שר האוצר מציג בביטחון עצמי: חצאי אמיתות, תעתועים ותכסיסים
שר האוצר מציג בביטחון עצמי: חצאי אמיתות, תעתועים ותכסיסים
בצלאל סמוטריץ' צודק - הכלכלה הישראלית אכן חזקה; אך הוא עצמו לא תרם דבר לאיתנות הכלכלית שמובלת בעיקר על ידי סקטור ההייטק, שם אין נוכחות משמעותית של נוער הגבעות
מי שהאזין לראיון הארוך במיוחד של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' השבוע בגלי צה"ל, לא היה יכול שלא להתרשם מהתשובות האסרטיביות שסיפק, אשר תיארו מצב כלכלי על סף השלמות. עם זאת, העמקה בתשובות ובנימוקים של סמוטריץ, מגלים אמן אשליות שלא נופל במאומה מליאור סושרד.
העובדות שהוא מספק חלקיות ולעיתים מדובר בחצאי אמיתות שקשה להתווכח איתן. והכל מנוסח במשחקי מילים ודיבור מהיר וקולע שמתובל בטרמינולוגיה כלכלית מקצועית. כל ההצגה הזאת מוגשת בהרבה מאוד ביטחון עצמי.
עם זאת, כמה מהטיעונים המרכזיים של שר האוצר מצביעים על ניתוק בינו לבין המציאות הכלכלית בישראל - אספנו את הבולטות שבהן:
"כלכלת ישראל חזקה וזה מופיע בכל דו"ח בינלאומי עליה": צודק שר האוצר, כלכלת ישראל חזקה וכל גוף או מוסד כלכלי בינלאומי מציין זאת. אבל הטענות שנשמעות על הביצועים הגרועים של סמוטריץ' אינן קשורות ליסודות הכלכלה הישראלית או למצב שהיא הייתה בו עד שההגה עבר לידיו. הדבר מזכיר את הסיפור הידוע על אדם שקפץ מקומה 54 של מגדל ומהחלון בקומה 28 אדם שואל אותו: "מה שלומך?" והקופץ השיב לו: "בינתיים, הכול בסדר". רק שהפעם הבדיחה היא עלינו.
יתרה מזו, כאשר סמוטריץ' מדבר על איתנות הכלכלה הישראלית הוא מייחס את ההישג הזה לעצמו. מיותר לציין כי השר – וכמוהו גם חבריו הקיצוניים – לא תרמו דבר לאיתנות הכלכלית של ישראל, שמובלת בעיקר על ידי סקטור ההייטק, שם אין נוכחות משמעותית של נוער הגבעות.
הדו"חות של הגופים הבינלאומיים משבחים את כלכלת ישראל בעיקר על הביצועים שלה ב-2021-2022, בהן היתה ממשלה שונה לגמרי מזו שסמוטריץ' חבר בה. "הביצועים הכלכליים של ישראל ב-2022 היו מדהימים, אך הפעילות הכלכלית צפויה להאט", כתבו כלכלני קרן המטבע הבינלאומית בפתח סקירתם האחרונה. השבחים הם לממשלת השינוי, לרבות על עודף תקציבי חסר תקדים של 10 מיליארד שקל ואין סוף רפורמות מבניות. העובדה הזו לא הפריעה לאמן האשליות סמוטריץ' להאשים את שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן ב"ירושה קשה", לרבות הצורך בהעלאת מחיר התחבורה הציבורית.
והכי חשוב - למרות שחלפו רק שישה חודשים מאז שנכנס לתפקידו, תקופה קצרה במיוחד במונחים כלכליים, ישנם סימנים מובהקים לשינוי מגמה דרמטי, ששופך אור על תפקודו הלקוי של מי שאמור לנהל ולנתב את כלכלת ישראל. הדוגמה הבולטת ביותר היא שער המטבע שמשקף את מצב הרוח הכלכלי של האומה. לפי נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון ומומחים רבים נוספים, השקל סובל מפיחות חד שאינו ניתן להסבר במשתנים מאקרו-כלכליים. הוא היה צריך לעמוד על כ-3.33 שקלים לפי הפרמטרים שיודעים להסביר את תנודותיו. השקל כידוע כבר נמצא ברמה גבוהה יותר של 3.6 שקלים.
מה שמטריד במיוחד הוא התנודתיות הגדולה שלו, כפי שראינו השבוע ביום שבו נבחרה ח"כ קארין אלהרר לנציגת הכנסת בוועדה למינוי שופטים. עוד נתון מטריד הגיע בשבוע שעבר מהלמ"ס, שפירסמה את נתוני החשבון השוטף של ישראל לרבעון הראשון של השנה ושם רואים עלייה בעודף. כלומר, הפער בין המט"ח שנכנס לזה שיצא – גדל. נכנסו ברבעון הראשון של השנה 1.3 מיליארד דולר יותר לעומת העודף ברבעון האחרון של 2022, ולמרות זאת השקל נחלש. העודף בחשבון השוטף, שהוא החשבון הדולרי של כל מדינה, מהווה את אחד מהגורמים הבסיסיים שמסבירים את ערכו של שער החליפין.
"האינפלציה מיובאת וההשקעות יורדות בגלל שהריבית עולה בכל העולם, לא רק בישראל": כאן התעתוע הולך וגובר ומתרחק מהאמת. לא רק שהאינפלציה איננה מיובאת, אלא שמה שישראל מייבאת בימים אלו זו דפלציה. ולראייה: האינפלציה הכללית בישראל עומדת כעת על 4.6% אך אינפלציית הליבה - ללא מזון ואנרגיה - עומדת על 5.3%. כלומר, הסעיפים המיובאים באינפלציה מפחיתים את האינפלציה. גם המדד האחרון "שהפתיע לטובה" נשא בתוכו את אותה בשורה והיווה דוגמה בולטת לכך: מה שהקטין את האינפלציה היו סעיפי ההנעלה, ההלבשה, הריהוט וכלי הבית - כולם מוצרים שרובם המוחלט מיובאים מחו"ל. ולגבי ההשקעות, נכון כי העלאות הריבית מכרסמות בהשקעות, אבל בישראל יש כרסום יתר שלא מובן.
הנה דוגמה גם משוק ההון: ביצועי החסר של הבורסה לניירות ערך של תל אביב, שמהווה ברומטר למצב המשק ומדליק נורה אדומה בוהקת. לפי בדיקת "כלכליסט" מהשבוע האחרון, מתחילת השנה הנאסד"ק עלה בכ-31% לעומת 1% בלבד של תל אביב 125. הריבית האמריקאית, מאז החל מחזור ההידוק המוניטרי הנוכחי בשנה שעברה, היתה תמיד גבוהה יותר מזו של ישראל. אז איך נוצר כאן פער ענק של 30 נקודות אחוז? זה פער שמראה על חוסר תפקוד, קל וחומר כאשר הצמיחה בישראל עדיין גבוהה מזו של ארה"ב ומספרי האבטלה דומים - בשני המקרים ברמות שפל היסטוריות.
דוגמה נוספת אנחנו מוצאים בדברים שהשמיע שלמה דברת מחברת ויולה, אחד מהמשקיעים הבולטים בהייטק הישראלי, לפיהם ישנה ירידה של 40% בהשקעות בחברות טכנולוגיה בכל העולם בגלל הריביות הגבוהות יותר. עם זאת, הוא מציין כי הירידה בישראל כבר הגיעה ל-80% והיא עלולה לטפס ל-90%. גם כאן ישנו פער בלתי סביר, שאיננו ניתן להסבר באמצעות משתנים כלכליים - אלא בחוסר אמון או בניתוב כושל של המדיניות.
"התקציב קיבל שבחים, הרפורמה המשפטית תחזק את הכלכלה, המחאה הפרועה היא זו שמחלישה אותה": גם כאן מדובר בחצי אמת. אכן מסגרת התקציב קיבלה שבחים, אך לא התמהיל של התקציב - שספג ביקורת. כלומר, פקידי האוצר, לרבות הממונה על התקציבים יוגב גרדוס והכלכלנית הראשית היוצאת שירה גרינברג, הצילו את כלכלת ישראל ברגע שהצליחו לשכנע כי בגלל אי-הוודאות אין לקבוע גירעון של יותר מ-1% תמ"ג - המהווה "תקרת גירעון" שהיא נמוכה בקיצוניות לפי כל פרמטר אפשרי, שכן 3% מהתמ"ג הוא הממוצע.
הם הבינו את טבעה של הממשלה הפופוליסטית וקבעו כרית ביטחון ענקית. אך כפי שהיטיב להגדיר הנגיד ירון, שהוא לפי חוק היועץ הכלכלי של הממשלה: "בהסתכלות על תמהיל התקציב אני סבור כי נעדרים ממנו מחוללי צמיחה החיוניים למשק, ובמקומות מסוימים אפילו ישנה תרומה שלילית לכך... לצערי, דומה כי בנושא ההון האנושי והמוכנות לשוק העבודה, אין בשורה של ממש בתקציב הנוכחי, וקיים החשש שאולי אפילו להפך".
יתרה מזו, גם בדו"ח של ה-OECD ובעיקר בדו"ח של ה-IMF שני הגופים הכלכליים הבינלאומיים החשובים בעולם, יש התייחסות רחבה מאוד לפערים, עם דגש לחרדים, אחרי שכל התוספת האמיתית בתקציב הנוכחי - הרי הרוב המוחלט של תקציב המדינה הוא קבוע ואינו ניתן לתמרון - הוענק להנצחת העוני, עידוד אי-תעסוקה, הדתה ופגיעה בפריון.
"התמודדות עם אתגרים דמוגרפיים הקשורים לעלייה בחלקן של קבוצות אוכלוסייה בעלות השתתפות נמוכה בשוק העבודה, חיונית לשמירה על הצמיחה העתידית ועל הקיימות הפיסקלית (היכולת לנהל גירעונות נמוכים ולרסן את החוב). הדבר ידרוש קביעת תמריצי עבודה מתאימים, תמיכה טובה יותר בהורים עובדים, לרבות על ידי הרחבת שירותי טיפול בילדים באזורים מוחלשים, שיפור מיומנויות בכל שלבי מחזור הלמידה, וכן הקלת ניידות ומתן גישה למשרות וחברות עם פריון גבוה", כתבו כלכלני ה-OECD.
ב-IMF היו קיצוניים עוד יותר והסבירו כי "הצמיחה הכלכלית הגבוהה היא זו שחיפתה על האופי הדואלי של כלכלת ישראל עם ביצועים מאוד לא שוויוניים בין המגזרים...".
יתרה מזו, התקציב של סמוטריץ'-נתניהו היה כל כך טוב, שיום למחרת אישורו החליטו השניים שיש חשיבות להתחיל להילחם ביוקר המחיה, כאילו התקציב וחוק ההסדרים אינם כלים מאקרו-כלכליים להשיג מטרות מאקרו-כלכליות.
לגבי הפניית אצבע מאשימה לכיוון המחאה, הרי מדובר בתרגיל נבוב שכבר נחשף: דו"ח ה-IMF מדגיש כי זו הרפורמה המשפטית - ולא המחאה – הרכיב שמהווה את הסיכון הכלכלי השלילי הבולט ביותר עבור ישראל, זה שעלול לגרום להכי הרבה נזק ואף למיתון (במקרה הרע) וצמיחה לנפש שלילית (במקרה הטוב) עוד השנה. "כמו בכל מדינה", מדגיש דירקטוריון ה-IMF, "שמירה על איתנות שלטון החוק יהיה חשוב להצלחה כלכלית". ובחלק אחר מצוין כי הרפורמה "חייבת להבטיח מערכת בלמים ואיזונים איתנה, שהיא חיונית לשמירה על הצלחת המשק הישראלי".
"אנו שוקלים חלופות לגבי נגיד בנק ישראל. אני לא צריך לפגוש גורמים בחו"ל כי יש לנו שגרירים מצוינים": "הקוסם" סמוטריץ' שיבח את הנגיד והדגיש את שיתוף הפעולה ביניהם, אך רמז בלי הפסקה כי הוא פועל להחליפו מאחורי הקלעים. מיותר לציין כי פרופסור אמיר ירון - שקיבל השנה ציון A (הגבוה מכולם) מהמגזין "GLOBAL FINANCE" נותר הדמות הבודדת המעוררת סוג של רצינות ומוניטין בהנהגה הכלכלית של מדינת ישראל.
הרבה קרדיט מגיע לירון על כך, אך יותר קרדיט מגיע לסמוטריץ' בעצמו: לקח לו רק כמה שבועות - אחרי אמירות כמו: "זו המדינה שצריכה למחוק את חווארה", ו"אין דבר כזה עם פלסטיני" עד שכל הקהילה הבינלאומית החרימה בפעם הראשונה בהיסטוריה את שר האוצר של ישראל. סמוטריץ', באמצעות עוד תכסיס, מסביר היום כי לא ממש אכפת לו להיפגש עם דמויות כלכליות בינלאומיות חשובות, שכן "יש לנו שגרירים מצוינים".
זה לא מנע ממנו להעמיד מצגות שווא ופגישות שווא עם בכירים מטעמם שהתגלו אחרי בדיקה מהירה כפונקציונרים או אנשי עסקים זוטרים למדי - רובם המוחלט ישראלים דוברי עברית (על האנגלית של סמוטריץ' אין מה להוסיף) אותם היה יכול לפגוש בתל אביב. זה מה שעשה כאשר טס לארה"ב ומאוחר יותר מה שעשה כאשר טס לצרפת: תרגילים יח"צניים עם תפאורה מרשימה עם אנשים שבינם לבין "בכירות" אין קשר.
היות ומי שעוד מחזיק את דירוג האשראי של ישראל על כנו, כמו גם חלק מהמשקיעים הזרים שעוד מגיעים לכאן, הוא הנגיד והמוניטין של בנק ישראל. הדיבורים של סמוטריץ' על החלפתו הם נזק ופגיעה ישירה בכלכלת ישראל. קל וחומר, כאשר מקובל להעניק שתי קדנציות לנגידים טובים. הסיבה היחידה שהוא מועמד להדחה היא התבטאויותיו בהקשר לנזקים הצפויים של ההפיכה המשטרית. כלומר, ברור לכל בר דעת כי סמוטריץ' רוצה נגיד נוח יותר ש"יזרום" עם ההפיכה וישחרר את הריבית. הוא לא באמת מחפש איש מקצוע טוב יותר בעל רקורד, רזומה או כישורים טובים יותר.
