מגזין"חשבתי לפרוש, אבל במלחמה הבנתי שאני במקום הנכון"
מגזין
"חשבתי לפרוש, אבל במלחמה הבנתי שאני במקום הנכון"
שיר צברי נשברה כשהמשאיות שלה פינו גופות במקום ציוד; שובל אסא גאה להיות חלק מיחידה שהסגל הבכיר שלה מורכב מנשים; מזל נגאש איפראימוב נעזרת בפעילות האינטנסיבית כדי להחזיר לעצמה את תחושת השליטה; עדן יוסף שמחה שהמפקדים שלה נלחמו עליה, כשלא רצתה לשרת כתצפיתנית / ארבע קצינות בקבע משתפות בחוויות מהחיים אחרי 7 באוקטובר
רס"ן שיר צברי
קצינת טכנולוגיה ואחזקה (טנ"א) בחטיבת צנחנים במילואים (חטיבה 55), בת 28 מאליאב
מה בעצם את עושה במסגרת התפקיד?
"אני קצינת הטכנולוגיה והאחזקה בחטיבה 55, ואחראית על הטמעת מערכות טכנולוגיות, כלי נשק וכלי רכב ביחידה ועל התחזוקה השוטפת שלהם. בלחימה אני נותנת מענה למספר צוותי קרב גדודיים של חי"ר, שריון והנדסה, וזה מאתגר מאוד. לקחת צנחנים ולחבר אותם לעולמות של שריון והנדסה זה לא פשוט. בכל צוות כזה אני אחראית על היבטים של כשירות בתחום כלי הנשק, מערכות נלוות, דחפורי D-9, כלי רכב וטנקים".
היית צריכה להיכנס לעזה כחלק מהתפקיד?
"כן. אם כלים של הצוותים שלי נפגעים בשטח בזמן של לחימה — ולצערי הרב נפגעו לי לא מעט כלים כמו טנקים ודחפורים, בין אם מנ"ט, RPG או שנפלו לתוך תוואי של מנהרות שפוצצנו לפני כן — זה אומר שצריך לחלץ אותם ולתת להם מענה. המשמעות היא להיכנס לתוך השטח בעזה לחילוצים מאוד מורכבים. היה אחד שארך 13 שעות, אירוע מאוד לא פשוט".
מצאת את עצמך מחלצת כלים תחת אש?
"היה לי טנק שפרס שני זחלים באזור חאן יונס וגררנו אותו מאזור הקרבות 500 מטר עד למוביל, תחת גשם שוטף כשברקע פיצוצים וירי בלתי פוסקים. תודה לאל, זה נגמר עם אפס נפגעים לכוחותינו. במקרה אחר היו לי חמישה כלים שנפגעו אחד אחרי השני, וניהלנו את החילוץ שלהם בזמן שמחבלים ירו לעברנו כמויות של RPG. כלי אחד נשרף והחיילים יצאו ממנו בחיפזון. היה מאוד לא פשוט לראות את זה ובטח שגם לא לנהל את זה".
היו לך רגעים של משבר?
"היו הרבה. אחד הקשים היה ב־7 לאוקטובר, כשאחד הגדודים שלי היה מהראשונים להגיע לעוטף עזה וחייליו השתתפו במשימת החילוץ של התושבים. כשהבנתי שהמשאיות שלי, שאמורות להוביל תחמושת וציוד ללוחמים, ישמשו לפינוי של גופות, הטלפון נשמט לי מהיד. לא הבנתי איך מכילים אירוע כזה. היה מצב משברי נוסף כשהבנתי במהלך הלחימה שיש לי חמישה כלים תקולים, שנפגעו מהאש שהופנתה אליהם ולא כשירים ללחימה. התחלנו לעבוד עליהם בטווח המיידי בסיוע של כל אנשי המקצוע הרלוונטיים. המאמץ השתלם".
איך מתמודדים כשחיילים נפגעים?
"הגיע אליי טנק זמן קצר אחרי שנפגע מ־RPG ובדיוק פינו מתוכו גופה של לוחם. אני מרימה את השכפ"ץ והקסדה שלו, ומזמינה במקביל את הצוותים המתאימים שינקו את הכלי מבפנים, כי אני צריכה לעבוד עליו לקראת החזרתו לפעילות מבצעית. ברגעים כאלה כולנו בצוות שומרים אחד על השני, מדברים על זה אחר כך ומשתפים. הצבא עוזר, שלח לנו קב"נים ואנשי מקצוע שמעבדים איתנו את החוויות".
מה גילית על עצמך?
"שיש לי יכולת להדחיק את הרגשות, להשאיר אותם בצד ולפעול מהראש ולא מהבטן. בפרקטיקה זה אומר שעוד לפני שאני כואבת על נפילתם של אנשים, אני עושה את המקסימום שאני יכולה, לנתח את הצורך המיידי בשטח ולהתמקד רק במשימה".
רס"ן שובל אסא
ראש מדור במצפ"ן של יחידת לוטם (החטיבה הטכנולוגית־מבצעית) באגף התקשוב, בת 29 מרמת גן
מה עושים במצפ"ן בזמן מלחמה?
"זאת יחידה שהיא למעשה בית התוכנה והמידע של לוטם, החטיבה הטכנולוגית המבצעית באגף התקשוב. היא מפתחת מערכות מבצעיות לשימוש האוגדות והחטיבות, בין השאר להנגשת פתרונות ומידע רלוונטי עד לרמת הרמטכ"ל ולעתים גם לקבינט. בפרקטיקה, אנחנו אמונים על פיתוח של מערכות שמציגות למשתמשי הקצה את כל הנתונים הרלוונטיים — ממיקום מדויק של הכוחות הפועלים בשטח, אזורי השהייה של תושבי עזה שפונו מבתיהם עקב הלחימה ויצירת תמונות מצב עדכניות, ברצועה או בגזרות אחרות שבהן צה"ל פועל".
ספרי לי על הישגים מקצועיים בתקופת הלחימה.
"כמות המידע שזורם עצומה, וצריך לדייק ולטייב אותו כך שיהיה רלוונטי לאנשים בשטח ולמקבלי ההחלטות בדרגים השונים. את אחד הפיתוחים שלי ושל הצוותים שפועלים לצדי במדור עשינו בתוך פחות משבועיים, והוא סייע למקד החלטות על תקיפות שהתרחשו בהמשך בעזה, לאחר שהתאפשרה הזרמת מידע טקטי רב ערך לכוחות שפועלים בשטח. במקרה אחר, פיתוח שלנו המחיש את ההבנה שיש המון איומים במרחב הלחימה שהכוחות שלנו לא מודעים להם כלל, והוא אפשר להם לקבל התרעות סלקטיביות בזמן אמת באופן שמציל חיים".
היו לך רגעים של התרוממות רוח?
"יש רגעים כאלה, אחרי שמצליחים בפיתוח של מערכת בלוחות זמנים קצרים מאוד ובמציאות שאין סיכוי שחברה כלשהי תצליח לעשות. הצלחה כזאת טמונה בעבודת הצוות ובתשתיות הידע והמידע של לוטם, ואצלי במדור יש כ־80 חיילות וחיילים שמסורים למשימה ומחויבים לתפקיד. אמרו על הדור הזה הרבה מאד דברים, אבל הם אנשים מצוינים, מלאי נחישות ויצירתיים מאוד. אני לא יכולה להיכנס לכל הפרטים, אבל התרעות שהועברו בצורה נכונה לכוחות שפועלים בשטח הצילו אותם ממתקפה שהאויב תכנן".
מה גילית על עצמך?
"הפעילות, בייחוד בחודשים האחרונים, גרמה לי להעריך הרבה יותר את השירות שלי ביחידה ולהבין את המשמעות של הדברים שאני עושה ואת ההשפעה שלהם על השטח. אם לפני המלחמה היו לי מחשבות על פרישה מהצבא תוך 'פזילה' להייטק, שכן המקצוע שלי כמפתחת מאוד מבוקש בשוק האזרחי, הן חלפו. המלחמה גרמה לי להבין שאני נמצאת במקום הנכון והחלטתי להישאר בשורות צה"ל. קשה לי להאמין שאגיע לרמת הסיפוק שיש לי כאן במקומות אחרים".
יש לך תובנות על השירות של נשים בצה"ל?
"המלחמה הוכיחה שנשים יכולות לעשות הרבה מאוד, וכראיה יש את ההתערבות המהירה של לוחמות השריון שהצטרפו ללחימה מיידית במחבלים ב־7 באוקטובר. אני מקבלת הרבה מאוד השראה מכך שביחידה שלי כמעט כל הסגל הבכיר מורכב מנשים, שהתקדמו בזכות הכישורים והיכולות שלהן. זה מהווה מושא לגאווה ומעצים את הרצון שלי להיות חלק מגוף כזה".
סרן מזל נגאש איפראימוב
קצינת מיגון במחוז דן של פיקוד העורף, בת 27 משדרות
מה עושה קצינת מיגון בפיקוד העורף?
"אני אמונה על תחום המיגון במרחב האזרחי תוך עריכת סקרי מיגון, ביקורות במקלטים והתאמת חניונים תת־קרקעיים למקומות מחסה המוניים בשעת חירום. אני בקשר עם 38 רשויות מקומיות, לכל אחת המאפיינים הייחודיים שלה. יש ערים עם פערי מיגון משמעותיים כי אין בהן בנייה חדשה וממ"דים ויש ערים עם צפיפות רבה. בימי שגרה אנחנו מאמנים את הרשויות במתן מענה מיגוני לתושבים ובחירום אנחנו ממפים את המענים הקיימים ועומדים על איכותם.
כעת אנחנו שוקדים בעיקר על הכשרת חניונים תת־קרקעיים שיהוו פתרונות מיגון לאלה שאין להם ממ"ד או גישה למקלט, ומנסים להרחיב את מספר החניונים שאליהם ניתן יהיה להפנות את האזרחים בשעת חירום. אלה חניונים של קניונים, בנייני משרדים ומרכזים מסחריים שבשעת חירום לא אמורים לפעול, כך שברוב המקרים לא אמורות להיות בהם מכוניות".
איפה היית בבוקר 7 באוקטובר?
"אנחנו גרים בשדרות, בשכונה הקרובה ביותר לעזה, וקמנו באותו בוקר מאזעקות. חשבתי שזאת אזעקת שווא, כי לא היתה כוננות כלשהי בגזרה. האזעקות נמשכו למעלה מחצי שעה, ואחר כך התחילו לזרום הדיווחים הראשוניים על חדירת מחבלים לשדרות. ראינו את הסרטון הבלתי נשכח של מחבלים מסתובבים בעיר על גבי טויוטה, והיינו בהלם. אף אחד לא הבין באותו הזמן מה קורה, וקיוויתי לשמוע מסוקים של חיל האוויר אבל גם את זה לא שמענו. היה ברור לנו שקורה משהו לא רגיל".
ואז?
"ראינו את המחבלים מהחלון של הממ"ד. הם הסתובבו אצלנו ברחוב, ניסו להיכנס לבית כנסת סמוך שהיה ריק באותה השעה, ואז לבנייני מגורים. בהתחלה חשבנו שאלה חיילי צה"ל, אבל כשראינו על הראשים שלהם סרטים ירוקים ושהם נושאים רובי קלצ'ניקוב, הבנו שאלה מחבלים. הצמדנו שולחן לדלת הממ"ד והעמסנו עליו חפצים כבדים כדי להקשות את הפריצה אליו. היינו בממ"ד 40 שעות. ברקע היו כל הזמן הדי פיצוצים וקולות ירי, והשתדלתי לשמור על קור רוח בגלל הבן שלי לביא, שהיה מבוהל מאוד".
איך הצלחתם לעזוב את העיר?
"ביום ראשון בערב הגיעו צוותים של 'אחים לנשק' שעזרו לתושבים לצאת מהעיר בצורה בטוחה, פחות או יותר. עדיין, כל הזמן היו יריות כי התברר שהיו עוד מחבלים שצצו כל הזמן. התפנינו לבית של אחי בנתניה ומשם פינו אותנו לכפר הנופש לחיילים בגבעת אולגה. ארבעה ימים אחר כך עליתי על מדים וחזרתי לתפקיד שלי בצבא. בינתיים המשפחה עברה לבית מלון למפונים בתל אביב".
איך עושים את המעבר הזה?
"זה קשה, אבל אני יודעת לעשות את ההפרדה כשצריך וכאן היה צורך כזה. המגע עם השטח והפעילות האינטנסיבית עזרו לי להחזיר לעצמי את תחושת השליטה".
רס"ן עדן יוסף
מפקדת מגמת תצפיתניות בבית הספר להגנת הגבולות, בת 26 מהרצליה
מה עושה מפקדת מגמת תצפיתניות?
"זאת מגמה בבית הספר של חיל הגנת הגבולות בסיירים, עם שלוש פלוגות של תצפיתניות ופלוגה נוספת של מדריכות. אני אמונה על הכשרת כלל התצפיתניות, מהטירונות ועד לקורס המקצועי שממנו הן מתפזרות לגזרות המבצעיות. זה תפקיד שנהיה מאתגר עוד יותר מאז מתקפת הטרור של 7 באוקטובר. התחלתי את השירות כתצפיתנית למרות שמאוד לא רציתי את התפקיד, עד כדי כך שסירבתי לקבל את השיבוץ בבקו"ם וזה עלה לי בשבוע מעצר. הייתי שבויה בסטיגמות לגביו ובדיעבד התברר לי שטעיתי בגדול".
מה מקור הדעות הקדומות על התפקיד?
"זה תפקיד קשה שדורש המון, הוא מחייב ריכוז, ערנות ודריכות, יכולת לקבל החלטות מהר, להתנהל בשרשרות של דיווחים. חיילות שלא אהבו את השירות יזמו מהלכים שהובילו לכתבות בתקשורת שתיארו את התפקיד באור שלילי, באופן שתרם לבעיית המוטיבציה לשרת בו. כמה שבועות אחרי מתקפת הטרור קלטנו מחזור חדש של תצפיתניות והתהליך היה מלווה בלא מעט חששות, מצד החיילות ומצד ההורים".
החששות קשורים להתעלמות של המפקדים מההתרעות של התצפיתניות בגבול עזה לפני 7 באוקטובר?
"עלו שאלות בנוגע לתצפיתניות שהתריעו וננזפו על כך בידי קצינים, וגם אם הן ימשיכו לשרת בחמ"לים סמוך לגדר הגבול. אני לא יודעת מה היה שם כי לא הייתי בקו המבצעי בעזה, אבל בטוחה שהנושא יתוחקר. מכת הפתיחה ב־7 לאוקטובר היתה מאוד קשה לחיל הגנת הגבולות. אנחנו עדיין בלחימה וכל הנושאים האלה יתוחקרו כשהיא תסתיים. יש מהלכים שכבר נעשים בשטח, אחד מהם הוא שהתצפיתניות יישאו נשק. ככל שהזמן יחלוף יופקו לקחים נוספים".
איך זה מתבטא במוטיבציה לשרת בתפקיד?
"מחזור הגיוס הראשון אחרי 7 לאוקטובר התאפיין במוטיבציה מטורפת. החיילות הבינו את גודל השעה, כמעט לא היו תלונות. הן קיבלו בהשלמה מלאה את השיבוץ, הבינו מה מונח כאן על הכף ושהן ממלאות תפקיד משמעותי ורב־אחריות".
עדן המפקדת היתה נלחמת על עדן הסרבנית?
"לא הייתי נלחמת על חיילת כמו שהייתי. הייתי חצופה וממוקדת מטרה, כשהמטרה שלי היתה לא להיות תצפיתנית בכל מחיר. טענתי שאני ראויה ליותר. אני מספרת את זה לחיילות שלי, בעיקר לסרבניות תפקיד, והסיפור הזה מקל עליהן בהמשך הדרך. אני מרוצה מזה שהמפקדים שלי נלחמו עליי בשעתו וכעת אני מוכיחה להם שזה היה שווה".
יש לך מחשבות על קריירה צבאית?
"לפני המתקפה ייתכן שעברו לי בראש כל מיני מחשבות על המשך הדרך, אבל מאז אני מבינה שאני במקום שאני צריכה להיות בו, נחוצה לו ומשפיעה בו. אני מרגישה שייכת, מבינה שאני לוקחת חלק בליבת העשייה במערך מאוד חשוב שעושה מלאכה עם ערך אדיר לביטחון המדינה".
