סגור
חיילים חיילי מילואים בגולן
חיילי מילואים בצפון. בכל חודש נעדרכו 130 אלף עובדים בממוצע (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)

הנזק למשק משירות המילואים מתחילת המלחמה: 1.1 מיליון שעות עבודה בחודש

הנטל כבד על משרתי המילואים גורם לנזק של 1% משעות העבודה ואובדן תוצר עסקי של כ־900 מיליון שקל בחודש. פגיעה קשה במיוחד נגרמה לעצמאים. עוד תופעה מדאיגה בגלל המלחמה: כ־6% מהגברים הערבים נפלטו  משוק העבודה בשנה האחרונה

המשק הישראלי מאבד 1.16 מיליון שעות עבודה בחודש שהן כ־1% משעות העבודה במשק בגלל שירות המילואים המתמשך. הנזק לתוצר העסקי בקצב גיוס המילואים הנוכחי עומד על כ־870 מיליון שקל בחודש שהם כ־8 מיליארד שקל בשנה. עוד תופעה מדאיגה: שיעור התעסוקה של גברים ערבים ירד בתקופת המלחמה מ־78% ל־72%, מה שאומר שכ־6% מהם נפלטו משוק העבודה. כך עולה מדו"חות על מצב התעסוקה של אנשי המילואים ושל האוכלוסייה הערבית לאחר שנה של מלחמה שהכינו החוקרים רועי קנת פורטל וירדן קידר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
1 צפייה בגלריה
אינפו הפסד שעות העבודה של המילואימניקים עדיין גבוה
אינפו הפסד שעות העבודה של המילואימניקים עדיין גבוה
הפסד שעות העבודה של המילואימניקים עדיין גבוה
עד 7 באוקטובר 2023, נטל המילואים על האוכלוסייה העובדת היה נמוך ביותר, פחות מ־0.1% משעות העבודה במשק, שהם כ־110 אלף שעות בחודש. באוקטובר 2023 משקלם זינק ל־5% משעות העבודה במשק. כלומר בחודשים אוקטובר עד דצמבר נעדרו מעבודתם בממוצע כ־130 אלף עובדים בחודש, רובם בהיקף מלא. החוקר קנת פורטל מציין ש"היקף זה של משרתי מילואים הוא חסר תקדים בעשורים האחרונים, והוא מהווה נטל כבד על המשרתים והמעסיקים כאחד".
בהמשך המלחמה, הנטל התמתן בהדרגה ונכון לחודשים יוני־יולי עמד על כ־1% מכוח העבודה, או כ־2% משעות העבודה של גברים, כ־34 אלף עובדים בגילאי עבודה שנעדרים מעבודתם בחודש. לדברי קנת פורטל, "גם מספרים אלו הם חסרי תקדים, ומהווים נטל משמעותי על העובדים והמעסיקים". סביר שהחודש חלה שוב עלייה. כאמור, המשמעות של 1% משעות העבודה במשק היא 1.16 מיליון שעות והנזק לתוצר העסקי עומד על כ־870 מיליון שקל בחודש. החישוב הוא לתוצר העסקי ולא לתוצר במשק משום שהמדינה מכסה את עלות השכר. צריך לזכור שכיוון שכמעט כל הנטל נופל על אוכלוסיית הגברים היהודים הלא חרדים, אצלם מדובר ב־2% משעות העבודה.

אחד ההורים נעדר לחודשים

הדו"ח מציין שמשרד האוצר מחשב כי העלות הכלכלית למשק למשרת מילואים לחודש עומדת על 48 אלף שקל לגבר ו־32 אלף שקל לאשה, כלומר כ־45 אלף שקל בממוצע לחודש לאיש מילואים. הוצאות הממשלה על תגמולי מילואים בלבד הגיעו בשנת 2023 ל־8.2 מיליארד שקל, ותוקצבו בשנת 2024 (סביר שבתקצוב חסר) ב־3.6 מיליארד שקל נוספים.
בחודשים הראשונים של המלחמה, נטל אובדן שעות העבודה היה גבוה במיוחד בענפי האמנות, הבידור והפנאי (14% משעות העבודה באוקטובר 2023), האירוח והאוכל (12%) והבינוי (11%), כלומר ענפים שמתאפיינים בעובדים צעירים. ענפי ההייטק סבלו מירידה של 7%. לעומת זאת, ענף המסחר ספג נזק של 1.7% בלבד והמגזר הציבורי של 3.4%. נכון ליולי 2024, הנטל התמתן עבור כלל ענפי המשק, ונשאר גבוה באופן יחסי בענפי האירוח והאוכל (2.2%). ענפי ההייטק בתקופה זו איבדו 1% משעות העבודה בשל מילואים, והמגזר הציבורי — 0.8%.
כ־5% מבני הזוג של נשים יהודיות לא חרדיות שירתו במילואים בסוף 2023, שיעור שירד במהלך 2024 לכ־1.3%. מדובר ביותר מ־20 אלף משקי בית בהם אחד ההורים נעדר מהבית לחודשים ארוכים, בגילאים שבהם זוגות רבים מגדלים ילדים קטנים.
פגיעה קשה במיוחד נגרמה לעצמאים. בחודש ממוצע עד לפרוץ המלחמה שיעור העצמאים שנעדרו מעבודתם באופן חלקי או מלא בשל מילואים היה זניח — כ־0.05%. עם פרוץ המלחמה שיעור משרתי המילואים מקרב העצמאים זינק ל־2.8% מהעצמאים, או כ־14 אלף עובדים בחודש. בהמשך חלה התמתנות בהתאם לירידה הכללית בהיקף הגיוס של המילואים.
קנת פורטל מציין ש"שינוי זה בנטל השירות עלול להוביל להשלכות שליליות משמעותיות על בעלי עסקים קטנים. זאת כיוון שבניגוד למצבם של שכירים, שאסור לפטר אותם בעת שהם במילואים, החוק לא מונע מלקוחות של משרת מילואים עצמאי לחפש במקומם ספק אחר, זמין יותר, או להימנע מחידוש חוזה עם ספק בשירות מילואים. כלומר, המחיר האישי עבור עצמאים מהמשך השירות הוא גבוה יותר".

עוד פגיעה בחברה הערבית

נתון מדאיג שמעלה המחקר: יותר מ-22 אלף גברים ערבים בגילאי העבודה העיקריים (64-25), שהם 5.7% מכלל הגברים הערבים בגילאים אלה ועבדו טרום המלחמה, לא חזרו לשוק התעסוקה עד יולי 2024. שיעורי התעסוקה של נשים ערביות חזרו לרמתם המקורית. המשמעות, לפי החוקר ירדן קידר: שיעור התעסוקה של גברים ערבים ירד מ־78% ל־72%, תופעה מדאיגה ביותר שעלולה לפגוע במצב החברתי כלכלי החלש ממילא של החברה הערבית.
לדברי קידר, "הגברים הערבים הם קבוצה פגיעה במשברים, עקב היותם עם השכלה נמוכה יחסית ליתר האוכלוסייה ומרוכזים בעבודות כפיים. גם בתקופת הקורונה הם נפגעו באופן משמעותי. התופעה התעצמה בתחילת המלחמה, כשחלק לא מבוטל מאתרי הבנייה הקפיאו פעילות וכן בגלל החשש להעסיק גברים ערבים במלחמה".