מדינה שמתמודדת ב-7 חזיתות חייבת אסטרטגיה כלכלית מנצחת
מדינה שמתמודדת ב-7 חזיתות חייבת אסטרטגיה כלכלית מנצחת
כאשר הגרעון ממשיך לגדול, חברות הדירוג הבינלאומיות מורידות את הדירוג והממשלה תדון בתקציב בסוף החודש, מוטב שהשרים יעשו שיעורי בית וילמדו על ה"עשור האבוד" של הכלכלה הישראלית לאחר מלחמת יום כיפור, בדיוק בשביל לא לחזור על אותם הכשלים
גם בחזית הכלכלית, קשה שלא להתחיל להשוות את מחדלי הממשלה בעת הנוכחית לממשלות ישראל בשנת ה-70 לאחר מלחמת יום כיפור. יש כמובן הבדלים מהותיים בין המשק המסוגר והקטן שפעל כמעט ללא פיקוח של המדינה לפני 50 שנים לבין המשק הישראלי הגלובאלי של היום עם כמות רזרבות המט"ח, פעילות ההייטק ועוד. גם בראיה לאחור, ברור שהטעויות הכלכליות והפוליטיות של ההנהגות עד לכינונה של ממשלת אחדות באמצע שנות ה-80 הובילו אותנו אל "קו פרשת המים". אולם, הזחיחות של ההנהגה הכלכלית כיום היא בעלת קווי דמיון לצערי ל"קונספציה" של אז . אסור לנו להגיע לייצוב הכלכלי רק בעוד עשור, אלא לעשות את הצעדים הנדרשים כבר עכשיו.
את פרסומי הורדת דירוג האשראי, מדינת ישראל חייבת לקחת כתמרור אזהרה אדום ובוהק, ולא להתייחס אליהן בזלזול וביטול. חברות הדרוג מאותתות למשק הישראלי שאם ההנהגה לא תשנה כיוון בנושא הוצאות הממשלה העצומות מעבר להוצאות הבטחון ,לא תגביר את עצמאותו של בנק ישראל ולא תשמע להמלצותיו בחלוקת כספי הקופה הציבורית תהיה זו ממש הפקרות כלכלית שאנו נשלם עליה בריבית דריבית על האשראי שנקבל ממדינות העולם, אם בכלל נקבל. בזמן שהגירעון ממשיך לגדול ותקציב המדינה צפוי להיות מאושר בממשלה באיחור, את שנת 2025 ישראל תפתח ככל הנראה עם תקציב של 1/12 מהשנה שעברה. מדובר במכה נוספת למשק, שמשווע ליציבות. השורה התחתונה היא שלא רק המלחמה עולה הון – זה ברור, אלא שגם הצעדים וההתנהלות של הממשלה , הם כאלו שכל אזרחי המדינה ישלמו עליהם מהכיס הפרטי.
ועל אלו צעדים מדובר? מה שכבר מזמן, עם תחילת המלחמה היה אמור לקרות כמו סגירת משרדי ממשלה מיותרים שלא תורמים למאמץ המלחמתי או הכלכלי, ביטול הכספים הקואליציוניים, ביצוע של מספר פעולות זמניות לחירום בשביל להגדיל בצורה משמעותית את קופת המדינה כמו הפחתה של שעור המס על רווחים כלואים והגשת תקציב בזמן. כאשר הצעדים הללו לא התרחשו כעבור שנה של מלחמה, התחזיות הופכות לקודרות והמצב הכלכלי של כולנו עלול להסתבך עוד יותר.
כעת ולפי תזכירי החוק שהוציאו האוצר ורשות המיסים לקראת התקציב הקרוב, כבר ברור שהציבור ייאלץ לשאת בנטל הכלכלי בכדי לעמוד בגזירות של 30 מיליארד שקל בשנה. בכל הנוגע למגזר העסקי, תמוהה לי בעיקר התוכנית להטיל מס על מי שלא ימשוך רווחים כלואים של החברות. הרי, כבר מספר רב של חודשים ישנם פרסומים שהיועץ הכלכלי של ראש הממשלה, הפרופ' אבי שמחון, מעודד את החזרתו של המבצע לזמן מוגבל בו המס יופחת. מהלך זה שנערך בפעם האחרונה ב-2017 היה מוצלח מאד ובאוצר מתעקשים ללכת נגדו. ההצעה שלהם כעת היא שגויה לחלוטין שתדכא את הצמיחה ומתעלמת לחלוטין מהצרכים של החברות לגדול. נדמה כי ישנה הנחה כלשהי שכל הכספים לא מחולקים כי החברות ממתינות ל"יום דין" שכזה עם מבצעים להורדת המס אך לא בהכרח כך הוא הדבר ולא ראוי שהמסר הזה יועבר למגזר העסקי שדואג לצמיחה של המשק. אותם אנשים שוכחים שלחברות יש צרכים ותכנון עתידי והכספים מסייעים להם גם בכדי לקבל הסדרי מימון טובים יותר מול הבנקים, בעת הזו צריך לעשות סדרי עדיפויות ולהביא כספים לקופת המדינה באופן המיטבי – אין אופטימלי בתקופה קיצונית שכזו, ואת זה שר האוצר חייב להפנים.
ההנהגה הכלכלית חייבת ברגעים אלו להיות קשובה לצרכי הציבור, להבין את גודל השעה ולעסוק במשבר בצורה עניינית. כי אם לא, החזית הכלכלית תהיה החזית השמינית שמדינת ישראל מתמודדת מולה.
הכותב הינו נשיא לשכת רואי החשבון בישראל ובעל משרד שרייבר את שרייבר
