פרשנותללמוד מלקחי הקורונה: חל"ת המוני יזיק למשק ולעובדים
פרשנות
ללמוד מלקחי הקורונה: חל"ת המוני יזיק למשק ולעובדים
ניסיון הקורונה מלמד שהענקת הקלות ביציאה לחל"ת תביא ליצירת אבטלה רחבה של עובדים חלשים, בעוד בשכבות החזקות ימשיכו לעבוד מהבית. המדינה צריכה לפצות את המעסיקים ולא לעודד אותם להיפרד מהעובדים בזמן מלחמה
התעשיינים וכן ארגונים חברתיים הפנו בימים האחרונים דרישות לאוצר להקל את תנאי היציאה לחל"ת, כלומר לאפשר למעסיקים הוצאה המונית של עובדים לחופשה ללא תשלום. גם נציגי ענף המסחר התריעו בפני הוצאה אפשרית של עובדים לחל"ת אם לא יינתן סיוע רחב. זאת בניגוד למלחמות וסיבובי קרבות קודמים בהן נפתרה בעיית תשלום השכר באמצעות פיצוי המעסיקים ובדומה למשבר הקורונה. האוצר עומד בלחץ וטוב מאוד שכך. יש לא מעט סיבות למה החל"ת אינו ההסדר המתאים למשבר קצר מועד של מלחמה בחזית אחת. העיקרית היא שהמשמעות תהיה יצירת אבטלה רחבת היקף ומיותרת ביוזמת המדינה. מי שיוצאו לאבטלה יהיו בעיקר העובדים החלשים והעניים. החזקים יעבדו כרגיל מהבית.
הגורמים העיקריים שתמכו בדרישה לחל"ת היו התעשיינים ו־40 ארגוני חברה אזרחית שארגנה עמותה 121. בעוד שהאינטרס של התעשיינים להעביר את האחריות לשכר העובדים למדינה ברור, קשה יותר להבין את ארגוני החברה האזרחית. עידוד חל"ת המוני יפריד בין הרבה מאוד עובדים חלשים למעסיקים והוא רע להם. בחל"ת עובדים לא רק מקבלים משכורות נמוכות יותר, הם גם אינם צוברים זכויות סוציאליות.
כדאי לזכור, אין כל בעיה להוציא אנשים לחל"ת גם היום וכמה מאות עובדים אכן הוצאו לחל"ת בשבועיים האחרונים, כלומר לפחות בינתיים התופעה בשליטה. אלא שבקורונה הונהגו שורה של הקלות בהוצאה לחל"ת. הדרישה היא בעצם לחזור למצב הזה ובין היתר: ביטול הדרישה לנצל את יתרת ימי החופשה לפני שמקבלים תשלום על החל"ת, מתן אפשרות לחל"ת לתקופה קצרה מחודש, קיצור תקופת האכשרה המזכה בדמי אבטלה ומתן דמי אבטלה על חל"ת גם למי שהיו מובטלים בשנה האחרונה. כל אחת מההקלות האלו תהיה מסר מהמדינה למעסיקים שהיא מזמינה אותם להוציא המונית את העובדים לחל"ת ולהעביר אליה את העלות שלהם. זאת במקום ההסדר המקובל שהמדינה מממנת למעסיקים את רוב עלות השכר והם משלמים אותו במלואו.
למי ששכח, בשיא הקורונה הגענו ל־1.2 מיליון מובטלים לעומת רמה קבועה של כ־150 אלף. אפשר להתווכח אם הסדר החל"ת היה בסופו של דבר טוב או רע למשק, מה שברור זה שככל שהיו בו יתרונות הם נבעו רק מהעובדה שזה היה משבר ממושך של שנתיים שבו יש יתרונות לניידות תעסוקתית. בתקופת קצרות יש עדיפות ברורה למודלים של פיצויים למעסיקים שמשאירים את העובדים אצלם ואין כל עניין לעודד פרידה ביניהם. במצב הנוכחי שבו המשק סובל ממחסור בעובדים מהרשות הפלסטינית ושל רבים מהעובדים הזרים, קשה עוד יותר להבין מה האינטרס להוציא עובדים רבים מהמשק.
שתי קבוצות רגישות במיוחד לפגיעה מהוצאה המונית לחל"ת, שאגב, יכולה להוביל אחר כך לפיטורים. אחת היא מבוגרים בני 55 פלוס, שאם יאבדו את עבודתם, עלולים לא לחזור אליה. זו תופעה שללא ספק היתה בתקופת הקורונה, אם כי קשה לאמוד את היקפה.
הקבוצה השנייה היא צעירים ערבים. כ־29% מהצעירים הערבים, בני 18-24, שמונים 57 אלף איש, היו ב־2021 אחרי שיא הקורונה חסרי מעש, כלומר לא עבדו ולא למדו. מדובר ב־25% מהגברים ו־34% מהנשים. זאת לעומת הממוצע במדינות ה־OECD של 16% בלבד ולעומת 15% בקרב הצעירים היהודים. הנזק למשק נאמד במיליארד שקל. את התרומה למשפחות הפשע ולאלימות בחברה הערבית קשה לאמוד. המשבר בחברה הבדואית בנגב בשל המלחמה חמור גם בלי להוסיף לו.
בימי הקורונה היה למדינה עניין להשאיר את העובדים בבית והיא שילמה כדי שזה יקרה. עכשיו המצב הפוך, למדינה יש עניין שהמשק ימשיך לעבוד. עובדים רבים אינם מגיעים לעבודה בגלל הדכדוך הכללי ולא בגלל סכנה. זו סיבה לעודד את המשק לחזור לפעילות. לכאורה היה מקום לשקול חל"ת באזורי העוטף. אלא שמפעלי העוטף עומדים לקבל כיסוי מלא על אובדן הכנסה וממילא יקבלו מהמדינה את הסכומים הדרושים לשלם לעובדים. מודל החל"ת צריך להישאר במגירה לפחות עד למשבר הממושך הבא. אם תפתח חזית שנייה, יהיה אולי מקום לשקול את זה. נקווה שגם אז המשבר יהיה קצר.
