ניתוחלא עוד צבא קטן וחכם: הקרב על תקציב הביטחון
ניתוח
לא עוד צבא קטן וחכם: הקרב על תקציב הביטחון
משרד הביטחון דורש תוספת תקציבית של 220 מיליארד שקל ל־4 השנים הקרובות; הצרכים כוללים עיבוי נוכחות ביישובי הגבול, תוספת של מעל ל־5,000 אנשי קבע, גידול דרמטי של ימי המילואים, והגדלת רמות המלאי; זה מתווסף לעלות המלחמה הצפויה להגיע ל־125 מיליארד שקל
המחלוקת על תקציב צה"ל לשנים הקרובות נמצאת ברגעים אלו בעיצומה. נקודת המוצא של אנשי האוצר היתה כי בתקציב המעודכן לשנת 2024, ניתן להסתפק בהגדלה תקציבית שתממן את עלות המלחמה שלדעת האוצר תעמוד על כ־66 מיליארד שקל, וכי את התוספות הנוגעות ל"בניין כוח והתעצמות" יש לדחות ל־2025, אחרי שיופקו לקחים ויבוצעו תחקירים ויהיה ברור יותר מה ההשלכות ארוכות הטווח של המלחמה על הצבא.
מנגד, נקודת המוצא של בכירי צה"ל היתה כי מלבד עלות המלחמה, שלדעתם תעמוד על 75 מיליארד שקל ב־2024, יש להתחיל כבר עכשיו במימון של התעצמות הצבא בגין המלחמה. נקודת המוצא של צה"ל היתה 220 מיליארד שקל על פני 4 השנים הקרובות, סדר גודל של כ־55 מיליארד שקל בשנה. לאחר דיונים, נמצאים הצדדים במקום בו צה"ל מבקש לשנת 2024 תוספת של 35 מיליארד שקל ואילו באוצר מוכנים לתת כ־20 מיליארד שקל לשנת 2024, ולהקים ועדה ציבורית נוספת שתבדוק את תקציב הביטחון, בכדי לקבוע את המשך ההתעצמות. מאחורי המספרים הגדולים הללו יש הרבה פרטים והרבה מחלוקות.
כבר לא רק צבא קטן וחכם
גם בצה"ל מצהירים כי "אסור לפעול מתוך הטראומה", אך יחד עם זאת מתעקשים כי יש מסקנות תקציביות שניתן להסיק כבר כעת. באופן גס, ניתן לחלק את המסקנות הללו לשתיים: הראשונה היא "הגדלת כוח האדם בצבא", לא עוד צבא קטן וחכם אלא צבא גדול. הגדלת כוח האדם מתחלקת הן לעיבוי הנוכחות של צה"ל ביישובי הגבול, והן להגדלת היקף הכוחות הלוחמים במקרה של לחימה. בין השאר דורש הצבא תוספת של למעלה מ־5,000 אנשי קבע, גידול דרמטי בימי המילואים בשנים הקרובות, וביטול קיצור השירות לחלק משמעותי מהלוחמים ששירותם יחזור לעמוד על 36 חודשים. מבחינה תקציבית, לא מדובר רק בעלויות ישירות של שכר החיילים הללו, אלא גם בבנייה של מוצבים ובסיסים נוספים, רכישה של עוד כלי רכב ואמצעים נוספים. המסקנה השנייה של צה"ל מתבססת על האופן שבו התפתחה הלחימה בעזה ובצפון. כאן מדובר בנושאים רגישים יותר מבחינת ביטחון המידע, אבל המסר הכללי הוא שקצב ההפצצות והתרוקנות מלאי החימוש של צה"ל לא תאם את תרחישי צה"ל, וההערכות המוקדמות לגבי עצימות המלחמה ומשכה התבררו כשגויות. ולכן, אומרים בצה"ל, אנחנו לא יכולים לחזור לרמות המלאי הקודמות שהיו ערב המלחמה, ואשר נכללות בחישובי עלות המלחמה — שכן יש צורך בהתעצמות גדולה בהרבה. מבחינת צה"ל, הראייה הזו צריכה להתקבל כבר היום בסגירת התקציב של 2024.
צה"ל מוסיף כי קיים מירוץ חימוש עולמי בגלל מלחמת רוסיה־אוקראינה, ואי אפשר לדחות את ההצטיידות, ויש להתחיל אותה עכשיו. או במילים אחרות: בצה"ל מבינים שהזמן עובד לרעתם, וכעת יש חלון הזדמנויות להגדלה מאסיבית של התקציב. מבחינת האוצר זה כמובן הפוך. הזמן עובד לטובתם, ולכן הם דוחפים לפתרון שהציע נגיד בנק ישראל: הקמת ועדה ציבורית לתקציב הביטחון. באוצר דוחים את הטענות על דחיפות קיומית להצטיידות, שכן ההגדלות הנדרשות לתקציב 2024 נכללות כבר ב"עלות המלחמה".
בנוסף, טוענים באוצר, המלחמה עצמה הביאה לשיפור משמעותי גם בבניין הכוח של צה"ל, שכן הצבא רוכש כל העת כלי רכב חדשים, אמצעי מיגון חדשים לחיילים, מחליף את המלאים הישנים במלאים חדשים, ועוד. מבחינה עקרונית טוענים באוצר, הלחימה בחמאס אמורה להקטין משמעותית את היקף האיום הנשקף מהזירה הדרומית, והדבר אמור להתבטא בירידה בעלויות הביטחון ולא בעלייה שלהן.
בצה"ל לא התלהבו מפתרון של הקמת ועדה ציבורית, אבל ככל הנראה הצדדים מבינים כי לפחות חלק מהתקציב יידון בה, ולכן כעת הוויכוח הוא על היקף סמכויותיה, משך זמן עבודתה, וכמה כסף צה"ל יקבל עוד לפני שהוועדה מוקמת. בגזרת הזמן מסתמנת הסכמה על כחודשיים, לגבי הפערים הכספיים שנמצאים במחלוקת — כנראה שהצדדים יצליחו להגיע להסכמות עד התקציב. בשאלת היקף הסמכויות של הוועדה הפערים גדולים. בצה"ל דורשים כי הוועדה תדון רק בשאלת בניין הכוח של צה"ל, אך לא בשאלות כוח האדם בצה"ל, לא בימי מילואים, לא בתנאי השכר של אנשי הקבע, לא בגודל הצבא. זו דרישה שקשה לראות שבאוצר יסכימו לה, הרי דווקא בנושאי כוח אדם יש לגופים האזרחיים, דוגמת משרד האוצר ובנק ישראל, יכולת להביע דעה מגובשת ומעמיקה. בעוד שבכל הקשור לסוגיית התעצמות צבאית יש לצבא יתרונות ומומחיות ייחודיים.
תקציב צה"ל הוא רק חלק מעלויות הביטחון
המחלוקת על תקציב צה"ל יכולה לטשטש את התמונה הרחבה, והיא שאיכות החיים של כל הישראלים נפגעה בשביעי באוקטובר ושיקח זמן רב מאוד לחזור לאיכות החיים של ערב המלחמה ואף לעבור אותה. כשבצה"ל מדברים על גידול של 40 מיליארד שקל בתקציב הבסיס בשנים הקרובות, המשמעות היא לוותר על דברים אחרים, בין אם מדובר בהעלאת מסים דרמטית או בוויתור על שירותים ציבוריים רבים. אחד הדברים שאנו נוטים לשכוח לגבי השיפור באיכות החיים בישראל בעשורים האחרונים, הוא ששיפור זה התאפשר משום שהוצאות הביטחון והריבית עלו בקצב איטי לעומת העלייה בתוצר. בצה"ל מבקשים להעלות את תקציב הביטחון ל־6% תוצר, לעומת מה שהם מחשבים כיום כ־4% תוצר, ומבטיחים כי סביב שנת 2030-2029 נראה ירידה חזרה לערכים של היום. אלא שזה כמובן חישוב שגוי, שכן יש לחשב מה היה קורה עד שנת 2030 ללא הגידול שהמלחמה כופה.
באוצר סבורים כי הלחימה בחמאס אמורה להקטין משמעותית את היקף האיום הנשקף מהזירה הדרומית, והדבר אמור להתבטא בירידה בעלויות הביטחון ולא בעלייה שלהן
נזכיר גם כי בשנת 2024 צפויה להגיע חבילת סיוע אמריקאי בהיקף של כ־8.7 מיליארד דולר. החבילה המקורית המוקדשת לישראל היא 14.4 מיליארד דולר— אך משרד הביטחון האמריקאי מממש כ־5.5 מיליארד דולר מתוכה. כש־4 מיליארד דולר מתוכם יופנה לכיפת ברזל ושרביט קסמים, 1.2 מיליארד שקל למגן אור שנועדה ליירט בלייזר, ושאר הסכום — כ־3.5 מיליארד דולר — יוקדש לחימושים וחלפים. כך שחלק מהעלות התקציבית לא מוטלת על קופת האוצר הישראלית.
כמו כן, חשוב להבחין בין תקציב הביטחון לבין עלות הביטחון. תקציב הביטחון הוא מספר שמוגדר במשרד האוצר, סעיף תקציבי שניתן למשרד הביטחון. לעומת זאת, עלות הביטחון הוא חישוב מרחיב שכולל גם הוצאות אבטחה של משרדי ממשלה, את העלויות שהמעסיקים משלמים בגין ימי מילואים, שכולל גם את ההפסד שיש למשק מכך שהחיילים לא עובדים, וכולל גם עלות מסוימת בגין פרמיית הסיכון של החיילים. העלויות הללו מוערכות על ידי הלמ"ס בכ־20% מההוצאות הישירות של הממשלה על ביטחון. כך לדוגמה, בשנת 2021, העלויות הממשלתיות על ביטחון היו 5.1%, אך העלות הציבורית הכוללת לביטחון היתה 6.1% תוצר. או במילים אחרות: הדיונים בתקציב צה"ל משקפים רק חלק קטן מהתמונה, יש עוד עלויות משקיות רבות, בדמות ימי מילואים רבים, בדמות עלייה ברמת הסיכון של כל חייל, בדמות עלויות אבטחה רבות לעסקים ופרטיים רבים בישראל, ובדמות עלייה בתשלומי הביטוח בהקשרים רבים.
בעוד החישוב של הלמ"ס מבודד ועושה סדר במה שקרוי עלויות הביטחון הישירות, כדאי לשים לב שלא נכלל בחישוב הביטחון הוצאות שנוגעות לסדר הציבורי, כך שחלק רב מפעילות המשטרה ושב"ס לא נמצאים בהוצאות על ביטחון לאומי. כמו כן, את העלויות בגין חללי ונכי צה"ל מכניסים לתשלומי רווחה אחרים (בספרי התקציב הם חלק מתקציב משרד הביטחון) אך גם עלויות אלו הן משמעותיות. בצה"ל אמרו כי תקציב אגף השיקום וההנצחה יעלה בשנים הקרובות מ־6.7 מיליארד שקל לכמעט עשרה מיליארד שקל.
3 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל הרצי הלוי. האם תקציב גדול יותר לצבא יחזיר את תחושת הביטחון לאזרחים
(צילום: תומר שונם הלוי)
ולסיום, המספרים מוגבלים ביכולת שלהם לספר את מה שקרה לרמת החיים ואיכות החיים של הישראלים בשביעי באוקטובר. מה המחיר הכלכלי של הימנעות מיציאה לחופשות, של נסיעה בדרכים עוקפות, של חששות אינסופיים. ההוצאה הציבורית לביטחון שתזנק מזכירה שחזרנו לרמה הבסיסית בסולם הצרכים של מאסלו, הרמה בה חלק מרכזי מהקשב שלנו מופנה להישרדות ושרידות, ולכן תקציבי הביטחון עולים. אך ההשקעה הגדולה בתקציבי הביטחון לא תחזיר למשפחות את יקיריהם, לא תחזיר במהירות את תחושת הביטחון שנהנו ממנה מרבית אזרחי ישראל בשישי באוקטובר, ולכן במובן מסוים הכלכלנים מביטים על הכסף לביטחון בתסכול. זו הוצאה ענקית, אך כזו שלא משפרת בטווח הקרוב את החיים שלנו.
