היועמ"ש שזיגזג בין בריחה ומריחה לבין עמידה על עקרונות
היועמ"ש שזיגזג בין בריחה ומריחה לבין עמידה על עקרונות
הקדנציה של אביחי מנדלבליט, שממנה הוא יוצא מפורק לחתיכות, זימנה שני אתגרים יוצאי דופן: נתניהו והקורונה; על אתגר הקורונה הוא ראוי לשבחים; אתגר נתניהו היה מורכב יותר, ולמרות הדחיות והקיצוץ בשני סעיפי השוחד, כתב האישום הראשון נגד ראש ממשלה מכהן רשום על שמו
כאשר קרא אביחי מנדלבליט על האיום של בנימין נתניהו כלפי נפתלי בנט ש"יפעיל את הצבא שלו", הוא לבטח חייך במרירות ואמר לעצמו: עליו הוא רק איים, עליי הוא גם הפעיל.
גייסותיו של נתניהו ברשתות החברתיות, בתקשורת, בכנסת, העבירו את היועץ המשפטי לממשלה סדנת גיהינום, שמעולם לא עבר יועץ משפטי ולא עבר עובד ציבור - אי פעם בישראל.
מנדלבליט, שכהונתו מסתיימת היום, הוא משרת ציבור שבסך הכל ביקש לשרת את מדינת ישראל. אלא שמהר מאוד התברר לו שהישות הזו, מדינת ישראל, היא רבת פנים וראשים. היא נתניהו ומשפחתו, היא הפרקליטות, היא האינטרס האישי שלו להתמנות לבית המשפט העליון והיא גם האינטרס הציבורי. כולם תובעים את נאמנותו ובין כולם הוא נקרע. ואכן, מנדלבליט מסיים את הקדנציה כשהוא מפורק לחתיכות.
1. אקורד הסיום היה הגרוע מכולם - סדרת הסדרי טיעון עם חברי הכנסת אריה דרעי, יעקב ליצמן וחיים כץ. הפער הזועק לשמים בין הסיום המקל לנקודת המוצא המחמירה, שוחד, הוא קבורת חמור של גרזן המלחמה בשחיתות. גם את השוחד בתיק 4000 נגד נתניהו ביקש היועץ לקבור. וכאן, ליד הגרזן, קובר היועץ גם את האמון בתביעה הכללית, בליבוי החשש שאולי ראש ממשלה הואשם לשווא בעבירת השחיתות החמורה ביותר. תוסיפו לכך את האקט הבלתי קוליגאלי בעליל של רקיחת הסדר בלי לשתף את הפרקליטים שלוחמים על התיק בבית המשפט, ותקבלו את שעתו האחרונה והגרועה ביותר של היועץ המשפטי.
לא שההתחלה היתה משהו. מנדלבליט הגיע לתפקיד מכס מזכיר הממשלה, כלומר איש אמונו של נתניהו. הוא הגיע לאחר שנחקר באזהרה בפרשת מסמך גלנט־הרפז ולאחר שקודמו יהודה וינשטיין טרח להסביר לכולם, כולל במכתב לנתניהו, שהאיש לא ראוי למשרה הרמה. לווינשטיין היו הרבה סיבות לתעב את מנדלבליט. אחת מהן היא השימוש שנתניהו עשה בו כמזכיר ממשלה כדי לעקוף אותו. גם הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון אשר גרוניס, שהיה יו"ר ועדת האיתור לבחירת היועץ, התנגד למינוי. אבל נתניהו התעקש למנותו. בסוף גם הוא שינה את דעתו, אבל את ההתנגדות הזו, לפחות, אין לזקוף לחובתו של מנדלבליט.
כהונתם של יועצים משפטיים נמדדת ומוגדרת במספר כתבי אישום שמוגשים נגד אנשי ציבור. את המורשת הזו, גם אותה, הנחיל למשפט הישראלי אהרן ברק שהוביל לספסל הנאשמים שורה ארוכה של בכירי השלטון לאחר מלחמת יום כיפור. אף שהיועץ מופקד גם על המשפט החוקתי, המינהלי, הכלכלי, האזרחי והבינלאומי - נמדדים היועצים לפי מספר הגולגלות שנתלו על חגורתם.
המדד הזה משקף את חוסר האמון של הציבור בפוליטיקאים, ואת הציפייה מהיועץ לבער את השחיתות. מנדלבליט הביא לקו הסיום של הרשעה וכלא את פאינה קירשנבאום וסטס מיסז'ניקוב. דוד ביטן נאשם בשוחד. כץ, דרעי וליצמן שהסתדרו בחסות ההסדר. נתניהו שכבר עלה על המסלול הזה, נטש אותו זמנית.
4 צפייה בגלריה
היועץ המשפטי לממשלה היוצא אביחי מנדלבליט. "הוא לא אוהב להחליט - הוא נאלץ להחליט", אומרים עליו בכירים שעבדו עמו במשרד המשפטים
(יאיר שגיא)
2. מלבד המלחמה בשחיתות השלטונית שיצאה לפגרה בשלהי כהונה מנדלבליט, הוצאה מהשירות גם האכיפה המשפטית בשטחים. ולא לפני טוויסט מעניין בעלילה. מנדלבליט התנגד לחוק ההסדרה שאפשר, בין היתר, הפקעת קרקעות פרטיות בשטחים. הוא אפילו סירב להגן עליו בבג"ץ. כפצ"ר לשעבר ומומחה במשפט בינלאומי הוא הבין את הנזק שיגרום החוק הזה למעמדה הבינלאומי של ישראל. אבל, ההתנגדות הזו לא היתה ערכית אלא מעשית. כי במקביל הוא בעצם אמר למתנחלים ולפוליטיקאים שדחפו את החוק: לא צריך את החוק, אתן לכם את מה שהובטח בו, נעלה ונצליח גם בלעדיו.
ואכן, מנדלבליט השהה את שלטון החוק בשטחים. הוכשרו מאחזים בלתי חוקיים ועבירות תכנון ובנייה. בעת חיכוך בין אוכלוסיות הוכרזו "שטחים סגורים" שהגבילו גישת פלסטינים לאדמות שלהם ואפשרו את הבריונות והפוגרומים של הקיצונים. תחת מנדלבליט שגשגו הפרות החוק הן הממוסדות והן היוזמות הפרטיות - של המועצות המקומיות באיו"ש ושל פורעי הגבעות. תחת מנדלבליט הפכה משטרת מחוז ש"י לעלובה שבמשטרות.
חוק נוסף שאיים על צביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל הוא חוק הלאום, שעליו הגן מנדלבליט בבג"ץ. זאת לאחר שהצליח למתן שני סעיפים, ובמיוחד למחוק את הסעיף שמעצים את היהדות על פני הדמוקרטיה.
הסיפור הדמוקרטי העסיק את מנדלבליט גם בגלל התנהלות שרי ממשלת נתניהו. שרת התרבות מירי רגב שדרשה "נאמנות בתרבות"; שר המדע אופיר אקוניס שטרפד את מינויה של פרופ' יעל אמיתי למועצת הנגידים של קרן גרמניה־ישראל; שר החינוך יואב גלנט שביקש למנוע את פרס ישראל מפרופ' עודד גולדרייך. בכל המקרים האלה דרסו השרים עקרונות ומסורות של ממלכתיות וחופש ביטוי לטובת פזילה לפטריוטיזם ולבייס. מנדלבליט, במקום לדפוק על השולחן ולהעמידם במקומם, מסמס, מרח, ברח מהחלטות. את המלחמות הוא הותיר לבג"ץ (אמיתי וגולדרייך) ולמשנה שלו דינה זילבר (נאמנות בתרבות) שבה נזף על להיטותה.
3. "מנדלבליט לא אוהב להחליט - הוא נאלץ להחליט", אומרים עליו בכירים שעבדו עמו במשרד המשפטים. תכונה שמתקשרת לממד באישיותו שמבקש לרצות את כולם, להרגיז כמה שפחות, לברוח מבשורה. הנה סיפור: כבר למעלה משנה לא מתקיים שימוע לחשודי שיכון ובינוי על מעלליהם באפריקה. החשודים זומנו לשימוע בפני פרקליט מיסוי וכלכלה עו"ד יוני תדמור. אלא שהסנגורים גילו שהחוק קובע שבעבירות שוחד לעובד ציבור זר השימוע וכתב האישום הם נחלת היועץ בלבד.
הסנגור עו"ד פיני רובין שלח למנדלבליט מכתב שלא נענה במשך תשעה חודשים. בג"ץ שהוגש בנושא ושאמור היה להישמע לפני כשבועיים, הדיון בו נדחה. כך, כבר למעלה משנה אין שימוע והתיק תקוע בגלל "פאול טכני" שמנדלבליט מתקשה או מסרב לפתור.
הסיפור הזה של בריחה מהחלטות ליווה את מנדלבליט גם בתיקי האלפים. ונדמה שבסיפור הזה בא לידי ביטוי גם המאמץ לרצות. את מעון ראש הממשלה בבלפור ואת משרד המשפטים בצלאח א־דין בו־זמנית. מנדלבליט מחק לנתניהו שני סעיפי שוחד בתיקי 1000 ו־2000 והותיר שוחד רק ב־4000.
התוצאה היא ששערי הגיהינום נפתחו עליו מבלפור כאשר גם בבית לא מחלקים פרסים על רפיסות. טרגדיה נוספת של מנדלבליט היא מאמציו הבלתי נלאים לקצור מחמאות בתקשורת וגם זה לא כל כך צלח. ובכל זאת, מה ששלו – שלו. להלן כף הזכות.
4. קדנציית מנדלבליט זימנה שני אתגרים מאתגרים במיוחד: נתניהו והקורונה. שני משברים שכל אחד בנפרד יכול למוטט כהונה ומוניטין. על אתגר הקורונה ראוי מנדלבליט למלוא השבחים. הוא והמשנים שלו עמלו לילות כימים כדי להתאים את החקיקה למשבר ואת ההגבלות לשעת החירום, תוך מציאת האיזונים המתאימים בין זכויות הפרט לבין הכלים שנחוצים להתמודדות עם המגפה.
לצד איכוני השב"כ, תקנות החירום, "חוק הסמכויות" ועוד שימר היועץ את זכויות המפגינים נגד נתניהו ואפילו את זכויות האסירים להתחסן. מנדלבליט התייצב אז מול השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה שהחליט נגד האסירים ובניגוד להערכת הסיכונים של משרד הבריאות.
אתגר נתניהו היה מורכב ביותר. מנדלבליט היה היועץ הראשון להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. מבקריו טוענים שכתב האישום לא הוגש בזכות היועץ, אלא למרות היועץ. מלבד הלחץ מבכירי הפרקליטות ובראשם פרקליט המדינה שי ניצן והתובעת בתיקי האלפים ליאת בן ארי, נלחץ מנדלבליט גם בידי מפגיני כיכר גורן בפתח תקווה הסמוכה למקום מגוריו שלא הניחו לו. כמו גם מהאינטרס שלו להתמנות בבוא היום לבית המשפט העליון שעלול להיפגע אם יפגין רפיסות במאבק בשחיתות.
ובכל זאת, למרות ההיסוסים, הדחיות, הקיצוץ בשני סעיפי השוחד בניגוד לדעת הרוב המכריע בצוות הפרקליטים – האחריות להגשת כתב האישום כולה שלו ועליו.
התסבוכת הזו הוזנה במידה רבה מהכשל המתמשך שלא החל אצלו. למנדלבליט אין ניסיון במגה־תיקים פליליים מורכבים מהסוג הזה. לפיכך קשה לו להתמודד עם טיעונים ראייתיים שמוצגים לו בעד ונגד חוזקם של התיקים.
ולכן מרחף סימן שאלה על הכרעותיו ומרחף החשד לקבלת החלטות מטעמים לא ענייניים. ואכן, מנדלבליט מגיע לקו הסיום של כהונתו עם מעט מאוד אמון בענייניות החלטותיו. פיצול תפקיד היועץ, או לפחות העברת כל סמכויות ההעמדה לדין כולל של ראש ממשלה ושרים לידי פרקליט המדינה, עשויים לתקן את הפגם הזה.
בפרקליטות יש כאלה הסבורים שחולשת מנדלבליט מול נתניהו נחשפה דווקא מול שרה ויאיר, כשנכנע לאימה שבכוחם להפעיל עליו. "הצבא" שנתניהו איים בו על בנט מנוהל מהמקלדת של יאיר ומלובה בגחמות של שרה. לכן סגר מנדלבליט את רובם המכריע של תיקי שרה נתניהו והשאיר הרשעה בסעיף המגוחך של "קבלת דבר בתחבולה או ניצול מכוון של טעות הזולת".
4 צפייה בגלריה
פרקליט המדינה עמית איסמן. ימלא את מקום היועץ המשפטי לממשלה עד שייבחר המחליף
(צילום: דנה קופל)
5. השורה התחתונה, כרגיל - מורכבת. לעולם לא ניצב יועץ משפטי לממשלה מול אופנסיבה עוצמתית רעילה כזו מצד ראש הממשלה וצבא תומכיו שקעקעו לחלוטין את אמינותו. ומצד שני הוא איבד גם את תמיכת המחנה השני. מנדלבליט היה יועץ ללא קבוצה תמיכה אמיתית. לצדו עמדו רעייתו רונית ועוזריו ד"ר גיל לימון וד"ר חגי הרוש. וכרגיל, קבוצת התמיכה של הפצ"רים בדימוס. אך בציבור, בתקשורת, בפרקליטות, בפוליטיקה - הבון טון הכללי היה נגדו.
כך קורה למי שמבקש לרצות את כולם. כך בכתבי האישום, כך בחוק ההסדרה (לא לחוק, כן להפרות החוק), כך מול המאמצים להרוס את הדמוקרטיה כשזיגזג בין בריחה ומריחה לבין עמידה על עקרונות. הוא ניסה להיות גם וגם, והתוצאה היא שחטף מכולם.
מנדלבליט מגיע לקו הסיום של כהונתו עם מעט מאוד אמון בענייניות החלטותיו. פיצול תפקיד היועץ, או העברת סמכויות ההעמדה לדין לפרקליט המדינה, עשויים לתקן את הפגם הזה
פרקליט המדינה עמית איסמן. ימלא את מקום היועץ המשפטי לממשלה עד שייבחר המחליף
היועץ המשפטי לממשלה היוצא אביחי מנדלבליט. "הוא לא אוהב להחליט - הוא נאלץ להחליט", אומרים עליו בכירים שעבדו עמו במשרד המשפטים
