דעהלכל המשקיעים וידידי ישראל בעולם: אל תספידו אותנו, אל תוותרו עלינו
דעה
לכל המשקיעים וידידי ישראל בעולם: אל תספידו אותנו, אל תוותרו עלינו
מניית המותג "ישראל" חטפה ועוד תחטוף מכות כואבות, אבל יש לומר למשקיעים, לפרשנים, למנהיגים יהודים ולידידי ישראל ברחבי העולם - ההספדים מוקדמים. אנחנו נתגבר על המחלה האוטואימונית שתקפה את הדמוקרטיה שלנו
ישראל במשבר קיומי. הממשלה הימנית ביותר בתולדותיה נשבעה לשנות את המדינה מן היסוד. היא רוצה לפגוע בעצמאות בית המשפט העליון ולהפוך את המדינה ליותר יהודית ופחות דמוקרטית. אנחנו בחרדה עמוקה ואנחנו יודעים שרבים ברחבי העולם שותפים לה. אך האם נבואות הזעם והתחזיות הקודרות יתגשמו?
החודשיים התזזיתיים הראשונים של הממשלה יכולים להזכיר לאמריקאים את החודשים הראשונים הכאוטיים של ממשל טראמפ; רכבת שדים של החלטות חפוזות, פיטורים תכופים, וציוצים לא אחראיים מחדר השינה בבית הלבן. לקוראים בריטים, ההשוואה הבלתי נמנעת היא לכהונה הקצרה והקטלנית של ליז טראס, שחוללה משבר כלכלי מיידי לפני שנזרקה לשולי הדרך.
בתוך תקופה קצרה ומפחידה, המותג ישראל ספג מכות כואבות במיוחד. משקיעים בינלאומיים מהקרנות הגדולות בארצות הברית, שהשקיעו כאן עשרות מיליארדי דולרים, נבהלו ועצרו השקעות בהייטק הישראלי. יזמים ישראלים בוחנים דרכים להעברת החברות שלהם לחו"ל. השקל היציב והחזק זה שנים צלל. מנהיגים יהודים וידידים מושבעים רבים מרחבי העולם מטלפנים בחרדה. העיתונים והאתרים החשובים בעולם — בהם “הניו יורק טיימס”, “האקונומיסט”, “פייננשל טיימס”, “בלומברג” - מפרסמים ניתוחים ופרשנויות שנראים יותר כמו הספדים לכלכלה הישראלית.
ובכל זאת אני קורא למשקיעים ולידידי ישראל, למקבלי החלטות ברחבי העולם ולעמיתים בעיתונות הבינלאומית לא לנטוש אותנו. הישראלים שחוללו את הנס הישראלי לא נכנעים. מדינת ישראל איננה מתכווצת לממדיה העלובים של הממשלה הזו. אנחנו חזקים ממנה. החרדות מובנות, אבל אנחנו מבקשים: אל תוותרו עלינו. העזרה שלכם חיונית למאבק על הדמוקרטיה.
מאות אלפי ישראלים יוצאים להפגנות רצופות ועקשניות בשבועות האחרונים. אלה לא "אנרכיסטים" - כינוי שראש הממשלה וכמה שרים אנרכיסטים כשלעצמם ניסו להדביק להם. אני משתתף בהפגנות האלה במוצאי שבת. ראיתי בעיניי קשת מרהיבה של ישראלים: אנשי הייטק ואנשי עסקים, מורים, רופאים, פסיכולוגים. צעירים ומבוגרים, שמאל, מרכז וגם מצביעי ימין שהתפכחו. בין המפגינים — אפילו אנשי המוסד שביקשו וקיבלו רשות להשתתף במחאה. סקרי דעת קהל מראים בעקביות שרוב גדול של הציבור מתנגד לפגיעה ביסודות הדמוקרטיים של המדינה. לפי הסקרים, גם בקרב תומכיו של נתניהו אין לו רוב לחקיקה האנטי דמוקרטית שהוא מקדם.
המחנה הענק של ישראלים שמעדיפים לחיות בדמוקרטיה התעורר באחת, הבין שהחירות אינה מובנת מאליה, נחלץ מהאדישות שאפיינה אותו בחמש מערכות הבחירות האחרונות, ויוצא למלחמת מגן מול אלה הסולדים מערכים דמוקרטיים ומעדיפים מדינת הלכה אוטוקרטית.
קשה לאמוד את גודלם של המחנות הניצבים אלה מול אלה על סף מלחמת אזרחים, אבל יש מספרים שאי אפשר להתכחש להם. הדמוקרטים מקיימים את הכלכלה הישראלית. ההייטק שמעולם לא נזקק לממשלה, אחראי לכמעט 50% מהכנסות של המדינה מיצוא. 80% מההכנסות של רשות המסים באים מערים ויישובים המזוהים עם הדמוקרטים. המשק הישראלי לא יכול להתקיים בלי הדמוקרטים. אלה החיים על קצבאות זקוקים למסים שהדמוקרטים משלמים.
נתניהו ושריו מנסים להמאיס את החיים על משרתי הציבור הבכירים כדי למנות במקומם מקורבים לא ראויים. הם תוקפים את בית המשפט העליון ואת בכירי משרד המשפטים, בהם היועצת המשפטית לממשלה, את מפכ"ל המשטרה וקציניו הבכירים, ואפילו את מפקדי צה"ל וראשי השב"כ. בנו של ראש הממשלה קרא להעמיד לדין את ראשי השב"כ על בגידה. עד כה, כל הבכירים האלה מגלים חוט שדרה יציב של יושרה. הם לא מתפטרים ומנסים להילחם ברוחות הרעות. הם לא הולכים דומם אל הלילה.
כן, אנחנו מכירים את התקדימים של ריסוק הדמוקרטיות בטורקיה, הונגריה ופולין. האם ישראל הולכת בעקבות המדינות האלה? אף על פי שישראל רק בת 75, השתרשה בה מסורת דמוקרטית של חיים חופשיים. ולא רק ב"מדינת תל אביב". שימו לב שמחאות נגד ההפיכה המשטרית התרחבו במהירות לערים רבות ברחבי המדינה; ואפילו להתנחלות הגדולה אפרת מעבר לקו הירוק. הרוב הישראלי הוא חילוני או מסורתי, ולא חרדי או מתנחל. הרוב הזה רוצה להמשיך לחיות בדמוקרטיה.
גם האמצעים להשלטת דיקטטורה לא מצויים בידי אלה הרוצים שלטון בלי איזונים ובלמים. המשטרה לא נענית עד כה להנחיות הפוליטיות לפגוע בחופש המחאה. צה"ל שהתגבש כצבא ממלכתי לא ימלא פקודות בלתי חוקיות בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליהן. טייסי מילואים וקצינים ביחידות מיוחדות כבר הודיעו שלא יקבלו כל גחמה של הממשלה. לפי כל הסימנים, גם השב"כ לא יתמסר להנחתות פוליטיות של בריוני הממשלה.
לכן, עם כל ההבנה למשקיעים שיושבים על הגדר, ליזמים החרדים לסטארט־אפים שלהם, למנהיגים היהודים וידידי ישראל ברחבי העולם, ולפרשנים כלכליים מובילים שנחרדים מהפגיעה הפוטנציאלית בכלכלה בכלל ובהייטק בפרט, אני אומר: "המניה של ישראל" חטפה ועוד תחטוף בחודשים הבאים מכות כואבות אבל לא כדאי לעשות עליה שורט. ישראל תשרוד את המתקפה האוטואימונית הזו על הדמוקרטיה שלה.
עזרו לנו לעבור את הימים הנוראים.
אל תספידו אותנו. אל תברחו מישראל. אל תוותרו עלינו. אנחנו נתגבר.
