שיקום המדינה דורש גם שינויים מיידיים בשוק העבודה
שיקום המדינה דורש גם שינויים מיידיים בשוק העבודה
ביום שאחרי המלחמה יידרש תהליך שיקום רחב למדינת ישראל. שיקום שייתכן וייקח כעשור ואף יותר, ויידרש בכל תחומי חיינו. לא בטוח כי כרגע יש לרשותנו את המשאבים לשיקום ולא בטוח כי יש מי שיוביל את תהליכי השינוי הנדרשים בתחומים רבים כל כך. השפעת המלחמה על מצבם הנפשי של אזרחיות ואזרחי ישראל מורגש כבר כעת, וברור כי יידרש תהליך שיקום ארוך לרבים ורבות כל כך שחוו תקופה ארוכה של עצב, חרדות, פחד, אובדן ואי ודאות. מה שברור וידוע הוא, שאין בישראל מספיק נשות ואנשי מקצוע שיוכלו לטפל בכולם.
את ההשפעה השלילית של המלחמה על המצב הנפשי נרגיש באופן משמעותי גם בשוק העבודה. המוטיבציה לעבוד תרד, חלק מהעובדים והעובדות ירצו להפחית את שעות העבודה ואף לשנות את מקום ואופי העבודה שלהם גם במחיר של פגיעה כלכלית, ופריון העבודה, שגם כך אינו מהגבוהים במדינות ה-OECD, יירד. מה שבטוח הוא שעובדות ועובדים רבים לא יסכימו לחזור לעבוד באותו האופן בו עבדו לפני המלחמה וידרשו איזון טוב יותר בין העבודה לחייהם הפרטיים, למשפחה ולפנאי שלהם. הרצון לאיזון טוב יותר אינו חדש והתחיל כבר לפני שנים רבות. תהליך זה הואץ מאוד במהלך מגפת הקורונה ולאחריה, תוך שימת דגש על שלושה עקרונות. העקרון הראשון הוא טיפול בלחץ ושחיקה בעבודה עד כדי כך שארגון הבריאות הבינלאומי הגדיר את הלחץ והשחיקה בעבודה כגורם תחלואה. העקרון השני הוא גמישות בעבודה הכוללת עבודה מהבית, גמישות בשעות העבודה, גמישות בימי החופשה ועוד.
העקרון השלישי הוא עקרון הגבולות הקובע כי יהיו גבולות ברורים בין שעות העבודה לשעות הפנאי. העקרון הזה כל כך חשוב, עד כדי כך שמדינות בעולם התחילו לחוקק חוקים האוסרים על מעסיקים לפנות לעובדים לאחר שעות העבודה (צרפת, פורטוגל ולאחרונה אוסטרליה). מעבר לכך התחילו בעולם לבדוק את השפעת המעבר ל-4 ימי עבודה בשבוע על העובדים ועל החברות. בניסויים שנערכו ברחבי העולם נמצא כי מעבר ל-4 ימי עבודה משפר משמעותית את מצבם של העובדים והעובדות מבחינות רבות כולל שיפור במצבם הבריאותי, בשעות השינה ובשביעות הרצון מהחיים. החברות דיווחו כי למרות הירידה במספר ימי העבודה, פריון העבודה עלה ואף ניכר שיפור במדדים הכלכליים של אותן חברות.
כחלק מתהליך השיקום של החברה הישראלית נדרש שינוי משמעותי בשוק העבודה. שינוי כזה שיאפשר לעובדים ועובדות לשלב בין העבודה לבין תהליך השיקום הנדרש. אי אפשר להמתין עם השינויים ונדרש להכין כבר עכשיו את הקרקע. בין היתר להפחית את שעות העבודה ואף לשקול לקצר יום או יומיים בשבוע (למשל ימי שלישי עבודה עד 14:00). בטווח הארוך גם מעבר ל-4 ימי עבודה בשבוע יוכל להיות פתרון, בטח אם רוב העולם יעבור ל-4 ימי עבודה בשבוע. במקומות שניתן, צריך לעבור לעבודה חלקית מהבית גם בעידוד ממשלתי. מעבר ליומיים עבודה מהבית, יוכל גם להפחית את הפקקים בכבישים, דבר שהופך להיות סיוט עבור כל עובד או עובדת שצריכים לנסוע לעבודה. בנוסף, נושא הגבולות בין מעסיקים לעובדים ועובדות חייב להיות מוגדר מחדש, ואם צריך גם בחקיקה כפי שקרה במדינות אחרות. פניה לעובדים ועובדות לאחר שעות עבודה או בקשה מעובד להיות זמין בזמן חופשתו אסורה בעולם העבודה החדש.
תהליך השינוי הנדרש אינו אינטרס של העובדים בלבד. כפי שהוכח במחקרים רבים כל כך, שביעות הרצון של העובדים ובריאותם הנפשית טובה לעסקים וטובה לחברות בטווח הארוך. מעבר לכך, המדינה שתצטרך להוציא מיליארדים רבים על שיקום אזרחיה, תוכל לחסוך חלק מההוצאות על בריאות (פיזית ונפשית) באמצעות השינוי בשוק העובדה.
אלו ימים קשים, ימים של ייאוש, פחד ועצב. קשה לחשוב על היום שאחרי או לתכנן אותו. אבל אנחנו חייבים לשקם את עצמנו וחייבים שינוי. בתהליך השיקום אסור לנו לשכוח את שוק העבודה ולחזור למה שהיה לפני, כאילו לא קרה כאן כלום. את התהליך צריך להתחיל עכשיו ומיד, ולאפשר לעובדות ועובדים להקדיש זמן לשיקום הקהילה שלהם, לשיקום המשפחה שלהם ולשיקום עצמי.
פרופ' טל שביט הוא מומחה לכלכלה התנהגותית ולכלכלת אושר, המחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל
