דעההעלאת גיל הפרישה לנשים תגדיל פערים מגדריים
דעה
העלאת גיל הפרישה לנשים תגדיל פערים מגדריים
שמו האמיתי של התיקון שאושר בחוק ההסדרים הוא "החוק לביטול הזכאות לקצבת זקנה לנשים מתחת לגיל 65". הפערים יוחרפו כי נשים הגיעו לגיל 62 במצב כלכלי נחות משמעותית מזה של גברים - בשל אפליה מתמשכת ושורשית בשוק העבודה בישראל
לאחרונה, אישרה הכנסת, במסגרת תקציב המדינה, את העלאת גיל הפרישה לנשים. גיל הפרישה כיום הינו 67 לגברים ו-62 לנשים - והצעת האוצר הייתה להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-65.
משרד האוצר תומך את הצעתו בשורת נימוקים שהקשר בינם ובין "צמצום פערים מגדריים" - מופרך. לפי דו"ח הממונה על השכר לשנת 2021, שיעור הנשים בקרב מקבלי השכר הגבוה הוא 29% בלבד ופערי השכר בין נשים לגברים הם 34% בניתוח רב מגזרי.
האם העלאת גיל הפרישה מסייעת לצמצום הפערים הללו? לא. בדברי ההסבר למהלך לא תמצאו פירוט של מהלכים ליצירת שוויון אמיתי בשוק התעסוקה אלא רק על החשיבות שבשמירה על תקציבו של הביטוח הלאומי. האמת העצובה היא שהקשר בין עליה בתוחלת החיים ורצון האוצר להעלות שיעור תעסוקה לבין העלאת גיל הפרישה - – בדיוני, במקרה הטוב, מניפולטיבי במקרה דנן ונובע רק מהצורך להעלות את סכומי המזומנים של הביטוח הלאומי על ידי צמצום הזכאות לקצבאות זקנה.
פערים מגדריים לא יצטמצמו בהעלאת גיל הפרישה לנשים, אלא יוחרפו - כי במהלך הזה האוצר שולל מנשים זכאות לקצבאות זקנה עד הגיען לגיל 65 ושאר הטבות הנלוות מכח החוק לגיל פרישה. איכשהו, נדמה כי הכי "קל" לאנשי משרד האוצר לחשוב פחות ולהחליט החלטות גורפות שסוחפות ומטביעות איתן את החלשים. הפעם תהיינה אלו נשים בגילאי 62-65 שמרוויחות מעט משדרוש לקיום בכבוד, נשים שדרושה להן כחמצן קצבת הזקנה כדי לשלם חשבונות חשמל ומים, ארנונה, לחם או מוצר בסיסי אחר. אז בואו ונקרא לתיקון הזה בחוק ההסדרים בשמו האמיתי: "החוק לביטול הזכאות לקצבת זקנה לנשים מתחת לגיל 65". החוק הזה מחריף פערים מגדריים כי נשים הגיעו לגיל 62 במצב כלכלי נחות משמעותית מזה של גברים בשל אפליה מתמשכת ושורשית בשוק העבודה בישראל.
התמודדות עם פערים אלה מחייבת שורת צעדים רחבה, כלל מערכתית: בחינוך, בכלכלה, בחברה, בתעסוקה, לרבות שינויי חקיקה שתכליתם יצירת שוק תעסוקה שוויוני יותר. אין חשוב מכך, זו משימה לאומית. אפשר להחליט שסוציאליזם, כמו שוויון, צריך להיות מהותי ולא פורמלי - אפשר לסייע למי שזקוק יותר, באותה מסגרת עלות תקציבית. בהתאם, יש להעניק קצבאות זקנה דיפרנציאליות - לתת למי שצריך כי אין לו את המינימום הדרוש לחיות להזדקן בכבוד. החלטה כזו תצמצם פערים, ותעלה שכבות שהיומיום עבורם הוא בלתי אפשרי - אל מעל קו העוני (המשורטט ברף נמוך מדי ממילא). החלטה כזו תאפשר למאות אלפים חיים בכבוד ותלמד חברה שלמה לראות את האחר. אפשר להחליט שהסוציאליזם יהיה חכם ולא טיפש, כי סוציאליזם טיפש - זה יקר מדי ואין לנו.
העלאת גיל הפרישה משפיעה לא רק על הנשים, אלא על כלל החברה. הטיעון העיקרי כנגד מהלך כזה הוא העובדה שמדובר בחסכון פנסיוני הממומן מתשלומי מבוטחים שלא יזכו להנות ממנו ושאין זה נכון לשלול קצבה ממי שלא שילם בעדה. אך הטיעון הזה לא יעמוד במבחן המציאות.
משרד האוצר מבין שבאווירה הציבורית השוררת, יש קרקע נוחה לדיון ציבורי רחב על פני החברה בשנים הקרובות. זאת הסיבה שמשרד האוצר, ובעיקר אגף התקציבים הלמוד ניסיון העבר, בחר להקדיש למהלך תקציב משמעותי, וזאת על מנת למסמס מראש כל דיון ציבורי בנושא. וכאן, לדעתי, טמונה הבעיה המרכזית. עצם העובדה שהוקצה תקציב מונעת כל דיון שהוא, מכיוון שהנה 'אם יש כסף – אין בעיה'. אך לא כך הוא הדבר. מדובר בסוגיה שתתפוצץ לנו, ולאוכלוסייה המבוגרת בעיקר, בפנים. ואנו לא נוכל לומר שלא ידענו. העלאת גיל הפרישה לנשים תפגע אנושות לא רק באותן נשים, אלא בכלל המרקם החברתי. חובה עלינו למנוע זאת.
עו"ד עדי שי מתמחה בחקיקה ובמשפט מנהלי, שותפה מייסדת במשרד עוה"ד דנינו - שי - משה
