דעהמלחמה, שלום והאג
דעה
מלחמה, שלום והאג
את סיכויי המלחמה אנו ששים לקחת גם כשאסונותיה ניחתים עלינו בקצב מבהיל. האג הוא האחרון שבהם
1. כאשר ההפיכה המשטרית חוקקה את החוק שנועד ליטול מבג"ץ את הכלי של הסבירות הוגשו מספר עתירות נגד החוק. אחת מהן הוגשה בידי אלוף רוני נומה באמצעות עו"ד עודד סבוראי. העתירה התמקדה בסיכונים שבכירים ישראלים ייחשפו אליהם בצאתם לחו"ל. סיכוני מעצר והעמדה לדין בבית הדיון הבינלאומי פלילי ובמדינות בעלות סמכות שפיטה אוניברסלית כספרד, בלגיה ובריטניה. בהמשך צורף לעתירה תצהיר של ח"כ יוליה מלינובסקי שבו היא מספרת שממשלת ישראל לא קיימה ואפילו לא דיון אחד על השלכות ההפיכה המשטרית על אנשי מערכת הביטחון.
מהיום שבו החוק עבר בכנסת, זכורים שני אירועים: סירובו של נתניהו לפגוש את הרמטכ"ל הרצי הלוי לקבלת סקירה לפני החקיקה, ותחנוניו של שר הביטחון יואב גלנט בפני שר המשפטים יריב לוין שישקול ריכוך בחוק. תחנונים שהושבו ריקם על ידי השר הזחוח.
ולמעשים יש השלכות. השבוע החזיר אותנו התובע כרים חאן לאירוע הזה: לעתירת נומה, לקלות הראש שבה טואטאו אזהרות מערכת הביטחון. העיקר שנתניהו נזכר עכשיו בעצמאות מערכת המשפט שהתובע מהאג התעלם ממנה. המערכת שממשלת ישראל עמלה להחריבה והיום מבקש ראש הממשלה להסתתר מאחוריה.
2. לא רק מאחורי מערכת המשפט נתניהו מבקש להסתתר, אלא גם מאחורי החיילים והציבור כולו. בנאומו אתמול, זיהה עצמו נתניהו שוב, כלואי ה-14 – "המדינה זה אני". לא אותי מאשים התובע של האג, אמר, אלא את מדינת ישראל ואת חיילי צה"ל. זו האסטרטגיה שלו: למנף את התאונה האסונית הזו למופע של התקרבנות, שתהפוך בהמשך לתוכנית פעולה – להעמיק את הדשדוש בבוץ העזתי רק כדי שלא "להיכנע" לתובע המנוול והאנטישמי. הסכנה היא שאכן המדינה, או לפחות בכירי הצבא, יהפכו, כנתניהו, ליעד דומה לצווי מעצר ולשאר האסונות הנלווים. המדינה תיחשף לסנקציות, קצינים ייחשפו לצווי מעצר. ואם מפקדים ישקלו לטייל בחו"ל, ואלי לנסוע ללימודים באיטליה או באנגליה, אז כדאי לחשוב פעמיים על הסיכונים שעלולים לצוץ בדרכם.
3. על המלחמה, בהקשר של האג. ראשית, מטרת המלחמה היא צודקת – להסיר מגבולנו את החמאס שב-7 לאוקטובר הפך מאיום למימושו בטבח שאף מדינה דמוקרטית לא חוותה מעודה. שנית, מדובר בארגון טרור שמוטמע לגמרי באוכלוסייה אזרחית, בתשתיות אזרחיות כמו בתי חולים ובתי ספר. הטמעה זו אינה מאפשרת הפרדה ופגיעה בכוח הצבאי בלבד. ולכן, אין מנוס מפגיעה בלא מעורבים.
דיני המלחמה מציבים כמה דרכי פעולה כדי למזער את הפגיעה הזו. למשל, אזהרה באמצעות כרוזים שקוראת לאוכלוסייה האזרחית לפנות יעדי תקיפה מתוכננים. דרך נוספת היא אישור משפטי של מטרות באופן שמאזן בין הערך הצבאי של המטרה לבין "הנזק המשני" – היקף הפגיעה באזרחים. כך למשל לא יופצץ גן ילדים הומה, גם אם מפקד בכיר של החמאס שוהה בו.
שתי הדרכים האלה פוגעות ביעילות הלוחמה. הן מאפשרות לטרוריסטים להימלט ולהתמגן. מצד שני, ממדי ההרס בעזה, הכמות הבלתי נסבלת של קורבנות ילדים והפיכת מיליונים לחסרי בית ומזון הן תוצאות הרות אסון שמונחות לפתחה ואחריותה של ישראל ומעתה גם לפתחם של שני בתי הדין הבינלאומיים בהאג.
4. הסיפור הזה מחדד לישראל שתי אופציות ברמה האסטרטגית והאידיאולוגית. הראשונה, מלחמת חורמה דתית שתימשך לנצח נגד הערבים והעולם המוסלמי כולו תחת ההנחה שכל הערבים הם חמאס. זו משאת נפשם של הכהניסטים והימין הקיצוני – עם הנצח - לנצח יאכל חרב. הדרך השנייה היא חתירה לדו קיום באמצעות הושטת יד לעולם ערבי מתון, כמובן בליווי הערבויות המתאימות. הדרך השלישית, שהחזיקה מעמד מאז מלחמת ששת הימים נרצחה ב-7 לאוקטובר – הדרך של "ניהול הסכסוך" ו"ניהול הכיבוש".
את שתי האופציות שנותרו על הפרק – מלחמת הנצח אל מול האופציה של דו-קיום – ניתן לפשט גם לבחירה בין מלחמה לשלום
היום (ג׳) דווח בגלי צה"ל על ניסיון נוסף להניח על השולחן את הדרך השניה: ציר אמריקאי-סעודי שישראל תצטרף אליו ותקבל ערבויות ביטחוניות ועיבוי הגנה מול איראן וסוכניה. בתמורה ישראל תצהיר על הכרה בפתרון שתי המדינות ואז נקבל את החטופים, נסיים את המלחמה, ויוקצו מיליארדים לשיקום עזה שישראל תנהל. בתקווה שהפעם, נתניהו לא יעבירם שוב לידי החמאס. הכהניסטים מיהרו לקבור את ההצעה. השר אופיר סופר מהציונות הדתית אמר בגלי צה"ל ש"80% מהישראלים מתנגד לפתרון שתי המדינות".
5. את שתי האופציות שנותרו על הפרק – מלחמת הנצח אל מול האופציה של דו-קיום – ניתן לפשט גם לבחירה בין מלחמה לשלום. הימין ההלכתי הקיצוני שרתם את נתניהו למרכבתו מתמחה בהפצת תרחישי אימה להשמדתה של ישראל אם רק תקום לצדה מדינה פלשתינית. אחד האסונות הגדולים שקרו לישראל בעשור האחרון היא היעלמו לחלוטין של השלום מהשיח והפיכתו לקללה, הזייה ובוגדנות. לשער השמתדה של ישראל. בהחלט לא משהו שווה לקחת סיכון עבורו.
לעומת זאת את סיכוני המלחמה אנו ששים לקחת גם כשאסונותיה ניחתים עלינו בקצב מבהיל. האג הוא האחרון שבהם. קדמו לו קריסת הקונספציה של ניהול הסכסוך/הכיבוש, הטבח והכשל הביטחוני, פינוי חבלי ארץ, דהירה לתהום כלכלית, דהירה לבידוד בינלאומי, תלות מוחלטת בארה"ב ועוד. את כל אלה אנחנו אוכלים במנות גדושות. אבל סיכונים למען שלום? לזה נתניהו, בן גביר וסמוטריץ מתנגדים. כי זה סוף הקואליציה שלהם וקץ חזון ארץ ישראל השלמה. אבל, בין שתי הברירות האלה, ברור שרק אחת מהן תבטיח את עתידה וקיומה של מדינת ישראל. נתניהו ושותפיו הכהניסטים אינם חלק ממנה.
