ניתוחמוקדי האבטלה העיקריים בעקבות המלחמה: ערי המפונים והחברה הערבית
ניתוח
מוקדי האבטלה העיקריים בעקבות המלחמה: ערי המפונים והחברה הערבית
החשש העיקרי נוגע להיווצרות מוקדי אבטלה בשדרות ובקריית שמונה אחרי חזרת המפונים. האבטלה בחברה הערבית מכה במאבק בפשע המאורגן, והיעדר האמון עם האוכלוסייה היהודית מקשה עוד יותר על ההתאוששות התעסוקתית
שני מוקדי אבטלה קשים הולכים ונוצרים במשק במהלך המלחמה: בקרב אוכלוסיית המפונים, בייחוד מהצפון, ובאוכלוסייה הערבית. בשני המקרים עדיין לא רואים את כל ממדי התופעה, מכיוון שרבים מהמפונים מקבלים בשלב זה שכר מלא למרות שמקום העבודה מושבת, ואצל הערבים - כיון שחלק משמעותי מהאבטלה לא רשומה.
בשתי הבעיות קשה מאוד לטפל במהלך המלחמה כי המפונים עוד לא חזרו לבתיהם, ואצל ערבים - בשל הפחד והחשדנות מול חברה הכללית. הדבר עלול ליצור נזקים ארוכי טווח לאוכלוסיות חלשות ממילא.
מעבר לכך יש מחלוקת בשאלה האם יש בישראל בעיית אבטלה משמעותית. לפי הביטוח הלאומי, בסוף השבוע נחצה רף 200 אלף המבוטלים החדשים מתחילת המלחמה. הנתון הזה כולל 40 אלף מובטלים שנוספו בדצמבר. לפי שירות התעסוקה חזרו באותו חודש רק 35 אלף לעבודה.
אלא שמי שירצה יוכל למצוא נחמה בשני טיעונים: הראשון הוא שככל שדצמבר התקדם מספר המובטלים החדשים ירד ואנחנו נמצאים כרגע כ-1,000 מובטלים חדשים ליום חול ומתקרבים מאוד לקצב של 20 אלף מובטלים חדשים לחודש, כמו בשגרה. השני הוא שסביר להניח שיש דיווח חסר על החוזרים לעבודה, כי למובטלים חשוב לדווח מהר כדי לקבל דמי אבטלה. למי שחוזר לעבודה פחות דחוף לדווח.
ולכן רמת האבטלה הנוכחית היא שאלה של נקודת מבט. אם המספרים מראים בערך 270 אלף מובטלים (כולל מובטלים ותיקים ובניכוי חוזרים ידועים לעבודה), במשרד האוצר מניחים שבפועל בגלל דיווח חסר על שיבה לעבודה מדובר ב-230 אלף, מתוכם 80 אלף איש בחל"ת, רבים מהם צעירים. שם סבורים שמי מהם שאין לו מקום עבודה לחזור אליו עדיף שימצא מקום עבודה חדש. לכן כרגע נראה שהקלות החל"ת לא יוארכו מעבר לדצמבר. מי שייצא לאבטלה עד סוף השנה, ימשיך ליהנות מהן. אבל מי שייצא לחל"ת בינואר לא יקבל.
יש שתי קבוצות שכנראה יקבלו הארכת זכאות: תושבי העוטף ואנשי מילואים שהיו מובטלים לפני ה-7.10, ואין להם בעצם איך לחזור לעבודה. בעמותה 121 לשינוי חברתי לעומת זאת סבורים שצריך לאפשר למעסיקים שמעוניינים בכך להחזיר את העובדים להעסקה חלקית, בדרך לשיבה מלאה. באוצר חושבים שזה לגמרי מיותר.
אלא שברור ששתי בעיות תעסוקה צפויות כאמור לטווח ארוך ולגבי שתיהן יש מעט מאוד מה לעשות עכשיו. אחת מהן היא בערים המפונות. בניגוד ליישובים הקטנים שרבים מהם כוללים אוכלוסייה חזקה, שדרות וקריית שמונה הן ערים חלשות יחסית. שתיהן נפגעו קשות מהמלחמה וייקח לא מעט זמן לשקם אותן ולבנות מחדש את מקומות העבודה בהן. את שדרות אפשר יהיה כנראה להתחיל לשקם בקרוב. אבל אף אחד לא יודע מתי תהיה השיבה לקריית שמונה ויש חשש גדול שהיא תהפוך למוקד אבטלה.
מחקר חדש של המרכז למדיניות כלכליות של החברה הערבית במכון אהרון, בראשות ד"ר מריאן תחאוכו, מגלה ששיעור הגברים הערבים שהיו בחל"ת בנובמבר עמד על 12%, פי 3 מאשר שיעור הגברים היהודים (4%). מאחורי האבטלה הזו עומדת בעיית אמון קשה בין שתי האוכלוסיות - האוכלוסייה היהודית שחוששת מכניסת ערבים, והערבית שמפחדת מהתנכלויות.
העובדה שלא היו כל מהומות ביישובים הערבים מתחילת המלחמה לא הפיגה את החשש בינתיים וספק אם יש קשב למדיניות שילוב וגיוון. אם השקט יימשך, אולי זה יעזור לחזרה מהירה יותר של העובדים הערבים. אלא שבינתיים צעירים ללא עבודה הם פוטנציאל גיוס לפשע המאורגן ומשקי בית ללא פרנסה הם פוטנציאל להלוואות בשוק האפור. ובמילים אחרות - המלחמה בפשיעה בחברה הערבית חוטפת במלחמה מכה קשה.
