פה אחד: בג"ץ דחה את העתירה לפסול את בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי
פה אחד: בג"ץ דחה את העתירה לפסול את בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי
שלושת שופטי העליון יצחק עמית, יחיאל כשר ונעם סולברג דחו את העתירה שהוגשה בדצמבר 2022 עם כינון הממשלה. עם זאת, השופט עמית קבע כי מינויו של בן גביר לתפקיד "אינו חף מקשיים". אך בהתחשב באיזון בין כלל השיקולים ובשיקול הדעת הרחב שמסור לראש הממשלה בהחלטות מסוג זה – לא מדובר במינוי שהוא בלתי סביר באופן קיצוני
פה אחד: בג"ץ לא מתערב בעתירה שביקשה לפסול את איתמר בן גביר מלכהן כשר לביטחון לאומי ודחה את העתירה. שלושת שופטי העליון יצחק עמית, יחיאל כשר ונעם סולברג דחו את העתירה שהוגשה בדצמבר 2022 עם כינון הממשלה על ידי אורני פטרושקה ויוסי שוסמן, גדי גבריהו והתנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי.
העותרים ביקשו באמצעות עורכי הדין גלעד ברנע ואסף פינק לקבוע כי אין למנות את ח"כ בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי. הם דרשו מבג"ץ לבטל את המינוי בשל היותו "בלתי סביר באופן קיצוני נוכח עברו הפלילי של השר בן גביר והתבטאויותיו במהלך השנים".
מעניין מאוד לקרוא את עמדת השופט עמית בפסק הדין, אף שלא פסל את המינוי. בפסק דינו עמד עמית על ההלכות שנוגעות למינוי מועמדים לתפקידים ציבוריים, ובין היתר, כי הסמכות למנות שרים בממשלה היא סמכות פוליטית במהותה; כי שיקול הדעת המסור לראש הממשלה בעניין מינוי שרים הוא רחב; וכי גדרי התערבותו של בית המשפט בהחלטות מסוג זה מצטמצמים למקרים שבהם המינוי עלול לפגוע פגיעה קשה וחמורה במעמדם של מוסדות השלטון ובאמון הציבור בהם.
השופט עמית הצביע על כך שלחובתו של בן גביר הרשעות שקשורות במישרין ובעקיפין להפרת הסדר הציבורי, בעוד שהשר לביטחון לאומי הוא הדמות שאמונה על שמירת שלטון החוק והסדר הציבורי. בנוסף לכך, ציין כי חלק מההתבטאויות של בן גביר הן "אמירות קשות שלא צריכות להישמע מפי נבחר ציבור, וכי מדובר בהתנהלות שאינה הולמת שר בישראל".
למרות זאת, לנוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות והתיישנותן; לנוכח גילו הצעיר של בן גביר בעת ביצוע העבירות ואי העמדתו לדין מזה שנים ארוכות; בהינתן שחלק מההתבטאויות נאמרו לפני שנים ובטרם כיהן בתפקיד ציבורי; בהינתן הצהרתו של בן גביר בפני ראש הממשלה ובפני בית המשפט כי שינה אורחותיו; ובהתחשב בכך שראש הממשלה ביצע בחינה מחודשת בעניינו של השר בן גביר ושקל את הדברים – לנוכח כל אלה, קבע עמית כי יש לתת לעברו הפלילי של השר בן גביר ולהתבטאויותיו משקל נמוך במלאכת האיזון בין כלל השיקולים.
בפסק הדין הוא הדגיש שבחינת סבירות המינוי נעשתה על פי מצב הדברים בעת הגשת העתירה. בסיכומם של דברים, השופט עמית קבע כי מינויו של בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי "אינו חף מקשיים". עם זאת, בהתחשב באיזון בין כלל השיקולים ובשיקול הדעת הרחב שמסור לראש הממשלה בהחלטות מסוג זה – קבע כי לא מדובר במינוי שהוא בלתי סביר באופן קיצוני. ולכן נקבע כי אין מקום להתערבותו של בית המשפט וכי ודין העתירה להידחות.
השופט סולברג הצטרף למסקנה שיש לדחות את העתירה והדגיש כי לעת הזאת סבורים רוב שופטי בית המשפט כי נכון לצמצם את גבולה של עילת הסבירות. לדבריו, נושא העתירה יכול לשמש תקדים הולם ל'ריסון עצמי' מצד בית המשפט, וזאת ברוח הביקורת הנוקבת שהופנתה כלפי בית המשפט לאורך השנים לגבי השימוש בעילת הסבירות בנושא של מינוי שרים ופיטורם. השופט כשר הצטרף אף הוא לתוצאה כי דין העתירה להידחות וקבע כי רק במקרים חריגים ונדירים יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של ראש הממשלה בכל הנוגע להרכבת הממשלה. לדבריו, ככלל אין זה מתפקידו של בית המשפט לבקר את שיקוליו הפוליטיים של ראש הממשלה ואת משקלם הפנימי בנושא של מינוי שרים, ועל כן על בית המשפט להניח כי השיקולים הפוליטיים שביסוד המינוי הם ראויים וכבדי משקל.
בהתייחס לעילת הסבירות, השופט כשר הסכים כי יש להפגין ריסון שיפוטי בכל הנוגע לשימוש בעילת הסבירות, וכי יש צורך לנקוט זהירות מיוחדת בהתערבות שיפוטית בהחלטות של הממשלה ושריה, אולם הבהיר כי זוהי הגישה המוצאת ביטוי, הלכה למעשה, בפסיקתו של בית המשפט ואין צורך בשרטוט מחדש של תחומיה של עילת הסבירות.
נזכיר, שבתגובת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה לבג"ץ היא ציינה שבין השנים 1993-2007 הוגשו נגד בן גביר 15 כתבי אישום, מתוכם הוא הורשע באופן חלקי או מלא ב-13 ובשניים נוספים נקבע כי ביצע את העבירות ללא הרשעה. בין היתר הורשע בן גביר בפרסום הסתה לגזענות, גילוי הזדהות עם ארגון טרוריסטי, החזקת חומר תעמולה לטובת ארגון טרור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית, העלבת עובד ציבור, השתתפות בהתקהלות אסורה, השתתפות בהתפרעות והשחתת פני מקרקעין. משנת 2007 הוא לא הועמד עוד לדין, וב-2021 כלל רישומיו הפליליים נמחקו מהמרשם בהתאם לחוק המידע הפלילי ותקנות השבים. בעתירה הוזכרו גם התבטאויותיו של בן גביר בהזדמנויות רבות, תמיכתו בעמדותיו של הרב כהנא ופעילותו באופן המערער את הסדר הציבורי ומתוך גזענות ושנאת האחר, כמו למשל בעת מבצע "שומר חומות".
בן גביר, שכזכור ייצג את עצמו בעת הדיון בעתירה ביקש לדחות אותה וטען כי שינה מאורחותיו, מדעותיו ומהתנהלותו, כי כבר אינו מזדהה עוד עם דרכו של הרב כהנא וכי הוא מבחין בין אזרחי ישראל הערבים לבין מחבלים. עמדת היועמ"שית היתה כי עברו הפלילי של בן גביר והתבטאויותיו אכן מעוררים קושי רב במינויו, אולם בראי שיקול הדעת הרחב מאוד הנתון לראש הממשלה, המינוי "אינו חוצה את הרף של סבירות קיצונית".
