פרשנותבג"ץ הנבצרות: כיפת הברזל שנתניהו אירגן לעצמו חוזרת לאפסנאות
פרשנות
בג"ץ הנבצרות: כיפת הברזל שנתניהו אירגן לעצמו חוזרת לאפסנאות
בניגוד לסבירות - הנבצרות ותנאיה ראויים להיכלל בחוק יסוד שכן מדובר בסוגיה משטרית ראשונה במעלה. לכן בג"ץ לא פסל את ההסדר אלא דחה את כניסתו לתוקף
מכה נוספת על חודו של קול ספגו בנימין נתניהו וההפיכה המשטרית: חוק הנבצרות שנתניהו אירגן לעצמו יחול רק מהכנסת הבאה. הפעם חלוקת השופטים בין ליברלים לשמרנים היתה מובהקת. השישייה הליברלית אסתר חיות, עוזי פוגלמן, ענת ברון, יצחק עמית דפנה ברק־ארז ועופר גרוסקופף מול החמישייה השמרנית נעם סולברג, דוד מינץ, יוסף אלרון, יעל וילנר, אלכס שטיין. שש־בש.
סיפור הוצאת ראש הממשלה לנבצרות מרחף כחרב מתהפכת מעל ראשו של ראש הממשלה. בעבורו זו שאלה קיומית בהרבה מהסבירות. למרות שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה הרגיעה אותו שוב ושוב שאין בכוונתה להוציאו לנבצרות בגין ניגוד העניינים הזועק שהוא סוחב עמו. נתניהו סירב להירגע. והיו לו שתי סיבות טובות. האחת, מי כמוהו מכיר את מעלליו ולכן חששו שסבלנותה של היועצת תפקע. השנייה: למרות דברי הארגעה של היועצת, עמדתה לבג"ץ לא היתה רגועה: "שימוש מובהק לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת", כתבה, "הליך חקיקה מואץ כדי לשפר את מצבו המשפטי האישי של ראש הממשלה ולאפשר לו לפעול בניגוד לפסיקת בית המשפט הנכבד, שאישרה את כהונתו תחת כתב אישום בגין עבירות חמורות של טוהר המידות". הדברים משולים למישהו שמחזיק נבוט גדול ביד אבל מבטיח שלא ינחית אותו על ראשך. פלא שנתניהו הזדרז למגן את עצמו בסעיף נבצרות משוריין (שמשריין אותו) בחוק יסוד: הממשלה.
ואכן, הנימוק המרכזי של הרוב אימץ את עמדת בהרב־מיארה: שימוש לרעה בסמכות המכוננת ובעיקר: "חקיקת התיקון נועדה לשרת תכלית פרסונלית מובהקת — קידום האינטרסים האישיים של ראש הממשלה והסרת כבלי המגבלות המשפטיות שחלו עליו, בשים לב להליך הפלילי המתנהל נגדו".
המשמעות של דחיית תחולת החוק היא שראש הממשלה חשוף מעתה לפרשנותה של היועצת המשפטית באשר לתנאי ההוצאה לנבצרות. הסמכות שנשללה ממנה בחוק חזרה אליה בבג"ץ. וכעת חל ההסדר הנוכחי, העמום, המעורפל, החסר שקבוע בחוק. והשאלה היא האם בהרב־מיארה תדבוק בעמדתה עד כה — לא להכריז על נבצרות בגין ניגוד העניינים. ניגוד העניינים שרודף את נתניהו מפסק הדין שהכשיר את כהונתו כנאשם, בכפוף להסדר ניגוד עניינים. הממשלה בראשותו השיקה את ההפיכה המשטרית שנועדה בין היתר לבסס ולחזק את כסאו, בין היתר באמצעות מינוי שופטים ויועצים משפטיים, וגם חוקים, שימלטו אותו ממשפטו.
בחוק שנפסל, אירגן לעצמו נתניהו תנאי נבצרות קשוחים ביותר. רק אילוץ בריאותי או נפשי - ולא ניגוד עניינים למשל - הוא עילה להוצאה לנבצרות. ורק הוא עצמו, הממשלה והכנסת וברוב גדול, בלתי אפשרי במציאות הפרלמנטרית שלנו יכולים להכריז על נבצרות, ולא היועצת המשפטית לממשלה. גם בתגובות לבג"ץ, וגם באולם, נתניהו ופרקליטו מרדכי ראבילו היו חריפים ונחרצים ביותר: "זו סוגיה פוליטית מובהקת שאינה שפיטה, והיועצת אינה מוסמכת להכריז על נבצרות". כלומר, לא בג"ץ ולא היועצת מוסמכים לעסוק בנבצרות. ובכן, השופטים התערבו והכדור חזר ליועצת.
להבדיל משאלת הסבירות, הנבצרות ותנאיה ראויים להיכלל בחוק יסוד. בגלל שמדובר בסוגיה משטרית ראשונה במעלה. לכן בג"ץ לא פסל את ההסדר אלא התמקד אך ורק בשאלת מועד כניסתו לתוקף. ההחלטה היא רק מהכנסת הבאה. כיפת הברזל שנתניהו אירגן לעצמו תחזור בשלב זה לאפסנאות.
שופטי המיעוט חלקו על הרוב בשאלת התחולה הפרסונלית. הם הבחינו בין המניע לחקיקה לבין תכליתה. הכניסה למניעיהם של מחוקקים אינה רלבנטית ואילו התכלית היא לגיטימית - לקבוע הסדר כללי בדבר הוצאתו של ראש ממשלה לנבצרות.
קשה להבין את שופטי המיעוט שמסרבים לראות את המניע הפרסונלי. מה בדיוק חסר להם בהתנהלות נתניהו כדי להבין שאחד מיעדיה החשובים של ה"רפורמה", בין שאר יעדיה הפסולים, הוא להציל את ראש הממשלה שמסובך במשפטו פלילי ובאינספור ניגודי העניינים. הנבצרות והסבירות הן לבנים חשובות ב"רפורמה" וטוב עשה בג"ץ שהסיר אותן. השבוע הזה ייזכר כאחד הפסגות של בית המשפט העליון, ונקווה שלא האחרונה שבהן.
