פרשנותההתעללות הכפולה שעבר מנדלבליט בוועדת החקירה לאסון המירון
פרשנות
ההתעללות הכפולה שעבר מנדלבליט בוועדת החקירה לאסון המירון
היועמ"ש ומזכיר הממשלה לשעבר נצלב הן על ידי עורכת דינו של נתניהו, רינה מיוחס, והן על ידי חבר הוועדה שלמה ינאי; מיוחס הצליחה ליצור הקבלה בין הלקוח שלה למנדלבליט - שניהם לא יודעים מה שלא מגיע ישירות לפתחם; ינאי גרם לו להזיע בשאלה מדוע לא פתח בתחקיר מבצעי מיידי
היועמ"ש לשעבר, פרופ׳ אביחי מנדלבליט, עבר היום (ג') התעללות כפולה על דוכן העדים בוועדת החקירה הממלכתית לאסון המירון.
תחילה נצלב בידי ב"כ ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד רינה מיוחס, ולאחר מכן בידי חבר הוועדה האלוף שלמה ינאי. ההבדל בין החוקרים היה רק בסגנון. לא היה כאן חוקר "טוב" וחוקר "רע", שניהם היו גרועים למנדלבליט. מיוחס, אחותו של עו"ד יוסי כהן פרקליט בני הזוג נתניהו, סנטה בו בסארקזם, התגרתה והלעיגה. ינאי היה קר ומנומס אבל חיציו מדויקים יותר ואין ספק שגם הכאיבו יותר לעד שהעיד בשני כובעיו – גם מזכיר הממשלה וגם היועץ המשפטי לממשלה.
מיוחס זכתה להזדמנות שלא תינתן לסניגוריו של נתניהו בתיקי האלפים שמתנהלים ממש במקביל – לשפד על הדוכן את היועץ שנוא נפשו. והיא ניצלה את ההזדמנות עד הסוף משווקת את המרכולת הביביסטית המוכרת שבכל, כולל אסון המירון, אשמים שופטי בג״ץ והיועצים המשפטיים שמנהלים את המדינה. בנקודה אחת הצליחה מיוחס ליצור הקבלה מעניינית בין הלקוח שלה, ראש הממשלה, לבין היועץ. שניהם לא יודעים את מה שלא מגיע ישירות לפתחם. מנדלבליט העיד שאת הטיפול בנושא ריכז המשנה שלו רז נזרי. "המשנים הם כמו אלופי הפיקוד", אמר, "אם הם יכולים להכיל את האירוע הם לא מעלים אותו אליי". בדיוק כמו ראש הממשלה, סיכמה מיוחס. נתניהו העיד באופן דומה שאם "לא מושכים בדש הבגד שלי", אז גם אני לא יכול לדעת.
כנראה שעניין המירון לא היה חשוב מספיק כדי שמישהו ימשוך בדש בגדם של נתניהו או מנדלבליט. לכן שניהם נותרו חפים מידיעה על הפצצה המתקתקת הזו. להבדיל מהם, ח"כ מירי רגב - כיו"ר ועדת הפנים ב-2014 - הריצה מכתבים דחופים שינאי הראה למנדלבליט בשאלותיו שביקשו לאתר אחר האבידה הגדולה בסיפור הזה (לצד 45 האבידות בנפש): האחריות.
ינאי כדרר למנדלבליט את שאלתה של רגב – מי האחראי על ההילולה במירון? כמזכיר הממשלה קיבל גם הוא את פנייתה של רגב. מנדלבליט עיין בחומרים ואורו עיניו: שר התיירות הוא האחראי. כך הרי כתוב בהחלטת ממשלה מ-2011. "אבל אנחנו יודעים ששר התיירות הגדיר עצמו כמתאם בלבד", הקשה ינאי (באותה תקופה כיהנה אורית פרקש הכהן בתפקיד השרה, מ"ג). "אין דבר כזה", השיב מנדלבליט, "מבחינה משפטית שר לא יכול להתפרק מאחריות אלא בהחלטת ממשלה".
בשאלה אחרת של ינאי, מנדלבליט הזיע אפילו יותר. "למה לא הורית על תחקיר מבצעי מיד אחרי האירוע?", שאל ינאי. מנדלבליט השיב בתחילה שהדבר בסמכות המשטרה, אלא שינאי שלף מולו את תשובת המפכ"ל קובי שבתאי שהעיד כי לא קיבל מהיועץ אישור לחקור. מנדלבליט סיפק הסבר נוסף על הכפילות בין חקירה לתחקיר, בין פלילי לבין ועדת חקירה. ינאי הזכיר לו בנימוס המקפיא שלו שהוועדה קמה הרבה אחרי האירוע והסיבה שצריך היה למהר ולחקור היא שאירוע המירון מתקיים כל שנה ולכן אין להמתין לוועדת החקירה שאורכת שנים. מנדלבליט הסכים לבסוף שאפשר היה גם לקבל החלטה אחרת "ובכל מקרה היו כאלה שהיו מבקרים".
השיח ביניהם גלש למחוזות עקרוניים ואף תיאורטיים יותר. ינאי שאל על מרחב העמימות שמקבלי החלטות נוטים להתחבא מאחריהם. מנדלבליט הסכים שזה בהחלט קיים בתחומי דת מדינה שבהם פוליטיקאים נוטים שלא להחליט. וינאי סיכם בשאלת "העגלה הערופה", מצווה מהתורה שנועדה להטיל לפתור תעלומת רצח כשכולם מתנערים מהאחריות - "ידינו לא שפכו את הדם הזה". במקרה כזה שוחטים עגלה ועורפים את ראשה. "מי יביא את העגלה במקרה שלנו", שאל חבר הוועדה הרב שלמה קרליץ. מנדלבליט הנבוך הסמיק והשיב: "זה התפקיד שלכם לקבוע, לא שלי".
