמוקרטית בפולין הגיבה לאתגר הזה בצעדים נמרצים. עוד בטרם הושבעה הממשלה, החליטה הקואליציה הדמוקרטית בפרלמנט על צעד דרמטי בהקמת ועדת חקירה מיוחדת לבחינת הפגיעה בשלטון החוק בשנות שלטון מפלגת החוק והצדק. כשבוע לאחר שהושבעה ממשלתו החדשה של דונלד טוסק בפולין, פיטר טוסק את כל ראשי כלי התקשורת הציבוריים שמונו על ידי מפלגת החוק והצדק והפכו אותם לכלי תעמולה.
בדומה לפולין, ישראל עוברת תהליך ארוך של שחיקה דמוקרטית. בישראל, ההפיכה השלטונית שהחלה רשמית בינואר 2023 באה לידי ביטוי בשלושה צירים עיקריים: הראשון, מנסה לקעקע את עצמאות הרשות השופטת. השני, מנסה להשתלט על כלי התקשורת ולהלך אימים על עיתונאים. השלישי, פועל לריסוק מעמדים של שומרי הסף ולהכפיף את השירות הציבורי לגחמות הממשלה. אך בעוד שהציר הראשון והציר השני עוררו את מירב העניין הציבורי, דווקא בציר השלישי קוצרת ממשלת נתניהו-בן גביר את ההישגים הגדולים.
אך בעוד שבפולין הייתה הכרה בכך שנדרשים צעדים אגרסיביים כדי להפוך את הגלגל, לאופוזיציה בישראל אין כל תוכנית מלבד חילופי שלטון. למעשה, תחת התמצקות האופוזיציה כ-"רק לא ביבי", התבססה האמונה שהאיש עצמו הוא הבעיה כולה. אך כאן מצויה הטעות העיקרית. נתניהו הפנים ממזמן שהשאלה היא לא רק מי עומד בראש המערכת, אלא מה זהות האנשים שמאיישים אותה. חילופי שלטון הם אומנם תנאי הכרחי לריפוי הדמוקרטיה הישראלית, אך הם לא תנאי מספיק. הממשלה הבאה תמצא שירות ציבורי שעבר הפיכה פנימית. מאות מינויים, בשלל דרגים, מונו בשל קרבה לשלטון ותו לא.
החלשת השירות הציבורי הוא פרויקט ארוך טווח של נתניהו שהחל עם חזרתו לתפקיד ראש הממשלה בשנת 2009. השיטה שוכללה לאורך שנים. ראשית, ממנים אנשים לפי מידת הנאמנות ולא לפי מידת ההתאמה לתפקיד – לדוגמא, מינוי צחי הנגבי לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי. שנית, בתפקידי מפתח מממנים רק ממלאי מקום כך שיהיו תלויים בדרג הממנה וחלשים – סאגת מינוי נשיא לבית המשפט העליון היא דוגמא מובהקת. שלישית, כל פקיד שלא מתיישר עם הגחמות הפוליטיות של נתניהו הופך למטרה ממוקדת של קמפיין ציבורי רעיל ואלים – לדוגמא, הקמפיין הציבורי שמנהל נתניהו ושלוחיו כנגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה.
במובנים רבים איתמר בן גביר שיכלל את השיטה. תחת בן גביר משטרת ישראל נפלה, וחמור מכך היא נפלה ללא מאבק. הסיבות לנפילה זו מגוונות, ואחת מהן כפי שצוין לא אחת היא השימוש האגרסיבי שבן גביר עושה בסמכויות שלו לעניין מינויים בארגון. לפי הפרסומים לאחרונה, איתמר בן גביר פועל לאייש עשרות תקני קצונה בכירה במשטרה בעושי דברו ונאמניו. אלו יבטיחו שגם אם תתחלף הממשלה, רוחו של בן גביר תמשיך לרחף מעל הארגון. מיותר לציין שהפוליטיזציה של המשטרה היא סכנה לא פחותה מפגיעה בעצמאות בתי המשפט. בסופו של יום משטרת ישראל היא הגוף שיש לו את היכולת והסמכות להפעיל כוח, וכך היא כבר החלה לעשות כנגד "מתנגדי משטר".
לכן, האופוזיציה בישראל לא יכולה להסתפק רק בהחלפת השלטון. נדרשת תוכנית הבראה לאומית כדי להתמודד עם נזקי ממשלת ההפיכה. תוכנית זו חייבת לכלול ניקוי אורוות בשירות הציבורי, ובפרט במשטרת ישראל, שהושחתו מעבר לנקודת האל חזור. יו"ר האופוזיציה לפיד כבר הבטיח כי נציב שירות מדינה מטעם שימונה יפוטר, אך לא די בכך. בשירות הציבורי, מתפקידי הנהלה בכירים ועד משרות זוטרות, ישנם מאות שחבים את מינוים לימין האנטי-דמוקרטי, ונאמנים לאג'נדה שלו. עלינו להיות ברורים באשר לכוונה לערוך חריש עמוק בשירות הציבורי וניקוי השורות ממי שנאמנותו נתונה למנהיג ולא למדינה.
השחתת השירות הציבורי אותה אנו מרגישים על בשרנו, במדינה שהתפרקה מאחריותה, חייבת להיות במוקד מערכת הבחירות הקרובה. כדי להשיב את הגלגל לאחור על האופוזיציה להתחייב לבחון את כל המינויים בשדרות הבכירות בשירות הציבורי מהשנים האחרונות ודווקא האופי הכולל של המהלך יסייע להבטיח שהוא לא יהיה כלי לסגירת חשבונות אישית. מי שפעל להרס הדמוקרטיה הישראלית יאלץ לפנות את מקומו. זה יהיה כואב, אך גוף חולה כרונית נדרש לטיפול אגרסיבי, ואת השלטון החוק לא ניתן להציל ממי שעושים בו שימוש לרעה בלי צעדים רדיקליים.
נבו שפיגל הוא חוקר במכון מולד ודוקטורנט באוניברסיטת תל אביב
