תחקיר NSO והמשטרהקו ההגנה קרס: האם המשטרה איבדה את הבלמים?
תחקיר NSO והמשטרה
קו ההגנה קרס: האם המשטרה איבדה את הבלמים?
ביומו האחרון של אביחי מנדלבליט בתפקיד הוא קיבל מהמשטרה "מתנה": הודאה כי ייתכן שהיו חריגות בשימוש שלה בתוכנת פגסוס של NSO. הבעיה היא שהמשטרה התרגלה להפר את הדין ולקבל את גיבוי היועץ המשפטי לממשלה
מסכן היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. אפילו ביומו האחרון בתפקיד אין לו עדנה. ממש במקביל לאירוע הפרידה שנערך לו אתמול במשרד המשפטים, הוא חטף "פיגוע" נוסף. בכנסת, בוועדת החוקה. מוקד הרעש הפעם הוא לא פוליטיקאי או שופר תקשורתי כלשהו, אלא משטרת ישראל שהעניקה לו מתנת פרידה משלה - ההודעות, שמא ההודאות, כי ייתכן שהיו חריגות בשימוש שלה בתוכנת פגסוס של NSO.
1. הקלות בה היועץ קנה את הכחשת המשטרה
ולך תדע מה מסתתר אחרי הביטוי "חריגות". מנדלבליט עצמו כבר לא יזכה להזדמנות לברר. הודעת המשטרה אתמול מחייבת מבט לאחור על התגלגלות הפרשה.
זה מתחיל בהכחשה מתנשאת של ממצאי תחקיר "כלכליסט", הכחשה שמלווה בביטול הידוע של התקשורת שמעלילה על המשטרה שפועלת כחוק. רק לפי החוק ולפי צווי בית המשפט. אפילו מנדלבליט הודיע שלפי המידע שבידיו הכל כשורה. הבעיה היא עם מי שהניח את המידע בידיו. וגם עם הקלות שהיועץ קנה את הסחורה הזו.
1 צפייה בגלריה
המפכ"ל קובי שבתאי והיועמ"ש היוצא אביחי מנדלבליט
(צילום: אלעד גרשגורן, אלכס קולומויסקי)
הנסיגה של המשטרה מגרסתה הראשונית עברה כמה שלבים. אחרי שדובריה נשלחו להכחיש מעל כל במה, הופעל מערך תדרוכים בעל מסר קצת סותר - גם על חשיבות ה"כלי" במיגור הפשיעה, וגם על המחסור בכלים והצורך בחקיקה. צורך שעלה גם בפסיקת בית המשפט העליון, שבצירוף מקרים מופלא תזמן את הפריצה הידנית הלא חוקית לניידי יועצי ראש הממשלה לתחקיר הפגסוס של "כלכליסט". צירוף מקרים שהוכיח שיש יותר מדרך אחת להפר את החוק.
2. מסך הערפל סביב חוקיות השימוש
אין מחלוקת על חשיבות הכלי. בלעדיו לא היו מחוסלים ארגוני הפשע במגזר היהודי. ושאפו אמיתי על כך. אבל, מסך הערפל ורימוני העשן שפיזרה המשטרה סביב חוקיות השימוש פגשו כאן את ממצאי התחקיר שלא רק המולנרים והדומרנים חטפו את הפגסוס אלא גם ראשי ערים ומפגינים.
ואז הגיעה הנסיגה הבאה של המשטרה. מכתבו של היועץ המשפטי של המשטרה (והמכתב השני שנועד לתקן את קודמו, ורק הוסיף מבוכה ובלבול). היועץ המשטרתי הודיע שהמשטרה פעלה לפי צווים, אבל ציין במפורש רק את חוק נתוני תקשורת כמבסס את הוצאת הצווים.
שוב, רימון עשן, אלא שהעשן לא הצליח להסתיר את היעדרו של חוק האזנת סתר מהודעת המשטרה. למנדלבליט הם מכרו את החוק הזה, אבל השמיטו אותו מהודעת המשטרה. אתמול, בוועדת חוקה, בוצעה הנסיגה הסופית - ההודאה בחריגות.
במקביל, פורסם גם תחקיר "הניו יורק טיימס" על מכירת הפגסוס למשטרים דיקטטוריים כחלק ממדיניות החוץ הישראלית. גם שם דיברו בתחילה על התניית המכירה בשמירה על זכויות האדם ועל עיקור היכולות הפולשניות־דורסניות. אבל, לך תסמוך על הסעודים בענייני זכויות אדם.
3. עליית דרגה בעולם ההפרות של המשטרה
ועל משטרת ישראל ניתן לסמוך? הבעיה הראשונה היא חוסר האמון הבסיסי בהסבריה. אבל זו הבעיה הקטנה יותר. משטרת ישראל חורצת את הגורל הפלילי של אזרחי ישראל. הראיות שהיא אוספת שולחת אנשים לשנות מאסר ארוכות ובמקרה הפחות גרוע הורסת את שמם, דימוים ולעתים את הקריירות שלהם. לכן חשיבות פעילותה במסגרת הדין (חוק וצווים שיפוטיים) היא קריטית.
הבעיה היא שהמשטרה התרגלה להפר את הדין ולקבל את גיבוי היועץ המשפטי ואף בתי המשפט. כל זאת בחסות ״חזקת התקינות״ המפורסמת. אלא שהשימוש החריג בפגסוס הוא עליית דרגה בעולם ההפרות. זהו מפתח המאסטר לליבת הפרטיות של כל אזרחי ישראל. ואם חוקרי משטרה השתמשו בו שלא כדין, המסקנה המטרידה היא שאין להם כל מעצורים ובלמים. ולכך לא תספיק חקיקה אלא דרוש שינוי עמוק בתרבות הארגונית.
