דעהפערי השכר בין יהודים וערבים: זו לא פוליטיקה, זו כלכלה
דעה
פערי השכר בין יהודים וערבים: זו לא פוליטיקה, זו כלכלה
בדו"ח שפרסם האוצר בשבוע שעבר נחשף כי ערבים מרוויחים הרבה פחות מיהודים. היחסים העגומים שבין הערבים ליהודים הם, כך מסתבר, בעיה כלכלית מן המעלה הראשונה
בדו"ח שפרסם בשבוע שעבר משרד האוצר עלה ממצא מוכר: ערבים מרוויחים פחות — הרבה פחות — מיהודים. החוקרים ביצעו התאמה למשתנים הרלוונטיים כמו רמת ההשכלה, רמת ההכנסה של ההורים ומקום המגורים ואפילו ביצעו התאמה לסקטור שבו העובדים מועסקים. הממצאים ברורים: 35% מפערי השכר בין שני המגזרים אינם מוסברים. 35% שהם כ־1,920 שקל בממוצע.
אנשי אגף הכלכלנית הראשית, שעמלו על הסקירה, לא הסתפקו בפרסום התוצאות אלא דאגו להכריז כי צמצום הפערים הללו יתרום את התרומה המשמעותית ביותר לצמיחת הכלכלה.
זו לא הפעם הראשונה שרגרסיה של כלכלנים לא מצליחה להסביר הכול. גם אחרי קריאת הדו”ח השאלה איך מתארים את הפער הלא מוסבר נותרת ללא מענה. כל אדם שחי בישראל יודע שלפחות חלק מהפער הזה קשור לאיבה הגדולה בין העמים. איבה שמביאה גם לדעות קדומות ולהכללות גזעניות, אך לא בעיני כלכלני האוצר. הם העדיפו לתלות את הפער הבלתי־מוסבר בפשיעה. מדובר בהשערה שגם אם היא נכונה, היא בוודאי לא מסבירה את הפער כולו.
פערי השכר בין יהודים לערבים אינם קשורים רק לרמת ההשכלה, למקום המגורים או לסקטור שבו הם מועסקים. הם קשורים, לפחות בחלקם, לאיבה הגדולה בין שני העמים. לכן, חינוך לסובלנות יכול לתרום לצמצום הפערים
לכלכלנים ולמשפטנים יש נטייה "אימפריאליסטית" לראות את העולם כולו דרך המונחים שרלוונטיים להם. העיסוק ביחסי יהודים־ערבים בישראל נראה בעיניהם כפוליטי, ולכן אפשר לדבר רק על “שיפור מערכת החינוך” ו”הפחתת הפשיעה ברחוב הערבי”. אבל עובדה היא כי היחסים העגומים שבין הערבים ליהודים הם בעיה כלכלית מן המעלה הראשונה. ולכן בין המלצות המדיניות “הכלכליות” של האוצר יש לקרוא לפיתוח סובלנות והיכרות בין המגזרים ולהפחתת הדעות הקדומות.
ההמלצות הנוכחיות של האוצר מופנות רק למערכת החינוך הערבית. הן צריכות להיות מופנות גם למערכת החינוך היהודית, ולחברה היהודית כולה. זו לא פוליטיקה, זו כלכלה.
