פרשנותהכוכבית הקטלנית של הכלכלה חזרה להבהב בחסות ההפיכה המשטרית
פרשנות
הכוכבית הקטלנית של הכלכלה חזרה להבהב בחסות ההפיכה המשטרית
במשך שנים לכל סקירה שהחמיאה לביצועי הכלכלה צורפה הסתייגות שהזהירה מהמצב הביטחוני. השפעתה התפוגגה עם הזמן, עד שההפיכה המשטרית גרמה לעולם להפנים שהכלכלה הישראלית חזרה להיות בסיכון גבוה. רק שכעת הסיכון הוא מבית
במשך עשרות שנים היא היתה מונחת שם. הכוכבית. בכל ניתוח כלכלי, דירוג בינלאומי או סקירה אנליטית על כלכלת ישראל, היתה מצורפת כוכבית. סעיף "הסיכון הגיאופוליטי", היא נקראה בשפת הכלכלנים.
הכוכבית הזו, מעין אזהרה מהלא־נודע שבוודאי יתרחש, היתה מהבהבת באגרסיביות בשווקים הפיננסיים לפני שני עשורים, למשל ביום של פיגוע רצחני. ככל שהפיגוע היה אלים יותר, גבה יותר קורבנות וסוקר באינטנסיביות בתקשורת, כך הבורסה בתל אביב היתה מגיבה בירידות חדות יותר. אם היה עולה חשש שהאירועים יסלימו או יתפתחו למבצע צבאי באזור, כך הבורסה בתל אביב היתה מגיבה בירידות חדות יותר. הלינץ' בשני חיילי המילואים ברמאללה בשנת 2000 שלח את מדד ת"א־25 לנפילה חדה של כמעט 8%; הפיגוע במלון פארק בליל הסדר בנתניה ב־2002, שהוביל למבצע חומת מגן, הפיל את הבורסה ב־5.5%; חטיפת חיילי צה"ל בהר דב גררה את הבורסה לירידות של כ־4%.
בכל אלה הכוכבית היתה שם, בבחינת "זאת ישראל, אל תגידו שלא הזהרנו אתכם". כי חוקי הכלכלה מניחים שפיגועי טרור, ובוודאי אירועים צבאיים גדולים, משבשים את השגרה, עלולים למנוע יציאה לעבודה או לקניות, פוגעים בסנטימנט החיובי – וכתוצאה מכך נפגעת רווחיות החברות. הכוכבית סימנה את העובדה שישראל פועלת ברמה מסוימת של אי־ודאות, ולכן יש לגבות פרמיית סיכון על השקעה בה, במטבע שלה או בחברות שפועלות בה.
אלא שבשנים האחרונות הקשר בין אירועי טרור לנפילות בשווקים הפיננסיים הלך והתפוגג. מבצעים צבאיים בעזה, פיגועי טרור ואפילו התפרעויות לאומיות בתוך ישראל זכו לתגובות אדישות כמעט מצד המשקיעים. אפילו אי־יציבות פוליטית כרונית ובחירות מדי כמה חודשים לא השפיעו. הבורסה לכל היותר גיהקה קלות, והמשיכה בשגרה. כלכלת ישראל הפכה להיות כזו שמושפעת הרבה יותר ממגמות כלכליות עולמיות מאשר מאירועים מקומיים. הכוכבית הלכה ודהתה, עד שכמעט נעלמה לחלוטין.
זה לא קרה במקרה. זה קרה בזכות העובדה שישראל הוכיחה לאורך שנים את יכולתה לשרוד במזרח התיכון הנפיץ, להכיל אירועים קשים ולהתמודד בהצלחה עם חוסר הוודאות האינהרנטי והמצב הגיאופוליטי המורכב. החוסן הזה הושג בעיקר בזכות המוסדות הרגולטוריים והגורמים המפקחים, שתמיד עמדו על המשמר: בנק ישראל, רשויות האכיפה והפיקוח על השווקים הפיננסיים והגורמים המקצועיים באוצר, מהחשב הכללי וראש אגף תקציבים ועד הממונה על השכר והכלכלן הראשי. לא במקרה ישראל לא היתה חלק ממשבר הסאב־פריים ב־2008, שהביא להתמוטטות מוסדות ענק פיננסיים בעולם; לא במקרה כלכלת ישראל הצליחה גם לצאת ממשבר הקורונה מהר יותר מכלכלות המערב; לא במקרה ההשפעות הישירות של המלחמה באוקראינה היו כאן מתונות יותר.
לקח לעולם לא מעט זמן, אבל לבסוף הוא הפנים שהכוכבית כבר קצת מיותרת. בראש ובראשונה זה בא לידי ביטוי בדירוג האשראי שהעניקו חברות הדירוג הבינלאומיות לישראל. הדירוג הראשון הוענק לישראל ב־1988 על ידי סטנדרט אנד פורס והיה טריפל B מינוס. מאז הוא במגמת עלייה כמעט מתמדת, וב־2018 כבר טיפס לדאבל A מינוס. למעשה, ישראל היתה אחת המדינות הבודדות שהדירוג שלה עלה לאורך השנים האחרונות. חברות הדירוג שיבחו את חוסנה של המערכת הפיננסית בישראל ואת עוצמתה של תעשיית ההייטק המקומית, שמאפשרים לה לצלוח משברים ולהתמודד עם אתגרים כלכליים גדולים.
כל זה השתנה כשהונח על השולחן האיום על הדמוקרטיה. בתי השקעות וחברות דירוג מהמובילים בעולם, בהם סטנדרט אנד פורס, ג'יי.פי מורגן וברקליס, מתריעים בשבועות האחרונים מפני הורדת הדירוג של ישראל. מצטרפת אליהם שורה ארוכה של כלכלנים בינלאומיים מובילים ומדינאים בכירים, אשר מתריעים שההפיכה המשטרית תביא לפגיעה בכלכלה.
אלה כבר לא נבואות זעם אלא מציאות. ולפחות בעתיד הנראה לעין היא מציאות בלתי הפיכה. גם אם נניח לרגע תסריט דמיוני, שבו יריב לוין ושמחה רוטמן מקפיאים את הליכי החקיקה של ההפיכה המשטרית ויושבים להידבר בנפש חפצה – הנזק כבר נעשה.
מיליארדי הדולרים שכבר יצאו החוצה מישראל לא יחזרו כל כך מהר; אזרחים שמיהרו להוציא דרכונים זרים לא יקפיאו את ההליך; חברות שהחלו להעביר כספים לחו"ל או לרשום כתובת חדשה מעבר לים לא יבטלו את הרישום; משקיעים זרים שהקפיאו השקעות בישראל או עצרו רכישות כאן לא יעשו במהירות פניית פרסה. כולם הבינו שגם אם התהליך ההרסני הנוכחי ייעצר, פוטנציאל ההרס העצמי של ישראל השתחרר מהבקבוק, וייקח הרבה זמן לכלוא אותו מחדש. כן, הכוכבית שוב רלבנטית, הפחד חזר, וכעת מסיבות אחרות לגמרי.
הכוכבית הזו תישאר איתנו כל עוד נמשיך להתעורר מדי בוקר לגחמה של השר התורן, שיצייץ על הצורך להחליש את בנק ישראל או לקרוע לגזרים את ביהמ"ש העליון; כל עוד שר התקשורת ימשיך להביע בפומבי את גחמותיו לרסק את עצמאותו או אפילו קיומו של השידור הציבורי; כל עוד ראש מפלגה חרדית יטריל עם דרישה להכניס לכלא את מי שיגיע לכותל בלבוש לא צנוע; כל עוד מנכ"ל רשות שדות התעופה מודח סתם כך, כי לא בא טוב בעין לשרת התחבורה; כל עוד בלוני ניסוי של השתלטות פוליטית על עמדת הסטטיסטיקן הלאומי מרחפים באוויר.
מחריבי הדמוקרטיה פוגעים בכוונת מכוון בעצמאותם של המוסדות המשפטיים והפיננסיים, ברגולטורים, בפקידים המקצועיים ובשומרי הסף. כל אלה ששמרו עלינו לא רק כחברה שומרת חוק שדואגת לזכויות אזרחיה, אלא גם אפשרו את צמיחתה של אחת הכלכלות היציבות בעולם.
פיאסקו התקציב הנוכחי והפירוק לגורמים של המשרדים הממשלתיים לפי גחמות פוליטיות רק משלימים תמונת מצב עגומה, של ערעור כל היסודות שאפשרו את מחיקת הכוכבית ההיא. בעולם מסתכלים על ההתרחשויות האלה בדאגה ומבינים היטב: הכלכלה הישראלית שוב בסיכון גבוה. וכעת האיום עליה הוא מבית.
זה לא יבוא בהכרח לידי ביטוי מיידי בדירוגים החצי־שנתיים הקרובים, אבל הכיוון ברור. אפשר לראות מה קרה לדירוג של כלכלות פולין והונגריה והיכן הוא עומד היום בהשוואה לישראל. בניגוד אליהן, לכלכלת ישראל יש הרבה יותר לאן לרדת – הן בשל הסיכונים הביטחוניים והן בשל העובדה שהכלכלה שלנו מושפעת באופן ישיר ממצב ענף הטכנולוגיה. ההייטק הישראלי חי על מאות מיליארדי הדולרים שזרמו אליו מחו"ל, והוא יכול בקלות יחסית להעתיק את פעילותו מכאן.
כן, הדירוג עדיין לא ירד, הכוכבית טרם חזרה רשמית, אבל השווקים, שתמיד מקדימים לתמחר את הסיכון ואת חוסר היציבות, כבר חזרו ל"ימי הפיגועים". אנחנו רואים את זה בשבועות האחרונים בתנודות העצבניות בבורסה הישראלית, בעליות החדות בשער הדולר, בזינוק בתשואות של איגרות החוב של ישראל. ואנחנו מרגישים את זה בתיקי ההשקעה שלנו, בחסכונות לטווח ארוך ובנסיעות לחו"ל. וזו כנראה רק ההתחלה. אם ההשתוללות הזו תימשך, כלכלת ישראל תחזור שלושה עשורים לאחור. הכוכבית תהפוך לאזהרה מהבהבת. והדרך חזרה למעלה תהיה קשה וארוכה יותר.
