אחרי הדחת גלנט, המחאה תפנה לשאר "מגזר השתקנים"
אחרי הדחת גלנט, המחאה תפנה לשאר "מגזר השתקנים"
גלנט הוא השר הראשון להתנגד לנתניהו מבין קבוצת הח"כים של הליכוד שמציגים חזות ממלכתית ולא מרבים להתבטא בנושא ההפיכה המשטרית. מאמצי המפגינים יופנו כעת אליהם במטרה שיצטרפו להתנגדות לחקיקה
לא בכדי שני השמות העיקריים שעלו מיד כמועמדים להחליף את שר הביטחון המודח יואב גלנט היו אלה של שר החקלאות אבי דיכטר ושר הכלכלה ניר ברקת. בסביבת נתניהו הבינו שמלבד המקל לגלנט כדאי להם לתת איזה גזר - לפחות לאחד מהאנשים, שכמו גלנט נתפסים כ"קול שפוי" אופציונלי, וכדאי לרצות אותם לפני שבכלל יחשבו לעשות מעשה דומה - רחמנא לצלן - להביע דעה מנוגדת.
מדובר באנשי ליכוד שמתנהגים בממלכתיות יחסית, חלקם לא מוציאים מילה על ה"רפורמה" מתחילת האירוע. בעיני אנשי המחאה, הקבוצה הזו היא מטרה, שכוללת גם ליכודניקים ותיקים שנחשבים מתונים וממלכתיים, כמו יולי אדלשטיין, גילה גמליאל, ישראל כץ, חיים כץ ועוד כמה שאפשר להעביר אותם תהליך סילמניזציה מוצלח (על שם עידית סילמן). לכן, למשל, המחאה של "אחים לנשק", מתקיימת שוב ושוב ליד בתיהם של אדלשטיין בהרצליה פיתוח, של דיכטר באשקלון ושל גלנט במושב עמיקם. מפגינים פוקדים גם את ישראל כץ בכפר אחים, גמליאל בצפון תל אביב, דני דנון ברעננה ועוד - כולם חברי "מגזר השתקנים". חלקם גם זוכים ל"ביקור שיבוש" מצד מפגינים עם דגלים, זמבורות ורעשנים במקומות שונים ברחבי הארץ אליהם הם מגיעים.
זכורות במיוחד ההפגנות של יוצאי השב"כ שלחמו כתף אל כתף עם דיכטר, ובאו אליו הביתה להזכיר לו את אומץ ליבו מתקופת שירותו לעומת מוג ליבו כיום עם קריאות בסגנון "אבו נביל אתה דחליל", או "מבצע גלנט" בעומק עמיקם - בהובלת יוצאי שייטת 13 (עליה הוא פיקד בעבר) ביחד עם מילואימניקים משלל יחידות קרביות אחרות, שגם להפגנות שלהם מול ביתו היתה השפעה על האלוף במיל', שאת מרבית חייו הבוגרים העביר בצבא, וכעת הוא רואה את עומק השבר שמחלחל גם אליו. לא בכדי היה זה גלנט השר הראשון - ועוד בכיר שרי הליכוד - שהעז להרים ראש מול נתניהו. על כך אפשר להגיד – עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
לגלנט קדמו חברי כנסת אחרים בעלי משקל בציבור הליכודי, כמו יולי אדלשטין, שלא הגיע להצבעות בכנסת על חלק מחוקי ההפיכה המשטרית. אתמול הוא אמר לכתבים ש"זו לא העת להחליף שר ביטחון". וכמובן דוד ביטן, שעם משקולת המשפט הפלילי המתנהל נגדו, שבסופו אם יורשע לא יוכל להמשיך לכהן כח"כ ולא יצטרך לעמוד לבחירת מתפקדי הליכוד, משוחרר יותר מכולם לקרוא לעצירת החקיקה, כפי שהוא עושה כבר כמה שבועות. מה הם עצמם יעשו ביום הדין, עוד לא באמת ברור.
אחרי ש"מבצע גלנט" הוכתר בהצלחה, אנשי המחאה ימשיכו לשרים נוספים. עד אתמול רבים מהם שמרו על שתיקה, ורק לאחר שהסתמן כי נתניהו עשוי לעצור את החקיקה, פתאום ניר ברקת מתבטא בנושא, כשכתב בטוויטר וקרא לחברי הממשלה והקואליציה "להתלכד מאחורי ראש הממשלה ולגבות אותו בעצירת החקיקה". ברקת הוא פוליטיקאי ציני ומחושב שיודע לכלכל את צעדיו היטב, ויעשה בסוף מה שטוב לאדם אחד – ניר ברקת.
הבולט והבכיר (לשעבר) שבהם הוא שר האנרגיה ישראל כץ, פוליטיקאי מנוסה שספג לא מעט השפלות מנתניהו ובטנו מלאה עליו. ולמרות זאת, קולו לגמרי נאלם. הציוץ האחרון שלו היה לפני שלושה שבועות, וגם אז הוא דיווח על פגישה עם שגריר האיחוד האירופי בישראל. גם ציוצים קודמים עסקו בפגישות שונות או במסירת תנחומים למשפחות נרצחים בפיגועים ואיחולי החלמה לפצועים. אל הפצע המדמם בליבה של ישראל כץ פחות מתייחס. גם הוא, כמו עוד כמה מחבריו לליכוד, מחכה כנראה לראות לאן נושבת הרוח.
