מדינה, תקשורת וציבור- המשולש שיכול לצמצם את האלימות בזוגיות
מדינה, תקשורת וציבור- המשולש שיכול לצמצם את האלימות בזוגיות
אלימות בזוגיות היא תופעה רחבת היקף. בישראל, 1 מכל 10 מבוגרים סבלו בשנה האחרונה מאלימות בזוגיות, אלימות שגובה מחיר כבד מהמעורבים הישירים, ממשפחותיהם ומהחברה כולה וצמצום היקפה מחייב גישה רחבה ושיטתית למניעה. מחקר חדשני שנערך בשנה החולפת בישראל על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי, הוועדה הבינמשרדית ויוזמת קווים אדומים מבית שיתופים, בחן את היקפי התופעה, לראשונה מזה 23 שנים, המחקר נערך על סמך שיטות מחקר בינלאומיות ומציע הבנה מעמיקה יותר על היקפי האלימות וההשפעה שלה.
הנתונים מדאיגים: כך למשל, מעל 142 אלף נשים דיווחו על אלימות פיזית מצד בן זוג במהלך השנה האחרונה, כאשר כ-96 אלף מהן חוו אלימות פיזית חמורה. נוסף על כך, 8% מהנשים דיווחו על אלימות מינית ו-9% על אלימות שאינה פיזית כמו שתלטנות כלכלית או הפצת מידע מביש .גם גברים דיווחו על פגיעה ממגוון סוגי האלימות. המחקר מראה כי מבין אלו שנפגעו מאלימות פיזית, פחות מ-50% מהנשים ו-20% בלבד מהגברים פונים לגורם סיוע חיצוני ורובם פונים לגורמים שאינם מומחים בתחום האלימות במשפחה (כמו מטפלים פרטיים, רבנים ועוד) השכיחות הגבוהה של מקרים שאינם מדווחים או מטופלים מדגישה את הצורך בהנגשת מידע על גורמי הטיפול והסיוע.
לצד מחקר זה בוצע גם מחקר על הסיקור התקשורתי של הנושא בישראל, שחשף פערים משמעותיים באופן שבו מדווחת התופעה בתקשורת. מהמחקר עולה כי התקשורת נוטה להתמקד באירועים קיצוניים, בעיקר מקרי רצח, תוך התעלמות מסוגי אלימות נפוצים יותר כמו אלימות נפשית, או אלימות כלכלית ואף אלימות פיזית שאינה מגיעה לכדי רצח. 84% מהכתבות התמקדו במקרי אלימות יחיד וקיצוני, ללא כל הקשר ולרוב, ללא ציון רקע למקרה, כולל התייחסות לסימנים מקדימים להתפתחות האלימות. רק 4% מהכתבות עסקו ביוזמות למניעה או לחקיקה שנועדו לצמצם את היקפי התופעה.
התוצאה של מסגור זה היא עיוות בתודעת הציבור, היוצר תפיסה שאלימות בזוגיות היא בעיקר רצח, המופיע לרוב ללא התראה וללא יכולת למנוע אותו. יתרה מכך, ב-92% מהכתבות לא נכללה הפניה לגורמי סיוע, כך שגם אם הכתבה העלתה אצל הקוראים חשש לאלימות בזוגיות שלהם או בסביבתם, אין בכתבות מידע זמין ומיידי על אפשרויות הסיוע.
שני המחקרים הללו מחזקים את העובדה כי נדרשת השקעה רחבה במניעה ראשונית ובאיתור מוקדם של מקרים של אלימות בזוגיות, באמצעות תכניות חינוך, הסברה והרחבת מעגלי התמיכה והסיוע למי שנמצאות ונמצאים בקשרים אלימים. ראשית, במערכת החינוך ישנן כעת תוכניות בנושא המשולבות בתוכנית הלימודים בתיכונים, ולצד זאת ישנה חשיבות רבה להרחיב את העיסוק בנושא גם לגילאים צעירים יותר, כולל הרחבת היכולת של המערכות לאתר ולתמוך בילדים הגדלים חשיפות לאלימות בין הוריהם.
חשוב להמשיך ולהרחיב את ההכשרה לזיהוי ולמניעת אלימות אצל מגוון אנשי ונשות מקצוע במערכת הציבורית כדי שיוכלו לזהות סימנים מוקדמים של אלימות ולהגיב באופן מותאם, לצידם חשוב שגם במקומות עבודה, גורמי הנהלה ומשאבי אנוש יחזיקו בידע המתאים. כך גם רבנים ואנשי דת, אנשי טיפול במתחומי הפסיכולוגיה, הטיפול הזוגי והמשפחתי ועוד. חלק גדול מהציבור אינו ער לכך שיש למי לפנות - קווי סיוע, מרכזי טיפול ואמצעי הגנה שונים. ישנה חשיבות עצומה להנגשת מידע על מסגרות הטיפול ועל הדרך לפנות אליהן. במקביל, יש לקדם הסברה ציבורית רחבה המיועדת לא רק לבני הזוג, אלא גם לקהילה שסביבם, במטרה לעודד דיווחים, הפניה לטיפול ותמיכה בקורבנות. מדיניות הכוללת תמרוץ כלכלי למעסיקים ולארגונים שיפעילו תכניות למניעת אלימות ולתמיכה בעובדות ועובדים שנפגעו, יכולה לתרום משמעותית לצמצום התופעה.
בארבעים השנים האחרונות, תחום הטיפול באלימות בזוגיות ובמשפחה, התפתח בישראל באופן משמעותי. יש היום הרבה יותר שירותי טיפול ושיקום ממשלתיים, תקציבים רבים יותר וארגונים חברתיים מקצועיים ומחוייבים העוסקים בנושא. אך עדיין לא די בכך, נתוני המחקר והניתוח התקשורתי מעידים על כך כי יש צורך בשינוי עומק בתודעה הציבורית ובהרחבה ניכרת של העיסוק במניעה ובאיתור של מקרים. יחד, באמצעות שיתוף פעולה בין גורמי ממשל, תקשורת וקהילה, ניתן לצמצם משמעותית את התופעה ולהקל על סבלם של רבות ורבים.
יסמין רובין קופר היא מנהלת יוזמת קווים אדומים, מבית שיתופים הפועלת למניעת אלימות בזוגיות
