דעהמשבר האקלים בישראל - אסון ידוע מראש
דעה
משבר האקלים בישראל - אסון ידוע מראש
ישראל צריכה לפעול במישור החקיקתי, להרחיב את המחקר ולחזק את התיאום והמעורבות של הרשויות המקומיות. נודעת חשיבות רבה גם למרכיב ההסברה כשהמסר צריך להיות חד וברור לפיו על כולנו מוטלת האחריות לפעול לצמצום ממדי האסון
ההיסטוריונית ברברה טוכמן בספרה "מצעד האיוולת" מתארת מקרים שבהם ממשלות ומנהיגים קיבלו החלטות שגרמו לאסונות כבדים לארצם ולבני עמם, אף שהיו מודעים לתוצאות ההרסנית. היא עורכת אבחנה בין החלטות שהן בגדר איוולת לבין צורות אחרות של מעשי כשל בשיקול הדעת, ומגדירה את סימנה המובהק כצעד של הרס עצמי שנעשה אף שהיתה חלופה אחרת וטובה יותר. אין ספק שאם היא היתה כותבת את ספרה כיום, הטיפול במשבר האקלים היה תופס מקום של כבוד כדוגמה לאיוולת שלטונית ומנהיגותית במדינות רבות.
משבר האקלים החמור שפוקד את האנושות הפך בשנים האחרונות לאיום ממשי שגובה יותר ויותר קורבנות בנפש ודוהר במהירות אל נקודת האל-חזור. שריפות ענק, שיטפונות, צונמי ושינויי מזג אוויר קיצוניים הופכים יותר ויותר לדבר שבשגרה, ואיתם גם המחיר הכבד והבלתי נתפס של חיי אדם, פגיעה באיכות החיים וברכוש. בחינת יחסן של המדינות למגמה הרסנית זו מלמדת שהן נחלקות בין אלו המבינות את גודל האסון ונוקטות צעדים כדי לצמצם את היקף התופעה לבין האחרות, שהן הרוב, שאינן עושות דבר, והתייחסותן למשבר נשארת במקרה הטוב במישור ההצהרתי, ולעתים תוך הפגנת אדישות וחוסר אכפתיות.
לאחרונה, בצעד נדיר, נשיא ארצות הברית הכריז על משבר האקלים כסוגיה ביטחונית לאומית וחתם על צווים נשיאותיים לטיפול במשבר. בעקבות זאת משרד הביטחון האמריקאי קבע את שינוי האקלים כנושא בעדיפות גבוהה של הביטחון הלאומי. אלא שמקרה זה הוא חריג, ובמרבית המדינות הדמוקרטיות נמשכת התנהלות מופקרת וחסרת אחריות, הן ברמת הפרט והן ברמת המדינה.
מדינת ישראל נמצאת במיקום גאוגרפי פגיע במיוחד לשינויי האקלים, והנתונים מראים שבשנים האחרונות הטמפרטורה באגן המזרחי של הים התיכון עלתה בכ-25% יותר מהממוצע העולמי. לדעת מומחים, בעתיד הלא רחוק במרבית ימות השנה הטמפרטורה באזור תהיה יותר מ-50 מעלות צלזיוס, וההשלכות החמורות הנובעות מכך ברורות. אסונות טבע יהיו עוצמתיים יותר ויהפכו לדבר שבשגרה. צפויה פגיעה בביטחון המים והמזון, שעלולה לערער גם את מרקם היחסים בין קבוצות האוכלוסייה ובין מדינות, שיובילו למאבקים, מלחמות ולגלי הגירה של מיליוני בני אדם שיחפשו מחסה, מים ומזון.
בדיקת יחסה של ממשלות ישראל למשבר האקלים מלמדת על ריבוי הצהרות דרמטיות באשר לחשיבות הנושא והצורך לנקוט צעדים, אלא שבפועל כמעט ולא נעשה דבר ממשי. מבין שלל הגורמים לחוסר המעש, ישנם גם גורמים שמקורם בחוסר שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה ובינם לבין השלטון המקומי. אי הקצאת משאבים הנדרשים וחוסר בהירות לגבי תחומי האחריות והסמכות בין משרדי הממשלה ובינם לבין השלטון המקומי, שמתערבבים עם משחקי כבוד, אגו וקרדיט, הופכים את ההתמודדות עם אתגר חשוב זה לכישלון ידוע מראש.
הדוגמאות להתנהלות זו קיימות במגוון תחומים. למשל היעדר טיפול ראוי בבעיית המצוקים, שמחריפה למרות החלטות רבות שהתקבלו בנושא. כך גם בהתנהלות בנוגע למתקנים לשימוש באנרגיה מתחדשת. אל מול היעד שהציבה הממשלה, לפיו בשנת 2030 אחוז השימוש באנרגיה מתחדשת יהיה כ-30%, הנתונים כיום מצביעים על 6% בלבד. עיון בהחלטות בתחום זה מעלה גם מקרים של חוסר הבנה בקרב העוסקים בתחום במשרדי הממשלה ומוסדות התכנון באשר לחשיבות ודחיפות הטיפול במשבר האקלים.
ברור לכל כי הטיפול במשבר האקלים בישראל חייב להיות יעד לאומי ואסטרטגי מהמעלה הראשונה וכתוכנית כוללת רב-שנתית ומחייבת. יש צורך לשנות בדחיפות את הדיסקט ולנקוט צעדים ממשיים ולהקצות את המשאבים הנדרשים יחד עם מנגנוני פיקוח, אכיפה וענישה, כדי לוודא יישום המדיניות הממשלתית והתכנונית. נדרש שינוי כיוון ברוח המימרה המיוחסת לאלברט איינשטיין: "לא ניתן להמשיך באותה דרך ולצפות לתוצאות שונות".
לסיכום, נורות האזהרה הפכו מזמן לפרוז'קטורים ענקיים ואדומים נוכח אסונות הטבע הפוקדים את עולמנו בעוצמה ובתדירות גוברת. מדינת ישראל, שמתמודדת עם אתגרים רבים, קשים ומורכבים, שחלקם מאיימים אף על עצם קיומה, חייבת להתעשת ולפעול בדחיפות כדי להרחיק את הסכנות הנשקפות ממשבר האקלים. במסגרת זו יש לפעול גם במישור החקיקתי, להרחיב את המחקר ולחזק את התיאום והמעורבות של הרשויות המקומיות. נודעת חשיבות רבה גם למרכיב ההסברה, הן בקרב האזרחים כפרטים והן בקרב משרדי הממשלה, השלטון המקומי ויתר מוסדות המדינה. המסר צריך להיות חד וברור לפיו על כולנו מוטלת האחריות לפעול לצמצום ממדי האסון, ועל כך נאמר יפה שעה אחת קודם.
ד"ר שוקי אמרני היה מנכ"ל משרד הפנים ויו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה
