בחירות 2022בן גביר מספק לנתניהו את הסחורה
בחירות 2022
בן גביר מספק לנתניהו את הסחורה
כמו שש"ס הביאה לחרדים קולות מסורתיים, בן גביר צפוי להביא קולות כאלה למפלגה החרדית לאומית, הקרויה בשם המטעה הציונות הדתית. זה כולל בוחרים שאחרת לא היו מצביעים. דווקא למיין סטרים הדתי לאומי יש בעיה קשה למי להצביע; כתבה שנייה בסדרה
מבחינת יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו אין ספק שאיתמר בן גביר מספק את הסחורה. בבחירות הקודמות האיחוד של עוצמה יהודית עם האיחוד הלאומי מנע אובדן של לפחות מנדט לימין. בכך הוא תרם לתיקו הפוליטי שהביא לנפילת ממשלת השינוי. לליכוד יש חלום ישן להביא לקלפי המוני תומכי ימין מהשכבות החלשות שלא מצביעים. "מי שיכול לעשות את זה הפעם הוא דווקא בן גביר", אומרת פרופ' תמר הרמן, המנהלת האקדמית של מרכז ויטרבי לחקר דעת הקהל במכון הישראלי לדמוקרטיה. לדבריה, בן היתר "הוא יביא נוער שוליים שלא היה מצביע אחרת".
בשבוע האחרון התייצבה רשימת הציונות הדתית בסקרים על 13 מנדטים. עם זאת, צריך לזכור שהמצב שבו התוצאות של הציונות הדתית בסקרים מתבססות, בין היתר, על אוכלוסייה שביום הבחירות מגיעה פחות לקלפי יכול לגרום לכך שבבחירות עצמן יהיו לה פחות קולות מאשר בסקרים.
ד"ר אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ערך ניתוח של מצביעי המפלגות בבחירות הקודמות לפי רמת הדתיות. הניתוח הזה מתבסס על המשיבים לסקרי "הקול הישראלי" של המכון מאז הבחירות הקודמות. רק 61% מתומכי הציונות הדתית בבחירות הקודמות היו דתיים לאומיים ו־25% מסורתיים שאותם מביא בעיקר בן גביר. בסקר "הקול הישראלי" האחרון נמצא כי אחוז המסורתיים שמתכוונים להצביע לציונות הדתית גדל ל־38%.
פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר־אילן מעריך שרק 20% מהבוחרים שמביא בן גביר למפלגה הם דתיים והיתר בעיקר מסורתיים וכן חרדים. אחד היתרונות הגדולים של ש"ס מבחינת ההנהגה החרדית הוא שהיא מביאה קולות מסורתיים למפלגה חרדית. בן גביר עושה אותו דבר למפלגה החרדית לאומית, הקרויה בשם המתחזה הציונות הדתית. הוא כמובן מתחרה על הקולות האלה עם ש"ס והליכוד.
אחרי ארבעה סיבובים, כמעט כל המצביעים כבר גיבשו עמדה במאבק בין הגושים. במערכות בחירות קודמות המאבק העיקרי היה על הימין הרך והממלכתי, שנמצא על הגבול בין הגושים. בבחירות האלו גם המנדטים המעטים האלה כבר בחרו צד. לדברי פרופ' אשר כהן, כחצי מנדט עדיין מתלבטים בין הבית היהודי בגוש הימין בראשות איילת שקד לבין המחנה הממלכתי בגוש המרכז־שמאל. פרופ' תמר הרמן סבורה, לעומת זאת, כי "שקד לא לוקחת כלום מגוש השינוי. כל השאלה היא כמה קולות היא תבזבז לימין". לדבריה, "מבחינה זו נתניהו צודק כשהוא רוצה לחסל אותה פוליטית".
כהן מעריך שהציבור הדתי לאומי בוחר כ־12 מנדטים. על פי סקר "הקול הישראלי" מאוגוסט, 27.5% מאנשי הציונות הדתית מתלבטים לעומת 23% מהמסורתיים ו־16.5% מהחרדים לאומיים. ספק אם הבוחר הדתי לאומי עמד אי פעם במצוקה כזו. הם כמובן לא מתלבטים בין לפיד לנתניהו אלא בין מפלגות גוש הימין מפני שהם נותרו בלי בית טבעי.
הבית הזה היה אמור להיות מפלגת הבית היהודי בראשות שקד, שהיא היורשת של המפד"ל ההיסטורית. אלא שהבוחר הדתי לאומי מתקשה לסלוח לשקד על הכניסה לממשלת בנט־לפיד ולבטוח בה שתשמור אמונים לנתניהו. שתי האפשרויות האחרות העומדות לפניו הן הליכוד שאינו מפלגה דתית והציונות הדתית שהיא מפלגה של חרדים לאומיים תומכי סמוטריץ' ושל מסורתיים וחרדים תומכי בן גביר, אבל ממש לא אזור הנוחות של המיין סטרים הדתי לאומי.
סמל של המצוקה הזו מהווה מאמר שפרסם הפרשן אריאל שנבל ב"מקור ראשון". "לראשונה בחיי אין לי למי להצביע בבחירות לכנסת. לפחות כרגע, התכנון הוא לצאת לטייל", כתב שנבל. "משהו בי נשבר. אני מביט בשלל הפוליטיקאים שמבקשים את קולי, וחש בחילה וקבס". לדבריו, מי שמצביע לציונות הדתית "לא בוחר בסמוטריץ' אלא בחברי עוצמה יהודית ובנעם".
"החוויה היא של אנשים שאין להם למי להצביע", אומר פינקלשטיין. לדבריו, "המיין סטרים הדתי לאומי הוא לא ביביסטים וגם לא אוהבים את השיח המתלהם של הליכוד". הסטטיסטיקאי רפי סמית מציין: "הם לא אוהבים את נתניהו אבל הם ימנים. צריך גם לזכור שלדתיים לאומיים רבים בן גביר לא עובר חלק". מעבר לזה, כמעט כל המועמדים ברשימה הם חרדים לאומיים אף על פי שהחרדים הלאומיים מהווים שביעית בלבד מהציבור הדתי לאומי. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שרבע ממצביעי ימינה עברו לציונות הדתית, כלומר בן גביר אולי לא עובר חלק אבל עובר יותר משקד. פינקלשטיין מסביר זאת בכך ש"נראה שהוא עבר נרמול. היום הוא לא מילה גסה".
עד שהצטרפה לממשלה, ימינה של נפתלי בנט ושקד סיפקה כמה תשובות לבוחר הסרוג: מפלגת המשך למפד"ל ההיסטורית ולבית היהודי, מפלגה ימנית יותר מהליכוד ונקייה יותר ופחות מתלהמת. אם אנשי הציונות הדתית היו מצביעים לפי המצע, סביר שהבית היהודי היתה מקבלת 5 או 6 מנדטים. אבל על פי סקר "הקול הישראלי" מספטמבר, רק 22% מקולות ימינה הולכים למפלגתה של שקד, הבית היהודי, 26% הולכים לציונות הדתית ו־20% לליכוד.
אין ספק שכאשר ח"כ בצלאל סמוטריץ' החליט לקרוא למפלגה שלו "הציונות הדתית" בניגוד מוחלט לאופי החרדי לאומי שלה, הוא הקל על מצביעים דתיים רבים להצביע למפלגה. רק 4% ממצביעי ימינה (כרבע מנדט) הולכים יחד עם השר לשירותי דת מתן כהנא למחנה הממלכתי. נכון, 16% ממצביעי ימינה עדין מתלבטים, אבל ההנחה היא שכמו רוב המתלבטים במערכת הפוליטית, הם עושים את זה בתוך הגוש (במקרה זה גוש נתניהו) ולא מחוץ לו.
לציבור הדתי לאומי יש מסורת של בזבוז קולות לימין. בסיבוב הראשון, הימין החדש של בנט ושקד שלא עברה את אחוז החסימה בזבזה 140 אלף קולות וזהות של פייגלין עוד 120 אלף, ובסך הכל רבע מיליון קולות שמספיקים ל־7 מנדטים. כלומר, הקיפאון הפוליטי הנוכחי נולד, בין היתר, בגלל בזבוז קולות דתיים לאומיים. בסיבוב השני עוצמה יהודית של בן גביר בזבזה 85 אלף קולות.
בסיבוב השלישי עוצמה יהודית הסתפקה בשריפת 20 אלף קולות. בסיבוב הרביעי נתניהו מנע גם את זה כשנתן חסות לאיחוד בין סמוטריץ' לבן גביר ולמפלגת נעם של ישיבת הר המור. הפעם השאלה היא האם הבית היהודי בראשות איילת שקד תבזבז קולות והתשובה כנראה חיובית. בסקרים שקד מקבלת 2% שהם שווי ערך לבזבוז של 90 אלף קולות, רובם המכריע תומכי גוש נתניהו.
היכולת של מפלגות מתנדנדות לעבור את אחוז החסימה תלויה בכך שהן ישכנעו את הבוחרים שהן עוברות את אחוז החסימה. פרסום סקרים אסור מהשבת שלפני לפני הבחירות. לכן כדי לעבור בקלפי איילת שקד צריכה לעבור בסקרים עד יום שישי הקרוב (28 באוקטובר).
נתניהו, כזכור, הצליח ליצור לגיטימציה אפילו לשיתוף פעולה עם מנסור עבאס. סביר להניח שסרטון אחד של נתניהו, שבה היה מגלה סלחנות לשקד, היה מעביר את הבית היהודי. זה כנראה לא יקרה בשל שתי סיבות. הראשונה היא העוינות של שרה נתניהו לשקד שלא נראה שנרגעת עם השנים. השנייה היא שבמונחי גוש נתניהו שקד היא יפת נפש מהסוג שלא מתלהב לבטל את המשפט שלו. ממשלה בלי שקד תהיה לנתניהו הרבה יותר נוחה מאשר ממשלה איתה. כלומר, זה ההימור של נתניהו: כשהוא לא מכשיר את שקד, הוא מגדיל את הסיכון שהגוש שלו לא יקבל 61 מנדטים. הוא עושה את זה כדי שאם יקבל 61, הם יהיו ממושמעים בנושא מערכת המשפט ולמעשה קיצוניים יותר ממנו.
