לא רק טייסים: הקרע יחבל בבסיס צבא העם
לא רק טייסים: הקרע יחבל בבסיס צבא העם
שינוי דמותה של ישראל בעקבות ההפיכה המשטרית יהפוך את היחס לביטחון המדינה ממובן מאליו למורכב. התוצאה תהיה פגיעה בהון אנושי משובח ואובדן יכולות
היעדים והמטרות שעליהם מצהיר משרד הביטחון בתוכניות העבודה שלו לחודשים המעטים שנותרו ל־2023 מובנים מאליהם, עוסקים בתהליכי בניין הכוח, בהתעצמות ובשימור היתרון האיכותי והטכנולוגי של צה"ל במזרח התיכון אל מול האיומים הקיימים ואלה שמתפתחים.
לפי מנכ"ל המשרד האלוף (במיל') אייל זמיר המפתח להצלחת מערכת הביטחון אל מול האיומים שאורבים טמון בקשר שבין עוצמה צבאית לשימוש בכלים טכנולוגיים וחדשניים שמבטיחים את הפער בין ישראל לאויביה. הצרכים האלה אמורים לקבל מענה במסגרת תוכניות רב־שנתיות שמשרד הביטחון וצה"ל שוקדים על גיבושן ואמורות לענות על האתגרים הקיימים והעתידיים.
בליבת התוכניות עומדים שיפור תהליכי רכש של מערכות נשק ואמצעים טכנולוגיים חדשים, שימור קווי ייצור חיוניים ובעלי חשיבות אסטרטגית בתעשיות הביטחונית, הגדלת תקציבי המחקר והפיתוח ועוד. תוכניות משרד הביטחון מדברות גם על הרחבת היצוא הביטחוני לאחר שבשנה שעברה הוא שבר את השיא של כל הזמנים והסתכם בכ־12.5 מיליארד דולר, ועל חיזוק החוסן החברתי של ישראל באמצעות עידוד בני נוער להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל.
אלא שהאירוע המעניין באמת לא נמצא בתוכניות העבודה למה שנשאר מ־2023, אלא בתוכניות העבודה שמשרד הביטחון יגבש בשנים הבאות, ויצטרכו להביא משתנים נוספים שישפיעו על תפקודו ועל עמידתו ביעדיו. למשל, מסביב לשינוי דמותה של מדינת ישראל בעקבות ההפיכה המשטרית שהיא חווה בימים האלה, ההשתלטות של קיצוניים מהימין הסהרורי על מוסדותיה ומערכותיה והקרע המתרחב בחברה. הם ישפיעו על היקפי הגיוס לשירות משמעותי בצה"ל, הבורות והנחשלות שהממשלה מטפחת יפוררו את מוקדי האיכות של ישראל מבפנים.
אם בשנים קודמות משרד הביטחון עמד בקלות, יחסית, ברוב האתגרים שקבע לעצמו בזכות הון אנושי משובח שאפשר את פיתוח "כיפת ברזל", "מעיל רוח" או נשק עתידני שמבוסס על לייזר רב־עוצמה הרי שהימשכות הטרללת והמעבר למשטר דיקטטורי יהפכו את מה שהיה מובן מאליו ופשוט, למורכב, סבוך ומסתבך במסגרת תהליך זוחל של שחיקה ואבדן יכולות.
בליבת היכולות האלה נמצאים "מוחות טובים" ואין בנמצא כמויות בלתי נדלות מהם. אפשר להניח שלפחות חלקם יתקשה למצוא הלימה בין עולם הערכים הפנימי שלהם לסוג המדינה שמתהווה כאן ולהרגיש אליה שייכות.
כי איזו תחושת שליחות יניעו צעיר הומו וחילוני שלומד היום אלגוריתמיקה או אווירונאוטיקה בטכניון להשתלב בעתיד בתפקיד פיתוח עם שכר לא גבוה במיוחד ברפאל? את הצעיר הזה המדינה תפספס, כי יש לו אופציות טובות יותר במדינות שבהן לא יקראו לו "שמאלן" כמילת גנאי, בלי שחמומי מוח קיצוניים ומוסתים יידו אל ביתו אבנים כי תלה במרפסת את דגל הגאווה, בלי שפרזיטים חרדיים יחמסו את כספו ובלי שטרוריסטים יריצו אותו כל שני וחמישי למרחב המוגן. את הצעיר הזה המדינה לא תצליח להשאיר כאן כי הוא לא מעסיק את עצמו בשאלת החיים, אלא באיכות החיים.
הרמטכ"ל הרצי הלוי. אתגר שימור המוחות הטובים
