פרשנותריכוך הסבירות? העז שלא צריכה לבלבל את המחאה
פרשנות
ריכוך הסבירות? העז שלא צריכה לבלבל את המחאה
החרגת ראשי הרשויות מביטול עילת הסבירות היא עוד מסך עשן של הקואליציה הסכנה מיידית: כשדלת הסבירות תיפתח, קשה יהיה לסגור אותה והמפגינים היום בנתב"ג יצטרכו לתמרן מול ציפור הנפש הישראלית – הנסיעה לחו"ל
1. ומה יהיה הריכוך הבא? החרגת ראשי ועד בית שנבחרו מעילת הסבירות? הצעת החוק לביטול העילה – שלא תחול על ראשי רשויות – היא לא באמת ריכוך, בטח שלא מידיה של הקואליציה הנוכחית. היא מקסימום עז שמנמנה במיוחד שהוכנסה כדי שתיבעט החוצה ותוצג כסוג של הקלה כדי להרגיע את המחאה.
בישראל יש 82 עיריות, 120 מועצות מקומיות ו־54 מועצות אזוריות. סך הכל 256 נבחרים. ויש ביניהם רבים שעדיין לא נשלטים בידי הליכוד של נתניהו. ויש גם ראשי רשויות ערבים שמי יודע אילו החלטות בלתי סבירות הם עלולים לקבל. ומה יהיה אם יחזור התקדים של כפר ורדים? מועצת היישוב הנבחרת החליטה שלא להקים מקווה טהרה לנשים ובית המשפט העליון קבע שההחלטה אינה עומדת במבחן הסבירות. "מצאתי כי החלטת המועצה אינה מאזנת באופן סביר בין הצורך של תושבות היישוב שומרות המצוות לקיים את מצוות הטבילה לבין השיקולים התקציביים ומשאבי הקרקע הזמינים", כתב השופט עוזי פוגלמן, בהחילו את העילה המשוקצת ואסר על הרוב החילוני לקפח את המיעוט הדתי. אם ראשי ערים ומועצות יוחרגו מחובת הסבירות, סביר שהחילונים יתעללו בדתיים ולהפך, יהודים בערבים ולהפך. הכל כמיטב הסובלנות, הכבוד והקשב למיעוטים שכה מקובלים במדינתנו.
2. סיבה שנייה למופרכות הריכוך היא הגיבוב והערבוב שערים בישראל, בעיקר באזור המרכז, משורגות זו בזו. נניח שראשי העיר של תל אביב, רמת גן וגבעתיים או בת ים וחולון יקבלו החלטות סותרות ויחילו נורמות שונות על אזרחים שלא תמיד יודעים בשטחה של איזו רשות הם נמצאים. לכן, לא הגיוני לאפשר להם קבלת החלטות שמשוחררות מביקורת הסבירות ושאר כללי המשפט המינהלי.
ה"ריכוך" מצדיק אפוא את אותן המרכאות כמו ה"רפורמה". שחרור ראשי הרשויות מהסבירות הוא עוד אחד ממסכי העשן שמנפיקים כאן כדי להרגיע את המחאה ואת הציבור המודאג. הנה, אנחנו משאירים את הפטור רק לממשלה ולשרים, רק לנבחרי הציבור הבכירים ביותר, האחראים, הממלכתיים לכאורה. לכאורה בלבד. כי הפטור הזה הופך לבלתי סביר בעליל בהינתן הדמויות שמובילות את הממשלה. למנות לשרים את סמוטריץ', בן גביר, לוין, סטרוק, קרעי, אמסלם ודיסטל־אטבריאן ולבטל את עילת הסבירות זה כמו לגייס פירומנים למכבי אש ולשים דלק במקום מים בזרנוקי הכיבוי. הסבירות בישראל מופעלת במידתיות, בריסון, באיפוק. ההתנפלות עליה אינה נסמכת על תשתית עובדתית שמצדיקה את הדמוניזציה של בית המשפט העליון, שכאילו מבטל בסיטונות החלטות ממשלה. בדיוק כמו שביטול חוקים נעשה כאן במשורה, כך גם ביטול המינויים מטעמי סבירות. זהו חלק ממערך השקרים שביסוד קמפיין ה"רפורמה". במיוחד כשקשה להסתיר את המניעים האמיתיים, את ה"צורך" האמיתי בחוק: להחזיר את אריה דרעי לממשלה ולהעיף את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, כפי שהודה השר שלמה קרעי. זה הסיפור, ועליו מרכיבים הנמקה צולעת על אקטיביזם שיפוטי שכבר מזמן פס מהעולם ואחר כך גורעים ממנו פטור שממילא היה יוצר כאן כאוס רבתי אילו היה מוקנה ל־256 ראשי רשויות מקומיות.
3. עד היום נדרכה המחאה והגבירה ווליום אל מול שלושה איומים קונקרטיים: הוועדה לבחירת שופטים, פיטורי שר הביטחון יואב גלנט ועכשיו מול ביטול עילת הסבירות. בשני המקרים הראשונים נרשמה הצלחה. חקיקת שינוי הרכב הוועדה ושיטת בחירת השופטים הושהתה. ופיטורי גלנט בוטלו. נתניהו וממשלתו עברו לטקטיקה חלופית. הם ירדו מהתוכנית הגדולה ועברו לשיטת הסלמי. בכל פעם פרוסת נקניק קטנה. וזה הציב אתגר חדש בפני המחאה: למה להטריל את המדינה על מהלך שולי שממילא כבר נמצאו לו הסכמות ועכשיו הוא גם עובר ריכוך?
ובכן, זה לא המצב. ראשית, אתה אמור להתגונן גם אם מנסים לירות בך כדור בודד (ועוד בראש) ולא צרור שלם. שנית, ברור שלא מדובר בצעד יחיד, וכבר מתבשל בצנרת החוק לאילוף היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה וחוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אולי באמצעות חיסול לשכת עורכי הדין. שלישית, גם חיסול עילת הסבירות לבדה (והיא לא לבדה) הוא סיבה מספקת, כי היא הנשק העיקרי לפיקוח על השלטון כשהוא שרירותי, מפלה ושוקל שיקולים זרים.
4. ורביעית, בואו נודה שהסיפור הוא לא רק ההפיכה המשטרית אלא החורבן שהממשלה ממיטה בגזרות נוספות שאינן קשורות ישירות למשפט – הבערת השטחים, הדרת נשים ולהט"בים, החשכת מערכות החינוך והתרבות, הורדת רמת המינויים בשירות הציבורי ובחברות הממשלתיות, הפטורים והמענקים לטיפוח ההיבדלות החרדית ועוד. ולצד כל אלה מאמצי ההשתלטות של בן גביר על המשטרה. זאת באמצעות תיקון פקודת המשטרה, באמצעות הקמת המשמר הלאומי, ועכשיו באמצעות הצעת החוק שתעצים את כוחו במעצרים המינהליים. ושוב, בן גביר משוחרר מסבירות זה די־9 משוחרר מבלמים. ביטול הסבירות הוא היונה שמבשרת כי כבדו המים. אחרי שהדלת הזו תיפתח, כבר קשה יהיה לסגור אותה. מדובר בממשלה שהכריזה מלחמה כוללת על החברה והמדינה.
לכן, המחאה לא מגבילה את עצמה לסבירות, אבל היא זקוקה לאיומים קונקרטיים כדי לתחזק את העקביות והנחישות. כל מוצאי שבת כזה עולה 1.2 מיליון שקל. תכפילו ב־30 (עד סוף מושב הקיץ) ותבינו שמחאה אזרחית אפקטיבית זקוקה לא רק ללהט הפנימי, לאמונה בצדקת הדרך של המפגינים, אלא גם למשאבים ולארגון יעיל.
5. מורן זר קצנשטיין, מקימת "בונות אלטרנטיבה" ומיוזמות מצעד השפחות, נאמה שלשום בקפלן וסיפרה בגילוי לב על הקרע המשפחתי עם אביה, צופה קבוע בערוץ 14 ששוטף את מוחו להאמין שבתו היא בעצם אנרכיסטית. "אבא, אתה יודע שאני לא כזו", היא מנסה להסביר לו, ולא בהצלחה יתרה.
ההפיכה המשטרית קורעת משפחות, מפרידה בין חברים ומחלקת את העם ששסעיו נעים במסלול התנגשות זה לקראת זה משני צדי התהום שפעורה ביניהם. האבסורד הוא שעילת הסבירות היא בכלל לא העילה לכל זה. היא רק הדגל, הסמרטוט האדום שמסייע לנתניהו ושותפיו ללכד סביבם את רגשות הקיפוח המסורתיים של ישראל השנייה, את שנאת האליטות, את שנאת הערבים, את שנאת "היהודים" ל"ישראלים" – כל הפרודוקטים ששימשו תמיד דלק יעיל להנעת התמיכה הפוליטית בנתניהו. מה לבוחריו ולסבירות? מתי היא בדיוק עניינה אותם? מורן ואביה לא מפרקים משפחה על הסבירות אלא על משהו עמוק בהרבה – על צביונה ודמותה של מדינת ישראל. האם תהיה כאן מדינה דמוקרטית, ליברלית, חילונית, רציונלית, גלובלית, מערבית או סוג של דיקטטורה פרסונלית, הלכתית, מסוגרת, מושחתת שמנוהלת בידי קיצוניים נטולי כישורים.
6. בסוף החודש יסתיים מושב הקיץ של הכנסת. ארבעת השבועות הקרובים יהיו דרמטיים: האם החוק לביטול עילת הסבירות יעבור או שאפשר יהיה להזמין את המצבה ולחרות את "ת.נ.צ.ב.ה" על הרפורמה המשפטית.
המחאה נערכת לפעילות בעצימות גבוהה. היום יגיעו המפגינים לנתב"ג למפגן כוח משמעותי. נתב"ג הוא מטרה רגישה. זה המקום היחיד שתומכי ומתנגדי הרפורמה זורמים אליו כשהם מאוחדים סביב יעד משותף: היעד בחו"ל שאליו יש להגיע במינימום תקלות. למשפחות רבות הנופש בחו"ל הוא גולת הכותרת ומשאת הנפש של תכנון החיים השנתי. מושקעים בו כספים גדולים וציפיות אדירות. אם המחאה תחבל באירוע הזה, היא עלולה לאבד אהדה ואף לגיטימיות. מדובר באיום על ציפור הנפש, ציפור הנופש של הישראלי המצוי שלא יסלח למי שיזיז לו את הגבינה ויחבל לו בחופשה.
7. הסבירות מואצת לאחר שנתניהו הודיע בשבוע שעבר בריאיון ל"וול סטריט ג'ורנל" על גניזתה של פסקת ההתגברות. זו שעולה או זו שיורדת בשפת הגששים. אתמול קצת סייג את גניזת ההתגברות בעקבות ביקורת שחטף מכמה שותפיו. במיוחד החרדים שסימנו את פסקת ההתגברות כנתח המועדף עליהם במהפכה המשפטית־משטרית. ח"כ משה גפני הבהיר שההתגברות היא במרכז האג'נדה שלהם, ונתניהו בתגובה חזר בו מהגניזה והבהיר שלא ירד לגמרי מהרעיון. ובעברית פשוטה יותר: נשארנו עם ההתגברות ועם הוויכוח העתיק כמה חברי כנסת יהיו נחוצים כדי לחוקק מחדש פסק דין שבוטל.
הסיבסוב הזה מוכיח שוב שה"רפורמה", לפחות מבחינת נתניהו, אינה משהו קוהרנטי, מעוגן, מוסדר, אלא מגרש תמרונים בין שותפיו הקואליציוניים לבין הסכנות והמחירים הצפויים מהם ומה"רפורמה" שלהם. והוא מוכיח גם שאין לפנינו באמת "רפורמה" אלא מקבץ גרזנים שנשלפים ונקברים בהתאם ללחצים ולאילוצים, ולפי בן השיח שנקרה בדרכו, מראיין אמריקאי או ח"כ חרדי.
