ניתוחיעד ההשתלטות הבא של ההפיכה: נציב התלונות על שופטים
ניתוח
יעד ההשתלטות הבא של ההפיכה: נציב התלונות על שופטים
מחר תנחת שוב בוועדת חוקה ההצעה של היו״ר שמחה רוטמן להשתלטות על נציב התלונות על השופטים. כיום החוק מחייב למנות אדם שכישוריו מתאימים לכהונה בבית המשפט העליון, אבל לוין ורוטמן רוצים נציב מטעמם שיעמיד את השופטים במקומם
בישראל אין הפסקת אש. ההפיכה המשטרית ממשיכה לשגר מטחים. מחר תנחת שוב בוועדת חוקה ההצעה של היו״ר שמחה רוטמן להשתלטות על נציב התלונות על השופטים. לפי ההצעה אפשר יהיה למנות את טלי גוטליב, את איציק זרקא, את יאיר נתניהו לנציב. אין שום מגבלות. כיום החוק מחייב למנות אדם שכישוריו – ותק וניסיון – מתאימים לכהונה בבית המשפט העליון. כשנחקק החוק, ויתר הנשיא דאז אהרן ברק על דרישה מפורשת שהנציב יהיה שופט עליון בדימוס. זו המסורת שהתקבעה מאז הנציבה הראשונה טובה שטרסברג־כהן. וכמו כל מסורת, היא הפכה יעד לריסוק בידי מלאכי ההרס של ההפיכה המשטרית.
לפי ההצעה החדשה, הכנסת תבחר את הנציב ברוב של 70 חברי כנסת. לקואליציה יש 68 בלבד ובונים שם על תמיכת חברי כנסת ערבים, שיצטרפו לקואליציה תמורת אתנן כלשהו. לפי החוק הנוכחי אין סיכוי שייבחר נציב. את הנציב בוחרת כיום הוועדה לבחירת שופטים מבין מועמדים שעליהם מסכימים שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. ובכן, גם המסורת הזו מנותצת, בגלל שהשר אפילו לא מדבר עם הנשיא.
הנציב הקודם אורי שהם, שלוין אף ביקש להאריך את כהונתו בשנה, הוא הוכחה ששופט עליון לשעבר אינו בהכרח בחירה גרועה, אבל הקואליציה מחפשת תמונת ניצחון. היא חותרת להשתלטות על מאחז נוסף שניתן למנף אותו כגרזן על עצמאות השופטים. נציב פוליטי שתבחר הקואליציה נועד ״לטפל״ בשופטים שיעזו לסכל ולחתור תחת המדיניות הממשלתית.
לוין ורוטמן רוצים נציב מטעמם שיעמיד את השופטים במקומם. כמו שידעו לגייס אלפי ״הסתייגויות״ אל מול בחירתו של יצחק עמית לנשיא העליון ואפילו אל מול בחירת נעם סולברג כמשנה – כך ידעו לגייס תלונות נגד שופטים שלא באים טוב לשלטון. במיוחד שופטי העליון שלפי הטענה הרווחת מטופלים כיום בכפפות משי בידי הנציב.
הנתונים מפריכים את הטענה הזו. מבין כאלף תלונות בשנה, מופנות כ־30-20 בלבד כלפי שופטי העליון, ורובן המכריע לא נוגעות לתכלית הביקורת – התנהגות בלתי הולמת באולם, שיהוי לא סביר במתן החלטות וכיו״ב. כך הוגשו תלונות נגד הנשיאה בדימוס אסתר חיות שבנתה מרתף בביתה ללא אישור (קשקוש מוחלט), נגד חאלד כבוב על כך שבתו, ללא ידיעתו, תלתה את תמונתו במשרדה, נגד מני מזוז על התבטאות בנאום חיצוני שכוונה כלפי מי שהיה שר המשפטים אמיר אוחנה. נציבי הביקורת הסכימו לדון גם בתלונות אלה, שנדחו לגופן, מכיוון שהיה ברור שהן מכשירים לניגוח פוליטי ואידיאולוגי, ולא שימוש לגיטימי בכלי ביקורת.
מ־12 במאי 2024, מועד פרישת הנציב שהם, אין נציב ביקורת על השופטים. לוין ורוטמן עוטפים עצמם בשמיכה צדקנית ומיתממת של ״הסכמה רחבה״. זו נועדה למעשה לכפות את עמדתם ומועמדיהם כשאין להם רוב דמוקרטי. מינוף הרוב הקואליציוני בכנסת הוא דרך לכפות נציב מטעמם ללא הסכמה רחבה. בבחירת שופטים ונשיא לעליון זקוק עדיין לוין לוועדה לבחירת שופטים. כאן הוא יכול לעקוף אותה באמצעות חקיקת הכנסת. בדיוק כמו הניסיון שעוד יגיע באחד המטחים הבאים - לחוקק ועדת חקירה פוליטית ולבטל הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר.
בישראל קיים מנגנון פיקוח משולש על מערכת המשפט. נציב תלונות כללי (מבקר מדינה), נציב תלונות על הפרקליטות (שופט מחוזי בדימוס) ונציב תלונות על השופטים (שופט עליון בדימוס). ההפיכה שמה למטרה לנפץ מסורות שהתקבעו כדי להשתלט ולדכא את עצמאות הרשויות האחרות. כדי להעביר לממשלה את מרב מנגנוני הפיקוח והבקרה שיאפשרו לה להטיל את חיתתה ביקום הציבורי והשלטוני.
