דו"ח המבקרהעיריות בישראל מפזרות כסף בזמן בחירות - ולא מתחשבות בגירעונות
דו"ח המבקר
העיריות בישראל מפזרות כסף בזמן בחירות - ולא מתחשבות בגירעונות
לפי דו"ח מבקר המדינה, בכל אחת מהשנים 2013 ו-2018 שבהן נערכו בחירות לעיריות, נרשמו גירעונות של יותר ממיליארד שקל בתקציבי הפיתוח של הרשויות המקומיות; עוד מצוין בדו"ח כי תושבים שגרים ברשות קטנות ועניות, לרוב בפריפריה, עלולים לא לקבל שירותים שהם זכאים להם
בכל אחת מהשנים 2013 ו-2018 שבהן נערכו בחירות לעיריות, נרשמו גירעונות של יותר ממיליארד שקל בתקציבי הפיתוח של הרשויות המקומיות. זאת לעומת שנים אחרות שבהן דווקא נרשם עודף תקציבי.
הנתונים האלה מתבררים בדו"ח מבקר המדינה שמתפרסם היום (ב׳). הדוח הזה הוא תמרור אזהרה לשנת הבחירות שאליה נכנס השלטון המקומי, לקראת הבחירות שיתקיימו באוקטובר 2023.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בחן בחודשים יוני עד נובמבר 2021 את תקציבי הפיתוח ברשויות המקומיות. התקציבים לפיתוח מנוהלים בנפרד מהתקציב הרגיל שמשמש למימון פעילות שוטפת, ולכן הם נקראים גם תב"ר - ראשי התיבות של תקציב בלתי רגיל. אלה תקציבים שנפרסים לאורך כמה שנים אך משמשים לפרויקטים חד פעמיים, ומוגדרים כהשקעה - משום שאלה משאבים שמוקצים בהווה לשם הפקת תועלת בעתיד.
פרויקטים מהסוג הזה הם למשל לבניית מוסדות ציבור, גינות, פארקים או מתקני ספורט. הכסף למימון הפרויקטים האלה מגיע ממשרדי הממשלה, מתרומות, הלוואות וממקורותיה העצמיים של העירייה. אפשר להניח כי במהלך מערכת הבחירות ראש עיר ישמח לגזור סרטים עם השלמת פרויקט כזה.
אנגלמן בחן את המאזן של סך הפרויקטים האלה בכל אחת מהשנים 2019-2010 ומצא כי ב-6 מתוך 10 השנים שנבחנו היה עודף תקציבי מצטבר בכל הפרויקטים לפיתוח ברשויות המקומיות, כלומר ההכנסות היו גבוהות יותר מאשר ההוצאות. למשל בשנת 2011 ההכנסות למימון הפרויקטים האלה הסתכמו בכ-10.4 מיליארד שקל, ואילו הוצאות היו 9.6 מיליארד שקל -עודף של כ-824 מיליון שקל. בכל אחת מהשנים שבהן נרשם עודף תקציבי הוא הסתכם בכ-400 עד כ-900 מיליון שקל.
לעומת זאת, גירעונות נרשמו בשנים של בחירות: באוקטובר 2013 נערכו בחירות לרשויות המקומיות. לקראת המערכה הזו, בשנת 2012 נרשם גירעון של 116 מיליון שקל, ובשנת 2013 שנת הבחירות הגירעון זינק ל-1.145 מיליארד שקל.
התופעה הזו חוזרת על עצמה 5 שנים אחר כך - הבחירות התקיימו באוקטובר 2018. באותה שנה נרשם גירעון שיא שהגיע ל-1.76 מיליארד שקל. שנה אחר כך, אולי משום שנותרו שרידים מהחלטות שהתקבלו בשנת 2018, נרשם גירעון קטן של 190 מיליון שקל.
משרד הפנים מסר לאנגלמן בתגובה לממצאים האלה כי "מדובר בגירעון זמני שנובע מכך שההוצאה נרשמת עם ביצוע העבודות, ואילו המקורות למימון העבודות מתקבלים לאחר ביצוע העבודה, ולכן הגירעון הזמני אינו רלוונטי ורק הגירעון הסופי מעיד על ביצוע העבודות בחריגה מהתקציב המאושר".
אנגלמן לא קיבל את תשובת משרד הפנים וכתב בדו"ח כי "גירעונות זמניים בשנות בחירות אשר נצברו בשיעורים חריגים יחסית לשנים אחרות, יכולים להעיד גם על ביצוע העבודות קודם לאישור משרד הפנים או קודם לאיתור מקורות מימון".
על הקשר בין הגירעונות לשנת הבחירות הוא כותב "שנת בחירות לרשויות המקומיות היא שנה קריטית לַדרג הנבחר ברשות המקומית, ועל כן יש חשש כי באותה שנה היא תנהג בדרך לא אחראית בניהול תקציבה ותחרוג בהוצאותיה, כולל בתקציב הפיתוח שלה, ועקב כך יירשמו גירעונות שוטפים (זמניים) בתקציב הבלתי רגיל. תופעה זו של "כלכלת בחירות" היא תופעה מוכרת למשרד הפנים, והיא חוזרת על עצמה בכל שנת בחירות".
בנוסף לגירעונות השוטפים בפרויקטים לפיתוח, אנגלמן מצא גם כי בשנת 2019 אצל 127 רשויות מקומיות (מתוך 254 שהוא בדק) נסגרו פרויקטים בגירעון - כלומר העלות שלהם הייתה גבוהה ממקורות המימון. בסך הכל באותה שנה הסתכמו הגירעונות ב-614 מיליון שקל. כדי לכסות את הגירעונות האלה הרשויות המקומיות נאלצות לקחת כסף מפרויקטים אחרים או מהתקציב השוטף. על כך כותב אנגלמן "יצירת גירעונות נצברים סופיים בתב"רים על ידי הרשויות המקומיות אינה תקינה, והיא עשויה לפגוע בפרויקטים אחרים שלהן. לחלופין, היא עלולה להטיל עומס על תקציבה הרגיל של הרשות המקומית".
אנגלמן מצא כי ברוב המקרים שהוא בחן לעומק המועצה המקומית הופכת לחותמת גומי ולא בודקת לעומק את התקציבים הבלתי רגילים. הוא בחן לעומק 6 רשויות - עיריות אור יהודה, נוף הגליל, נס ציונה, סח'נין וקריית אונו והמועצה האזורית נווה מדבר. ומצא בהן כי בשנת 2020 הן אישרו 407 פרויקטים בתקציב בלתי רגיל, אך 371 פרויקטים (91%) אושרו בלי שתועד בישיבת המועצה מתן הסבר מפורט על אודותיהם. ההיקף הכספי של הפרויקטים שאושרו ללא הסבר היה 561 מיליון שקל מתוך 671 מיליון שקל התקציב של כלל הפרויקטים.
רשויות מקומיות קטנות יותר ולרוב גם פריפריאלית ועניות נוטות להציע לתושבים פחות שירותי רווחה. כך למשל מוענקים כ-20 סוגי שירותים בממוצע בעמנואל, ג'יסר א-זרקא והגליל העליון לעומת 45 סוגי שירותים בממוצע בתל אביב, באר שבע, מודיעין ונהריה. במקרים רבים הרשויות האלו גם אינן מפנות לרשויות סמוכות המספקות את השירותים. הפער בולט במיוחד באספקת שירותים לאנשים עם מוגבלות ונובעים בעיקר מקושי תקציבי של הרשויות החלשות. כך עולה מפרק שירותי הדווחה בדו"ח מבקר המדינה בנושא הרשויות המקומיות.
גר ברשות קטנה וענייה? תקבל הרבה פחות שירותי רווחה
החוק מטיל על הרשות המקומית חובה לספק שירותי רווחה מקצועיים בתחומי האבחון, הטיפול, התמיכה, האיתור, המניעה, ההגנה והשיקום. כשליש מהרשויות המקומיות (84 רשויות) הן רשויות קטנות המונות עד 10,000 תושבים. רובן (65 רשויות) הן גם רשויות פריפריאליות, ויותר משליש מהן (32 רשויות) הן רשויות מהחברה הערבית.
62% מהרשויות שאינן מפעילות מרכזי תעסוקה מוגנת עבור אנשים עם מוגבלות ואינן מפנות תושבים למרכזים כאלה ברשויות סמוכות הן רשויות קטנות; 56% מהרשויות שאינן מפעילות מרכזי יום לאזרחים ותיקים ואינן מסיעות לרשויות אחרות הו קטנות. הנתונים קשים בתחומים נוספים: מסגרות ושירותים לאנשים עם אוטיזם – 65%; מסגרות לאנשים עם התמכרויות – 69%; מרכזים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית – 61%. ביישובים רבים שבהם ריכוז גדול של בני נוער המוכרים כבני נוער בסיכון גבוה, בייחוד בדרום, אין מסגרות המיועדות עבורם.
המבקר מסכם כי "תושביהן של רשויות מקומיות קטנות, שהן לרוב גם פריפריאליות, עשויים שלא לקבל סוגים מסוימים של שירותים שהם זכאים להם. ברשויות מקומיות קטנות אשר משתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך והן רשויות פריפריאליות ומהחברה הערבית, מספר הזקוקים למענה גדול יותר. אבל דווקא בהן יש לעיתים קרובות מגוון מצומצם יותר של מענים".
