דעהחינוך חינם? לא לילדים עם לקויות למידה
דעה
חינוך חינם? לא לילדים עם לקויות למידה
ילדים עם לקויות למידה משלמים מחיר יקר לא רק מבחינה לימודית, אלא גם מבחינה חברתית ורגשית. התסכול משותף גם להורים, שלא יכולים לעמוד מנגד ונאלצים לשלם אלפי שקלים על שיעורים פרטיים כדי לצמצם את הפערים. אז מה אפשר לעשות?
חינוך זה עסק יקר, ולראיה תקציב החינוך עמד בשנת 2022 על כ-67 מיליארד שקל והוא השני בגודלו במדינת ישראל. אך למרות גודלו, ישנם עשרות אלפי תלמידים עם דיסלקציה ולקויות למידה אחרות שנופלים בין הכיסאות ואינם מקבלים את הכלים שיעזרו להם להצליח בלימודים כמו כולם.
כיצד הגענו למצב שחוק חינוך החובה המיושם בישראל, שקובע כי בין הגילים 18-3 החינוך יהיה בחינם ושוויוני לכולם, עולה להורים לילדים עם לקויות למידה אלפי שקלים מדי חודש? לא נרצה להאמין שמשרד החינוך מקפח במודע ילדים אלה, אך המצב כפי שהוא מעיד על כשל מערכתי לכל אורך המסלול שהילדים עוברים החל מגיל הגן, דרך בית הספר היסודי וחטיבת הביניים ועד סיום התיכון. התקציבים לא מוקצים לזיהוי מוקדם של לקויות הלמידה ולמתן התערבות הולמת באופן מיידי שתעזור להם להתגבר על הלקות, לצמצם פערים ולהצליח.
ילדים עם לקויות למידה משלמים מחיר יקר לא רק מבחינה לימודית, אלא גם מבחינה חברתית ורגשית. בגלל שמערכת החינוך מציעה להם טיפול מועט מדי ומאוחר מדי, הם סוחבים תסכול שמתעצם לאורך השנים והביטחון העצמי שלהם נפגע. מצב זה משליך על התפקוד היום-יומי שלהם בשעות בית הספר ומחוצה לו.
התסכול משותף גם להורים, שלא יכולים לעמוד מנגד ונאלצים לשלם אלפי שקלים על שיעורים פרטיים ברוב מקצועות הלימוד כדי לצמצם את הפערים: על הוראה מתקנת בין 100 ל-250 שקל, על קלינאות תקשורת בין 300 ל-400 שקל ועל ריפוי בעיסוק כ-150 שקל. כמו כן, חלקם משלמים לפסיכולוגים מאות שקלים עבור תמיכה נפשית ורגשית לכל אורך השנים, וכל זאת רק אם ידם משגת.
ילדים עם דיסלקציה נמצאים בכל כיתה. על פי סטטיסטיקה עולמית, שאינה פוסחת על ישראל, אחד מכל חמישה ילדים מתמודד עם דיסלקציה הנמדדת על רצף משתנה. יתרה מכך, 85% מלקויות הלמידה המאובחנות קשורות לדיסלקציה. שכיחות התופעה מחייבת היערכות מערכתית הכוללת איתור לכלל הילדים המאפשר זיהוי מוקדם, התערבות נכונה ותמיכה הולמת. זיהוי מוקדם בגיל הגן ובכיתות היסוד הנמוכות והתערבות מוקדמת – תצמצם פי ארבעה את ההשקעה העתידית בטיפול בתופעה.
השקעת משאבים בטווח הקרוב תוזיל את העלויות בטווח הרחוק. מערכת החינוך מחויבת להירתם ולעזור לילדים אלה - ראשית, להפסיק את המסכת הבירוקרטית שילד עם לקויות למידה עובר מרגע שיש חשד לבעיה עד מתן הפתרונות. לדוגמה, מתברר כי משרד החינוך הנחה את בתי הספר היסודיים שלא להתייחס לתוצאות האבחונים שנעשים באופן פרטי במכונים חיצוניים. ואם לא די בכך, במקרים שרוצים לעזור ילדים אלה – הזכאות להתאמות ולהתערבות תלויה בהחלטת ועדות ובהקצאות מועטות, מה שמשאיר ילדים רבים ללא מענה.
שנית, יש לתת את ההתאמות בדרכי למידה ובדרכי היבחנות ללא תנאים. נכון להיום, התאמות ניתנות במשורה בכיתות היסודי, ובמהלך שנות החטיבה מופעלת תוכנית תלת שנתית "מלקויות ללמידה" שרק בסיומה מתקבלת ההחלטה האם התלמיד זכאי להתאמות שאותן יקבל רק במהלך החטיבה העליונה.
שלישית, יש להגדיל את כמות השעות הפרטניות בסל השילוב וההכלה. הקצאה של שעתיים שבועיות אינה אפקטיבית. ולבסוף, יש להכשיר את כלל המורים והצוותים החינוכיים על פי מדע הקריאה, הכולל מגוון כלים לאיתור ילדים עם דיסלקציה ודרכי התערבות מתאימות.
חינוך הוא דבר יקר, אך אין הצדקה להפלות אלפי ילדים עם לקויות למידה ולחסוך על גבם. על מערכת החינוך לעבור מגישה תגובתית לגישה מניעתית – זיהוי מוקדם והתערבות מיידית הם המפתח להצלחת הטיפול בהיבט הלימודי והרגשי, ואלה יובילו לחיסכון בעלויות ההשקעה בטווח הרחוק.
ד"ר רינת גרין היא פסיכולוגית קלינית מומחית ומייסדת עמותת "קול קורא" למען ילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה.
