"ללא עצמאות שיפוטית, מדינת ישראל עשויה לאבד חלק משמעותי מצביונה הדמוקרטי"
"ללא עצמאות שיפוטית, מדינת ישראל עשויה לאבד חלק משמעותי מצביונה הדמוקרטי"
הרכב הוועדה למינוי שופטים, כמו גם כינוס הוועדה, מקבלים תשומת לב רבה בשיח הציבורי המתקיים בימים האחרונים, וזאת, על אף המלחמה המתמשכת בגבולות המדינה. לקראת פורום Duns 100 לבכירי המשפט בתחום ליטיגציה מסחרית, מתייחסים עורכי דין בולטים בתחום לכמה מהסוגיות המרכזיות שמלוות את ענף המשפט בכלל ותחום הליטיגציה המסחרית בפרט, בתקופה המורכבת איתה אנו מתמודדים
אחרי כמעט שנה ללא נשיא קבוע לבית המשפט העליון, שופטי בג"ץ חייבו השבוע את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ונראה שהמאבק על הרפורמה/מהפכה המשפטית חוזר לצוף מעל פני המים, על כל המשתמע מכך. האם מדינת ישראל יכולה לעמוד כעת גם בפני משבר חוקתי? האם זו העת בה המדינה יכולה להרשות לעצמה להרחיב עוד יותר את השסעים הקיימים? האם זו העת לקדם את הרפורמה/מהפכה משפטית שאמורה לטענת מי שיוזם אותה לתרום למדינת ואזרחי ישראל?
לשאלות הללו יש לא מעט תשובות התלויות בפוזיציה בה נמצא הנשאל, אם כי ברור שמשבר חוקתי נמצא בניגוד לאינטרס של החברה הישראלית בעת הזאת. בזמן שההאשמות בהגעה למצב הנוכחי, כאשר עוד לא ברור האם אכן יתקיים משבר חוקתי, יוטלו על האחר מצד שני הצדדים, יש חשש גדול מכניסה לסחרור מערכות נוסף ופגיעה בדמוקרטיה הישראלית.
לקראת פורום Duns 100 לבכירי המשפט בתחום ליטיגציה מסחרית מסבירים עורכי הדין בולטים בתחום את תפיסת עולמם לגבי שינוי אפשרי בהרכב הוועדה למינוי שופטים.
מלבד זאת, עורכי הדין גם מתייחסים לעומס הקיים בבתי המשפט ולאתגרים הנובעים מהמחסור בשופטים ומהעיכובים הרבים במערכת, הנגזרים ממגוון סיבות. בנוסף, גם האופן שבו מושפע התחום ממלחמת 'חרבות ברזל' עולה לדיון כאשר עורכי הדין נאלצו לגלות לא מעט גמישות לאורך 11 החודשים האחרונים בעקבות אילוצי המלחמה והשפעתה על האופן שבו התנהלו חלק מההליכים המשפטיים.
לכתבה התראיינו עו"ד אופיר צברי, שותף ב'משרד עו"ד SF - צברי-פרקש ושות', עורכי דין , עו"ד מיכאל בך שותף מייסד במשרד עו"ד 'בך, לדרמן ושות'', ועו"ד נועם בר דוד שותף וחבר הנהלה במשרד עו"ד 'סלומון ליפשיץ ושות''.
כיצד ניתן לדעתך להתגבר על העומס בבתי המשפט? האם מורגש מחסור בשופטים?
עו"ד מיכאל בך: "ישנו כמובן צורך בהגדלה משמעותית של כמות השופטים. אך בעיני, חשוב לא פחות, לבצע שינוי מערכתי בשיטת ניהול ההליכים אשר יביא לייעול וקיצור משמעותי של אורך חיי התיקים, כאשר במקום שפסק הדין יינתן מספר שנים לאחר הגשת התביעה, הוא יוכרע בתוך חודשים בודדים למן מועד הגשת התצהירים.
השינוי האחד שיש לבצע הוא שבמקום פערי הזמנים הארוכים בין דיון הוכחות אחד למשנהו, כל תיק יישמע ברצף, יום אחרי יום.
השינוי השני הוא: ברירת המחדל תהיה שבתום דיון ההוכחות האחרון, או ימים ספורים לאחריו, עורכי הדין יסכמו את הטיעונים בעל פה בפני בית המשפט במקום שיגישו סיכומים בכתב. פסק הדין יינתן בתוך פרק זמן מוגדר של 45 יום מטיעוני הסיכומים. התועלת השולית באיכותם הגבוהה יותר של הסיכומים בכתב ביחס לסיכומים בעל פה איננה משתווה לנזק שנגרם כתוצאה מהחדשים הארוכים (ולעתים שנים) הנדרשים עד להשלמת כתיבת הסיכומים וסיכומי התשובה (לאחר שכל צד מגיש על פי רוב מספר בקשות ארכה...).
להצגת הטיעונים בעל פה, אף תהיה תועלת בהדגשת נקודות בפני בית המשפט, שיוכל מצידו להפנות שאלות הבהרה לבאי כוח הצדדים תוך כדי הטיעון כדי לחדד את הנקודות הטעונות הכרעה. יתרון נוסף הוא שהסיכומים ייטענו ופסק הדין יינתן כאשר עדויות העדים עדיין "טריות" ומהדהדות בין כתלי אולם ביהמ"ש, וכאשר בית המשפט מצוי בנבכי התיק ולא נדרש להיזכר בדיונים שהתקיימו שנים קודם לכן. כל אלה, יובילו להכרעה מהירה ואף לתוצאה צודקת יותר, באשר כידוע - צדק דחוי אינו צדק".
עו"ד נועם בר דוד: "מזה שנים קיים עומס רב המוטל על שכמם של השופטים במערכת המשפט במדינת ישראל. העומס האמור נובע משורה של גורמים ובעיקרם העובדה שמדינת ישראל מדורגת במקומות הראשונים בעולם ביחס שבין מספר התיקים לבין גודל האוכלוסייה, וכן בשל המחסור הרב בשופטים ביחס לכמות התיקים הנפתחים במערכת המשפט. חשוב לציין כי העומס אינו מהווה בעיה של מערכת בתי המשפט ושופטיה בלבד, אלא, בראש ובראשונה, העומס הוא בעייתו של הציבור הרחב. עומס יתר המוטל על כתפי שופט גורע מיכולתו לספק לציבור המתדיינים בפניו שירות שיפוטי באיכות ראויה ובמהירות סבירה. אחד הפתרונות להפחתת העומס הקיים הוא הגדלת כמות השופטים המכהנים באופן משמעותי ופתיחת בתי משפט נוספים, כך שיתאפשר טיפול בכמות גדולה יותר של תיקים במקביל. אין ספק כי פתרון זה עשוי להפחית משמעותית את העומס הקיים בבתי המשפט. מעבר לכך, עידוד בתי המשפט לשימוש מוגבר בהליכי גישור ובהליכי בוררות יפחית את מספר המקרים שמגיעים לבתי המשפט ויביא להפחתת פרק הזמן הדרוש ליישוב סכסוכים בבתי המשפט.
פתרון ספציפי נוסף להפחתת העומס הינו העברת תיקים מסוימים הנידונים בפני הרכב שופטים לדיונים בפני שופט יחיד. כך לשם הדוגמה, העלאת הסכום המינימלי, אשר ממנו קיימת חובה לשמוע ערעורים אזרחיים בפני הרכב שופטים (ולא בפני דן יחיד), תביא לצמצום העומס על השופטים ולהפחתת משך זמן הטיפול בתיקים. אפשרות נוספת הינה להעלות את הסכום הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי ביחס לתיקים שיידונו בהליך בסדר דין מהיר, כך שאף תביעות, אשר סכומן גבוה מ-75 אלף ₪ (ניתן להעלות את הרף המינימלי, לצורך העניין, עד לסך של 200 אלף ₪), תתבררנה בהליך מזורז זה.
פתרון אחר לצמצום העומס בבתי המשפט הוא העברת בירורן של "תביעות קטנות" מבית משפט השלום לעורכי דין שיוסמכו בחוק להכריע בתביעות אלה".
עו"ד אופיר צברי: "ראשית, עומס במערכת המשפט הוא סימן היכר לדמוקרטיה פעילה, בה אזרחיה חשים שזכות הגישה לערכאות אכן פתוחה בפניהם והם מבקשים לקבל סעד מן המערכת המשפטית. כך שבמובן מסוים מדובר בסימן חיובי. יחד עם זאת, מערכת המשפט בישראל עמוסה יותר ממרביתן המכריע של מערכות המשפט בעולם, אם לא העמוסה ביותר. עובדה זו גורמת להתארכות הדיונים ולעומס בלתי סביר על השופטות והשופטים במערכת כולה – מה שעלול להביא לפגיעה באיכות השירות הניתן לאזרחים/ות.
במחקר שהתפרסם על ידי מחלקת המחקר של הרשות השופטת בחודש יולי 2021, אשר נשא את הכותרת "עומס העבודה השיפוטית במערכת בתי המשפט בישראל", ובמסגרתו בוצעו בדיקות סטטיסטיות שונות, נקבע כי, "נתונים על מערכת המשפט בישראל מראים מגמה עקבית המעידה על כך שעומס העבודה השיפוטית בישראל הולך ונעשה משמעותי יותר בהשוואה למדינות אחרות בעולם המערבי. עומס כבד זה ניתן לייחס למספר גורמים, ובהם הכמות הגדולה של ההליכים הנפתחים בכל שנה במערכת בתי המשפט בהשוואה לגודל האוכלוסייה בישראל, המספר הקטן של השופטים ביחס לאוכלוסייה ומספרם הגדול של עורכי הדין ביחס לאוכלוסייה בישראל. החלק העיקרי בפתרון של בעיה זו צריך להיות, ללא ספק, הוספת תקציבים והגדלת מספר השופטים והשופטות בכלל הערכאות, במקביל לביצוע ניסיונות לייעול המערכת הנעשים חדשות לבקרים. אך העיקר לטעמי ללא ספק, הוא בהוספת שופטות ושופטים - יותר עורכי דין פירושו פתיחת הליכים רבים יותר וממילא הדבר מחייב הוספת כוח שיפוטי. מדובר בעניין מספרי פשוט. נכון להיום, אין ספק שמורגש מחסור בשופטים ובשופטות במערכת, ואין לנו אלא לקוות לשיפור המצב".
האם לדעתך יש צורך בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים?
עו"ד אופיר צברי: "הוועדה לבחירת שופטים מורכבת כידוע מארבעה פוליטיקאים: שני שרי ממשלה שאחד מהם הוא שר המשפטים והוא גם עומד בראש הוועדה, שני חברי כנסת, שלושה שופטי בית המשפט העליון ובכללם נשיא בית המשפט העליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין. הרציונל בהרכב זה היה שלאף גורם לא יהיה רוב ויהיה צורך בהגעה להסכמה של הגורמים השונים, המייצגים במובנים מסוימים את המתנהל באולמות המשפט: השופטים עצמם כאנשי מקצוע היודעים לבחור מקצועית וערכית את השופטים/ות האמורים/ות להיבחר, הפוליטיקאים המייצגים לכאורה, דמוקרטית, את רוב האזרחים בנקודת זמן עכשווית, ועורכי הדין המייצגים תדיר בבתי המשפט ולהם נקודת הסתכלות ייחודית ומקצועית על השופטים הנבחרים, בהיותם מקבלי השירות בבתי המשפט עבור לקוחותיהם. כבר בעת הדיונים על הקמת הוועדה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, התנהלו ויכוחים דומים לאלה המתנהלים כיום. הועלו ונדחו מספר אפשרויות, עד שהוסכם על תמהיל חברי הוועדה. הוועדה לבחירת שופטים פועלת מזה עשרות שנים ועושה את עבודתה כנדרש, כאשר כפי שהתייחסתי קודם - במקרים רבים בשל תמהיל חברי/ות הוועדה, מחייב הדבר הסכמות בין הגורמים השונים – ולכך דומני נועד תמהיל זה, קיום דיון, לעיתים סוער – והגעה להסכמות. ייתכן שניתן לשנות ולשפר את הרכב הוועדה, אך לא ראיתי הצעה פרגמטית שכזו על מנת שניתן יהא להגיב עליה ולבחון אותה. בעיני, בוודאי שאין ליתן לגורם כלשהו בתוך התמהיל הקיים את זכות ההכרעה, שאז נמצא עצמנו במצב שמינויי שופטים/ות ייעשה, אם נשתמש בשפה עדינה, שלא על פי האינטרסים הראויים לבחירת שופטים/ות, אלא לפי "התאמה" של המועמד/ת לאינטרסים של הגורם הממנה - וזו תוצאה שאסור בשום אופן להגיע אליה".
עו"ד נועם בר דוד: "הוועדה לבחירת שופטים כוללת רוב של נציגים מעולם המשפט (שלושה שופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין). שינוי בהרכב הוועדה האמור, אשר יגביר את מעורבות הפוליטיקה בבחירת השופטים, עשוי לפגוע בעצמאות הרשות השופטת. בחירה של שופטים על פי שיקולים פוליטיים או על פי זהותם הפוליטית עשויה לפגוע בחוסנו ובמקצועיותו של בית המשפט. בית משפט, ששופטיו לא ייבחרו לפי אמות מידה מקצועיות ושלא יהיה עצמאי בהחלטותיו, לא רק שיהפוך להיות מוסד מוחלש אלא שבסופו של יום אף לא יזכה באמון הציבור. אין זה ראוי כי שופטים יימצאו במצב שעליהם לחשוש מהתערבות פוליטית בקביעותיהם, באמצעות השפעה על קידומם או באמצעות איום בהדחתם. ללא עצמאות שיפוטית, מדינת ישראל עשויה לאבד חלק משמעותי מצביונה הדמוקרטי.
עם זאת ובשים לב לחילוקי הדעות השונים הקיימים בקרב הציבור הישראלי, במיוחד בתקופה הסוערת בה אנו מצויים כיום, יש מקום לפעול לאיתור נקודות איזון נכונות בסוגיות שעל הפרק, באופן שיביא בחשבון את הפערים הקיימים בנושאים אלה".
עו"ד מיכאל בך: "בשום אופן לא. הוועדה לבחירת שופטים בישראל מורכבת בצורה שנועדה להבטיח איזונים ובלמים בין נציגי מערכת המשפט לבין נציגי המערכת הפוליטית. בניגוד לסיסמאות שמפריחים מחוללי המהפכה המשטרית לאוויר – השיטה הקיימת מבטיחה שאין, ואף לא יכולה להיות, תופעה של "חבר מביא חבר" בבית המשפט העליון. זאת שכן, הוועדה מורכבת מ – 9 חברים (שר המשפטים שעומד בראש הוועדה, שר נוסף, שני חברי כנסת, שני נציגי לשכת עורכי הדין, ושלושה שופטים של ביהמ"ש העליון, בהם נשיא ביהמ"ש העליון). לצורך מינוי שופט לביהמ"ש העליון נדרש רוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה, ועל כן, על פי המצב הקיים כיום לאף גורם בתוך הוועדה אין יכולת להשיג רוב וכל מינוי דורש הסכמה רחבה והתוצאה מדברת בעד עצמה. בניגוד גמור לטיעונים המופרכים של יוזמי ה"רפורמה" שטוענים חדשות לבקרים כאילו ביהמ"ש העליון "עשוי מקשה אחת" וכאילו כל רצונם הוא "בסך הכל לגוון" את ביהמ"ש העליון – הרכב שופטי בית המשפט העליון כיום מגוון מאד, וכולל בתוכו שופטים ממגזרים שונים, המזוהים עם קשת השקפות העולם בעם, ובכללם, הן שופטים המוגדרים כ"ליברלים" והן שופטים המוגדרים כ"שמרנים". השאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו בעודו בוחן את השינויים הדרמטיים שמבקשים מחוללי המהפכה לבצע בשיטת בחירת השופטים, היא מה המניע שעומד מאחורי הרצון לשנות עתה את השיטה הנהוגה למן קום המדינה. והמניע ברור – מחוללי המהפכה אינם מעוניינים "לגוון" את בית המשפט העליון, אלא רצונם הוא להשתלט באופן מוחלט על תהליך בחירת השופטים, ובראש ובראשונה, על בחירת שופטי ביהמ"ש העליון, כדי למנוע כל אפשרות של ביקורת על הממשלה ועל העומד בראשה, או במלים אחרות - דיקטטורה. ואם לא די בכך – די לראות את הקונטקסט בו הוצע לשנות את שיטת בחירת השופטים הנוהגת מקדמת דנא כדי להסיר כל מסיכה אפשרית מעל פני המטרה הברורה של יוזמי השינוי. זאת, כאשר יחד עם השינוי בשיטת בחירת השופטים, שהינו הנדבך הבוטה והמסוכן ביותר ב"רפורמה", כללה ה"תכנית" השתלטות מוחלטת על מינוי היועצים המשפטיים, לרבות היועץ המשפטי לממשלה, וריקון מתוכן של משקל עמדתם, שלילה מוחלטת של סמכות ביהמ"ש העליון להתערב בחוקי יסוד (כאשר הכנסת רשאית להגדיר כל חוק כ"חוק יסוד"), שלילה דה פקטו של יכולת ביהמ"ש העליון לבטל חוקים רגילים באמצעות פסקת ההתגברות וביטול עילת הסבירות. בהעדר יכולת לשנות את שיטת המשטר באמצעות כללי המשחק הקיימים, מבקשים יוזמי המהפכה לשנות את הכללים. את זאת אין לאפשר להם".
מה הן שתי המגמות הבולטות ביותר מבחינה משפטית בהן נתקלת בתקופת מלחמת חרבות ברזל?
עו"ד נועם בר דוד: "בתקופת מלחמת חרבות ברזל אנו עדים למספר מגמות משפטיות בולטות ומורכבות, הנובעות מהמצב הביטחוני, החברתי והפוליטי השורר במדינת ישראל בתקופה זו. אחת המגמות שאנו עדים להתפתחותה לאחרונה הינה ריבוי של תביעות דיירים בגין איחורים במסירת דירות קבלן בתקופת המלחמה. המלחמה השפיעה על קצב העבודה באתרי בנייה שונים ברחבי הארץ, אשר תלויים, בין היתר, בהעסקתם של עובדים מאזורי יהודה ושומרון ועזה. כתוצאה מכך, קבלנים רבים מצאו עצמם במחסור כבד בכוח אדם, אשר הוביל, לא אחת, לאיחור משמעותי בהשלמת פרויקטים וכתוצאה מכך לעיכוב במסירת דירות לרוכשים במועדים שנקבעו בהסכמי המכר. בנוסף, באיזורי הלחימה בארץ (בעיקר בצפון ובדרום המדינה) חלו מגבלות משמעותיות, אשר גרמו לכך שהעבודות בפרויקטים לא התקיימו כסדרן ומשכך נגרמו עיכובים משמעותיים. בשים לב לאמור לעיל, המלחמה מעוררת שאלות משפטיות שונות הנוגעות לפיצויים בגין איחורים במסירת דירות קבלן ודומה כי בעתיד הקרוב תינתנה הלכות משפטיות בסוגיות אלה.
מגמה נוספת בתקופה זו הינה ייעול הליכי ליטיגציה באמצעות קיום דיונים בהיוועדות חזותית. בשל הצורך להמשיך ולקיים הליכים משפטיים בתקופת המלחמה ולמנוע עומס משמעותי על המערכת בתום מצב החירום, הוחלט במערכת המשפט לאפשר שמיעת דיונים בהיוועדות חזותית וזאת, בין היתר, במסגרת דיוני קדם משפט ודיונים נוספים שנקבעו בתקנות מצב חירום.
השימוש בקיום דיונים בהיוועדות חזותית, שהחל עוד בתקופת משבר נגיף הקורונה, יצר הזדמנות שאילצה את העוסקים במלאכת המשפט להתגבר על חסמים טכניים ביחס לשימוש בכלי מיטבי זה לניהול דיונים מרחוק. לדיון מרחוק יתרונות משמעותיים, הכוללים, בין היתר, חיסכון בזמן, שיפור הנוחות והשירות שניתן לעורכי הדין ובעלי הדין, העלאת הגמישות והזמינות בקביעת דיונים, ירידה משמעותית בכמות דחיות הדיונים, העדת עדים המתגוררים בחו"ל ועוד.
לצד היתרונות האמורים, למנגנון זה קיימים אף חסרונות, כגון תקלות טכניות בעת ניהול ההליך המשפטי בהיוועדות חזותית, קושי ביכולתו של בית המשפט להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעד, קושי בניהול הליכים מורכבים ומרובי צדדים וכן קושי בקידום פשרות בעת שימוש במנגנון זה (להבדיל מקיום דיון פיזי באולם בית המשפט).
בשורה התחתונה ולעניות דעתי, היתרונות של שיטה זו עולים על חסרונותיה, וזאת במיוחד בניהול מרחוק של דיונים מקדמיים קצרים, פשוטים וטכניים (לרוב) במהותם, אשר עשויים לחסוך זמן ומשאבים יקרי ערך לעורכי הדין ולבעלי הדין".
d&b – לדעת להחליט
