יש מי שחוגג מיוקר המחיה: האוצר חושף רווחיות חריגה אצל יבואני המזון והטואלטיקה
יש מי שחוגג מיוקר המחיה: האוצר חושף רווחיות חריגה אצל יבואני המזון והטואלטיקה
דו"ח הכלכלנית הראשית באוצר: שיעור הרווחיות של עשרת היבואנים הפרטיים הגדולים לטואלטיקה ומזון, ללא חלב ובשר, עמד ב-2019 על 12.5% - פי 2.3 מהשחקנים האחרים בענף; חלק מהחברות לא ייקרו את המוצרים אך רמזו כי זהו מצב זמני בלבד. ליימן-שליסל אף טענה שעלולה להפוך ללא רווחית בשל כך
יבואני המזון והטואלטיקה, שהודיעו בשבועות האחרונים כי בכוונתן להעלות מחירים, נכנסו למשבר הקורונה עם רווחיות חריגה בגובהה ביחס לענף המסחר הסיטונאי. כך קובע דו"ח הכלכלנית הראשית במשרד האוצר.
למרות זאת, לא היססו אותן החברות להודיע בשבועות האחרונים על כוונתם לבצע התייקרות מחירים במוצריהן.
במאבק שבין הצרכנים לבין ספקי המזון בישראל, יש לספקי המזון יתרון גדול. הם מחזיקים במידע המלא לגבי שיעור הרווחיות שלהם, ולציבור אין יכולת להתמודד עם הטענות בדבר 'התייקרות המחירים העולמית'. זאת מכיוון שמרבית היבואנים הם פרטיים ואינם חייבים בחובות דיווח, וגם חובות הדיווח של החברות הציבוריות לא נותנות תמונה מלאה.
את מסך הערפל סביב הרווחיות של החברות הפרטיות הללו מפזר הדו"ח שפורסם היום על ידי אגף הכלכלנית הראשית באוצר, שביצע ניתוח המבוסס על הדוחו"ת של החברות הפרטיות לרשות המסים. חשוב להזכיר כי אמש פנה שר האוצר לוועדת המחירים לבדוק את הריכוזיות בקרב חלק מהספקים והיבואנים הגדולים, ואחת ההמלצות של הוועדה עשויה להיות כי על החברה יהיה לדווח על הרווחיות שלה בכל מוצר ומוצר, שזו רמת הפיקוח הנמוכה ביותר על המחיר.
להערכת כלכליסט, עם היבואניות הגדולות של מזון וטואלטיקה אליהן מתייחס הדו"ח נמנות החברות דיפלומט, שסטוביץ, ליימן שליסל, קימברלי קלארק, יבואנית האלכוהול אקרמן, יוניליוור (מזון וטואלטיקה) ואסם-נסטלה. לשתי האחרונות יש גם פסי ייצור משמעותיים בישראל. מלבד דיפלומט שהפכה לציבורית, היתר הן חברות פרטיות.
ליימן-שליסל: ללא העלאת המחירים פעילות החברה תהיה בלתי רווחית
יבואנית המזון והממתקים, ליימן שליסל, שמייבאת בין היתר את המותגים לואקר, פילסברי ומנטוס, הגיבה היום למכתבם של שר האוצר ושרת הכלכלה שביקשו ממנה להקפיא את עליות המחירים.
"אנו קשובים לרחשי הציבור, אך אין זה אומר, שנוכל להחזיק ברמות מחירים שהפכו לבלתי כלכליות", כתב מוני שלייסל, מנכ"ל החברה, ובכך רמז כי ללא העלאת המחירים פעילות החברה תהיה בלתי רווחית. כמו מתחרותיה, שסטוביץ, סנו ואסם, הסבירה החברה כי היא מתמודדת עם עליות מחיר משמעותיות של חומרי גלם, מוצרי חשמל ואנרגיה, מסים ועוד. בנובמבר האחרון הודיעה ליימן שליסל לקמעונאים כי היא מייקרת ב-5% את המוצרים שלה אך בקשתה נדחתה על ידי הקמעונאים והחברה משכה בחזרה את המחירון ומאז דצמבר לא הוציאה מחירונים חדשים לרשתות.
נתוני האוצר כעת מלמדים כי בשנת 2019 שולי הרווח של החברה היו 14.5%. שיעור עצום שמאפשר לספוג עליות מחירים עולמיות, ונזכיר, מדובר בחברות שלא טרחו להוזיל את מחיריהם לצרכן כשהשקל התחזק.
הרווחיות שנסקרה בדו"ח היא של שנת 2019, זאת מכיוון שהדוחות של 2020 ו-2021 עדיין לא הגיעו לרשות המסים. עם זאת, הרווחיות בשנים 2020 ו-2021 כנראה היתה אף גבוהה יותר בשל משבר הקורונה שהגדיל את רכישות המזון והטואלטיקה, ובשל התחזקות השקל.
לפי הדו"ח, שיעורי הרווחיות של עשרת היבואנים הפרטיים הגדולים בתחומי המזון (ללא חלב ובשר) והטואלטיקה עמד על 12.5% בשנת 2019, שיעור רווחיות שמכונה על ידי האוצר "חריג לענף מסחר סיטונאי", זאת על אף ירידה מסוימת בשיעור הרווחיות בשנים האחרונות. מדובר ברווחיות הגבוהה פי 2.3 משאר השחקנים בענף. סך הרווח של החברות האלו עמד על 600 מיליון שקל ב-2019. במצטבר, בין השנים 2009 עד 2019 צברו עשר היבואנים הגדולים רווח לפני מס של 6.6 מיליארד שקל (במחירי 2019).
בין 2017 ל-2019 נרשמה ירידה ברווחיות יבואני המזון והטואלטיקה, בפרט היבואנים הגדולים – שינוי מגמה לאחר שמשנת 2005 רשמו החברות זינוק חד ברווחיות, עד לשיא בשנת 2013, שבה מדד מחירי המזון הגיע לשיא של שני העשורים האחרונים.
את שיעור הרווחיות מחשבים באוצר באופן מעניין, לוקחים את הרווח לפני מס ומוסיפים לו את שכר המנהלים, ומחלקים אותו בהכנסות. מדובר בנקודה חשובה במיוחד, שכן קורא תמים שפותח את הדו"ח האחרון של דיפלומט עשוי לחשוב כי הרווח התפעולי של החברה עומד על 4.5% בלבד, אלא שאם מכניסים את המענק המיוחד של המנכ"ל נועם וימן שיעור הרווחיות התפעולית עולה בכאחוז.
דרך טובה כדי להבין את עוצמתם של השחקנים הללו בשוק, זו דרך ההשוואה של נתח השוק של היבואנים, מול הנתח שלהם ברווחים. נתח השוק של עשרת היבואנים הגדולים בענפי המזון והטואלטיקה הוא כ-20% מסך המחזור בתחומים האלו. אך נתח השוק שלהם ברווחים של הענפים הללו הוא 35.7%. עם זאת, יש לציין כי מדובר בירידה משמעותית לעומת השנים הקודמות בהם הגיעו רווחי היבואנים הגדולים לשיא של 53.7% מכלל הרווחים בענפים הללו.
שכר גבוה ב-33% מבשאר הענף, אך הרווחיות החריגה לא הולכת לעובדים
ייתכן שהחלק המרתק ביותר בדו"ח הוא החלק העוסק בשכר ובתעסוקה בחברות הללו. השכר החודשי הממוצע בכלל היבואנים הוא כ-9.8 אלף שקל. לעומת זאת, עשרת היבואנים העסיקו את העובדים בשכר ממוצע של 12.1 אלף שקל , שיעור הגבוה ב-33% משאר החברות בענף. על פניו מדובר בפרמיה נאה לעובדים שעובדים בחברה רווחית כל כך, אלא שכשנזכרים בכך שהרווחיות בחברות הללו גבוהה פי 2.3 משאר המתחרות מבינים כי "חברות אלו חולקות באופן מצומצם את הרנטה שהם גורפים עם יתר העובדים המועסקים בחברות אלו".
בנוסף, הדו"ח מספק מבט לאי השיוויון הפנימי בתוך היבואנים הפרטיים: בהתייחס לקורונה, הדו"ח של האוצר מדווח כי בשנת 2020 נרשמה ירידה של 4.9% במספר המועסקים בקרב היבואנים הגדולים. זו ירידה נמוכה בהשוואה לשאר ענפי המשק אך עדיין מפתיעה כי ענפי המזון והטואלטיקה הוחרגו מהמגבלות, ותקופת הקורונה הביאה דווקא לגידול במכירות.
הדו"ח מציין כי 17% מהעובדים בקרב עשרת היבואנים הגדולים הוצאו לחל"ת של שלושה חודשים בממוצע, ורומז כי יש חברה אחת שאחראית למרבית העובדים שהוצאו לחל"ת, אך הדו"ח לא מסגיר את שמה של החברה. המשמעות של הוצאת עובדים לחל"ת היא שנחסכו לחברה מיליוני שקלים רבים בהוצאות שכר, שהגדילו את הרווחיות של החברה לשנת 2020.
בדו"ח מציינים כי על אף גידול של 30% ביבוא מזון לישראל, הרי שסך המזון המיובא לישראל עומד על 1.4% תוצר, שיעור נמוך בהשוואה בינלאומית. מדד מחירי המזון (ללא פירות וירקות) עלה בשני העשורים האחרונים ב-50% לעומת 33% במדד המחירים לצרכן. עם זאת, בין השנים 2013 ועד 2018, ירד מדד מחירי המזון ב-2%.
