פרשנותפרשת הדלפת המסמכים: בין שפלות לפלילי
פרשנות
פרשת הדלפת המסמכים: בין שפלות לפלילי
הטמעה בדעת הקהל של מסרים שקריים שמטרתם להקטין את הסיכוי לעסקת חטופים - היא מעשה שפל; ואולם אם נתניהו ידע על ההדלפה או אישר אותה - הפרשה עשויה לעבור לפסים אחרים לגמריי
פרשת הדלפת המסמכים צריכה להישפט במדד השפלות ולא רק במדד הפליליות. נתניהו, למרבה הצער, הצליח לדרוס את שתי הקטגוריות האלה. לפחות אצל קהל חסידיו, שמסווג כל טענה כלפיו כמזימה קפלניסטית-שמאלנית שמתודלקת ומתוזמרת בידי התקשורת, היועצת המשפטית לממשלה ולפעמים גם בידי הנודניקים האלה, בני משפחות החטופים עם התלונות הבלתי נגמרות שלהם.
לפי הפרטים שידועים כרגע, עשתה סביבת ראש הממשלה שימוש בחומרים סודיים כדי להטמיע בדעת הקהל מסרים שקריים שמטרתם להקטין את הסיכוי לעסקת חטופים. רק התיאור הזה בכוחו להכריע חד משמעית: מדד השפלות מנצח בגדול את מדד הפליליות.
השאלות הפליליות יוכרעו כרגיל בשאלת המודעות. עד כמה ידע נתניהו, הנחה או אישר את ההדלפה. האם החשוד המרכזי יספר על "פגישת הנחיה" או ייקח על עצמו את מהלך בית הקלפים הזה כיוזמה עצמאית. בשני המקרים אין ספק - המהלך נועד לשרת את הנרטיב הרצוי לראש הממשלה.
במאמציו להנדס מחדש את תודעת חסידיו, נתניהו לא בוחל בשום אמצעי. הוא משסה את שריו ברמטכ"ל וביועצת המשפטית לממשלה. הוא משלח את שר המשפטים לוין להתעלל בבג"ץ. באמצעות השר בן גביר הוא משתלט על המשטרה. באמצעות השר קרעי הוא מנסה לחסל את התקשורת החופשית. באמצעות חייליו האלימים הוא מאיים ופוגע במשפחות החטופים. ועכשיו, האירוע הנוכחי הוא עליית מדרגה גם אל מול הסטנדרטים השפלים שכבר הציב. בין היתר בגלל הממד הפלילי שנמהל בו, ובגלל הפגיעה האפשרית בביטחון המדינה.
בכל הקשור לנתניהו עצמו אין בכך חדש. כיו"ר האופוזיציה עבר נתניהו עבירת צנזורה חמורה כשחשף ביוני 1995 בנאום בכנסת מסמך חסוי ("מסמך שטאובר") שסווג כ"סודי ביותר" כדי לטרפד יוזמה מדינית שהתנגד לה. ולאחרונה, הוזהר נתניהו בידי ועדת החקירה הממלכתית לעניין הצוללות וכלי השיט בראשות השופט גרוניס. "התנהלותו של בנימין נתניהו הובילה לשיבוש עמוק ושיטתי בתהליכי עבודה ובניין הכוח ולפגיעה במנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות", כתבו חברי הוועדה. "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל".
דברים נוקבים אלה, שחתום עליהם השופט גרוניס שנחשב לזהיר, פורמליסט וקפדן במיוחד, לא טלטלו את כסאו של נתניהו. אם טבח ה-7 באוקטובר לא טלטל, אם הפקרת נתחי השלטון לכהניסטים וליזמי ההפיכה המשטרית לא טלטל - אז למה להתרגש ממכתב האזהרה. ולמה להתרגש מהאחריות האישית שהוטלה עליו לאסון מירון.
גם רמיסת משפחות החטופים וטרפוד העסקה לא יטלטל את הכסא. במהלך הזה השמיד נתניהו את אחד הערכים החשובים ביותר שמדינת ישראל גדלה לאורם – רגישות לחיי אדם, ערבות הדדית, פדיון שבויים, הצלת קשישים, נשים וילדים, וגם חיילות וחיילים, שהופקרו פעמיים – אז ועכשיו. גם את הערך הזה הפך נתניהו ל"פוליטי". יש בעד, יש נגד, יש מחיר כזה או אחר, ובעיקר יש כאן כניעה לשותפים הכהניסטים שעבורם הקרבת החטופים על מזבח שאיפות ההתנחלות בצפון הרצועה היא מחיר סביר לגמרי. וגרוע מזה – עסקה עלולה לבשר את סיום המלחמה וסלילת הדרך לעדות בתחילת דצמבר. מדובר איפוא בעסקה "קטלנית" שסיכון כפול בצדה – גם פירוק הקואליציה וגם התייצבות באולם המחוזי בירושלים.
הדלפה שמשרתת את הרחקת שתי הסכנות האלה לא באמת מטלטלת את הבייס של נתניהו, וכבר שומעים את הד פעמיו של ה"הר יוליד עכבר". וההד הזה הוא גדול נזקיו של נתניהו עד כה בהחרבת הדמוקרטיה הישראלית: לא משנה מה יעולל, לא משנה כמה תפשע סביבתו – יהיו די חסידים שוטים שיתייצבו להגנתו. עבורם עוד לא נולדו, וכנראה שלא יוולדו, השפלות והנזק שגדולים דיים כדי לפקפק במניעיו ובמהלכיו של המנהיג.
ועדיין נותר לראות את גרסתו של החשוד המרכזי כאן שאולי יהפוך לעד מדינה שיקשור את נתניהו ישירות להדלפה השפלה הזו. שיקשור אותו להנחיה ישירה. ואם כן, יש לקוות שההצלחה כאן תהיה גדולה יותר מכריכת נתניהו לפגישת ההנחיה ההיא עם שלמה פילבר.
