פרשנות"היחיד שוואלה שועבדה לו, היתה עבד שלו, היה נתניהו"
פרשנות
"היחיד שוואלה שועבדה לו, היתה עבד שלו, היה נתניהו"
עורך דינו של נתניהו, בועז בן צור, מנסה להרחיק את הלקוח שלו מהאש, והעד ישועה מתעקש לשרבב אותו בכל הזדמנות
1. בחקירה נגדית אין "חוקר טוב" ו"חוקר רע". יש גרועים, וגרועים יותר לעד התביעה. ואכן, לאחר שעבר את מכבש סניגורי האלוביצ'ים, ז'ק חן (שאול) ומיכל רוזן-עוזר (איריס), נותר אילן ישועה, מנכ"ל וואלה לשעבר, חבול ומדמם בפינת האולם. ובמצב הזה, האחרון שיש לו חשק לראות זה את סנגורו של נתניהו, עו"ד בועז בן צור. אבל, כפי שנראה, ישועה ידע גם להחזיר מלחמה.
השאלה הגדולה היא כמובן לא עד כמה נחבל ישועה, אלא עד כמה נחבלה התזה של התביעה. ולא רק התזה שלה בכתב האישום, אלא גם האמינות שלה בעיני בית המשפט.
וזו נקודה חשובה: התביעה נהנית מקו אשראי ארוך של אמון בבתי המשפט. יש לכך סיבות היסטוריות ומסורת של סינרגיה בין בתי המשפט לפרקליטות, ששניהם פועלים תחת סמל המדינה. בתיק הנוכחי הצליחה המדינה עד כה לבזבז חלק גדול מהאשראי שלה. זה ניכר בהערות שספגה בעבר, גם מבית המשפט העליון וגם משופטי ההרכב. כמו אתמול. ״נשגב מבינתי איך זה סווג חומר לא רלוונטי", תהה השופט משה בר-עם לגבי חומרים שלא הועברו להגנה.
2. בין העד ישועה לבין הלקוח של בן צור, הנאשם בנימין נתניהו, לא היה קשר ישיר. הם לא דיברו ולא נפגשו. בן צור מזכיר זאת לישועה בכל הזדמנות כדי שחלילה לא יובן אחרת, אבל הוא נוטל סיכון בכך שישועה, בתמרוניו, יתעקש לפגוש ולערב את הלקוח שלו. כפי שמעיד הדיאלוג הבא שהתקיים היום: ישועה: "סביב הקמפיין לנשיאות היה אינטרס לראש הממשלה מי ייבחר..."; בן צור: "דיברת אתו"?; ישועה: "כבר עניתי (שלא)"; בן צור: "משהו ששמעת, ראית?"; ישועה: "למדתי על העניין של ראש הממשלה מתדרוכים של שאול...". כך קושר ישועה את אלוביץ' לנתניהו, ומסייע לחזק את התזה של התביעה.
דוגמה נוספת צמחה מאמירה עכשווית של ינון מגל, עורך וואלה בעבר, שבן צור הפנה לישועה: "השיטה היתה לפתוח רגליים בפני כל פוליטיקאי" ? ישועה: "השיטה היתה בעיקר לציית להוראות של ראש הממשלה ורעייתו. עובדתית, הפוליטיקאי היחיד שוואלה שועבדה לו, היתה עבד שלו, היה ראש הממשלה, בלי השוואה לכל הדוגמאות שאתה מביא". כלומר, המאמץ הסנגוריאלי של בן צור להוכיח שישועה שירת גם פוליטיקאים רבים אחרים, יכול לחזור אליו כבומרנג.
הדיאלוג הנשיאות עלה בהקשר של דליה איציק, אחת מהפוליטיקאים שישועה התחכך עמם. ועלה שמו של אביגדור לברמן. ישועה נפגש עמו ומתערב כדי לשפר את הסיקור לטובתו. "תשתדל לא לפגוע בליברמן, פגשתי אותו לפני חודשיים, טען בצדק שאנו מכסחים אותו", כותב ישועה לעורך אבי אלקלעי במרץ 2015 ומסביר היום: "נתפסנו לפני כן כעוינים לליברמן. בשיחה (עמו ועם אנשיו – מ.ג.) דובר שלא נהיה יותר עוינים".
בן צור מגלגל כאן טענה כפולה: ראשית, שוואלה טיפחה גם פוליטיקאים עוינים לנתניהו, ושנית, שישועה פעל כראש גדול, כמי שמתערב ומכתיב תכנים למערכת באופן עצמאי. למשל ראיון עם ליברמן. "למה לא הפנית בעניין הריאיון לעורך? כולם יודעים שאתה מטפל?", שאל בן צור וישועה השיב: "יודעים שעושים את זה דרכי".
מבחינה תקשורתית, הקטע המעניין הוא שבן צור מנסה להציג את וואלה כאתר פלורליסטי, מאוזן יותר, שאינו מוטה רק נתניהו, ומולו מנכ"ל האתר שמציג את מקום עבודתו לשעבר כנגוע בכל פגעי השחיתות והשיבוש המקצועיים. בן צור ממשיך את קו ההגנה של קודמתו רוזן-עוזר, שהציגה את המסרון של איריס אלוביץ' לישועה: "לא, אני לא רוצה שנהיה 'ביביתון' אני רוצה שנהיה אובייקטיבים הכי אובייקטיבים".
3. השבוע נאלצה הפרקליטות להתמודד עם הטענות להסתרת חומרי חקירה שהיה בכוחם להועיל להגנה. עם הטענות ועם הערות השופטים. ״נשגב מבינתי איך זה סווג חומר לא רלוונטי", של השופט משה בר-עם והתהייה של השופטת רבקה פלדמן-פרידמן: "האם יש להגנה את כל התכתובות בפועל מהטלפון הזה של ישועה?" ומצד שני, לקתה התביעה על שהתרשלה ואפשרה להגנה לקבל תכתובות של ישועה שחסויות בחיסיון עורך-דין.
הקטטה המייגעת, החוזרת על עצמה שוב ושוב, על חומרים והסתרתם, תתברר כרלבנטית רק אם היא תשליך על אחת הנגזרות של החזית המרכזית: האם ישועה היה עבדם הנרצע והכנוע של האלוביצ'ים, או מנכ"ל עוצמתי שהתנהל באופן עצמאי בתווך שבין מעסיקיו למועסקיו – חברי המערכת. בן צור הראה שישועה נפגש עם פוליטיקאים רבים אחרים, ביניהם משה כחלון, דליה איציק, נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער ואביגדור ליברמן.
השיחה שעשתה אתמול כותרת, עם בוז'י הרצוג שכינה את שלי יחימוביץ' "כלבה" (והתנצל אתמול), היא אחת מהשיחות שהוסתרו לטענת הסנגורים. "זה לא מופיע ב'רול' (קובץ התכתבויות של אילן ישועה שסווגו כרלוונטיות – מ.ג)", טענה עו"ד רוזן-עוזר ותקפה: ״מר ישועה, זה לא אנקדוטות. אנחנו, בניגוד לתביעה, מציגים את כל התמונה. ובתמונה יש מנכ״ל, שיודע לפנות לפוליטיקאים, ויודע להעלות ולהוריד ידיעות, בלי שום התנגדות של המערכת. כל החומר הזה לא היה בחומר שקיבלנו. זה משבש לחלוטין את התמונה שהוצגה לבית המשפט בחקירה הראשית. זה לא מופיע ברול. כשאמרנו שעשו לנו צ׳רי פיקינג (קטיף דובדבנים – מ.ג.), היינו עדינים. לא הסתירו כמה דובדבנים, הסתירו מטע״.
4. זה הקרב על הנראטיב. לסניגורים עניין להקטין את האלוביצ'ים ולהעצים את ישועה. לתביעה יש עניין הפוך – לגמד את ישועה לזרועם הביצועית הארוכה של בעלי השליטה, להיותו שליחם לדבר העבירה, והעבירה היא הדיל המושחת עם נתניהו. לכן, מחריגה התביעה את הדוגמאות ש"נפלו" לידי ההגנה. למשל, הבקשות של הרצוג או סער מישועה בנוגע לסיקור לא מתקרבות בהיקפן להיקף הדרישות וההיענות בעניין נתניהו. וכמובן שלהרצוג גם אין כוח שלטוני להיטיב עם בזק.
אבל, גם אם מתוך החקירה הנגדית יעלה ויבוא ישועה אחר לגמרי, עצמאי ועוצמתי, וגם אם תיגרע משמעותית חקירתו הראשית, עדיין אפשר להזין את אישום השוחד מהמיילים, ההקלטות והווטסאפים. התביעה וההגנה מנסות לשכנע את השופטים לפרש את הטקסטים האלה באופן שונה – פלילי או לא פלילי, דיבור ישיר שמלמד על כוונה ומודעות או דיבור לצרכי דרבון, ניפוח ועשיית רושם. אבל, גם לשופטים יש אוזניים ויש זכות לפירוש משלהם.
ולעניין ההסתרה. "לא היתה שום הסתרה", טענה ראש צוות התביעה, עו"ד יהודית תירוש, "הפרקליטות עוברת על חומרי חקירה לאחר שהמשטרה עושה חיפוש בסלולרי, אנחנו לא רשות חוקרת, אין לנו איך לעבור על כל החומרים בטלפון". זו הערה שמוטב היה להימנע ממנה. לא להפיל, כרגיל, את האחריות על המשטרה, במיוחד בתיק כה רגיש שחובה על הפרקליטות לדקדק ולהקפיד שהכל יתנהל בו כדין וכשורה. ואם השופטים מביעים פליאה על חומרים שלא הועברו, אז במחילה, הפרקליטות ולא המשטרה היא האחראית.
5. אתמול נזרק לאולם המספר 1,490, מספר האזכורים והידיעות שנגעו לנתניהו בתקופה השוחד הנטענת, תחילת 2013 עד סוף 2016. ואיך מתכתב המספר הזה עם 315 אירועי הסיקור החיובי שהציגה התביעה בנספח לכתב האישום?
ובכן, שני המספרים ממש לא רלבנטיים. בנספח של התביעה, למשל, יש אירועי תקשורת רבים לגיטימיים. למשל, דרישה (פניה בלשון של ההגנה) לפרסום תמונות מביקור נתניהו ורעייתו ביפן. (אירוע 49), או דרישה לפרסום כתבה בנושא ביקור ראש ממשלת יפן בישראל (אירוע 65). מה לא בסדר בזה? המחקר הנכון הוא לנכות את הידיעות הלגיטימיות, להותיר את החיוביות והשליליות ולבחון את היחס ביניהן. לטענת ההגנה, היחס הוא בערך 1 ל-5 - חמש ידיעות שליליות על כל ידיעה חיובית. זו כנראה הסיבה שגם התביעה עברה משיח ה"סיקור המוטה" לשיח ה"היענות חריגה". כשהדגש בהיענות החריגה הוא פחות על אופי הידיעות, ויותר על הלחץ שהופעל לפרסומן. לחץ שהופעל לאחר שזוהה, לפי התזה של התביעה, מפגש האינטרסים האישי המושחת בין אלוביץ' לנתניהו – תן סיקור – קבל רגולציה מיטיבה. אגב, בהמשך תתמקד ההגנה בקעקוע ה"רגולציה המיטיבה", והחלפתה ב"פעולות שלטוניות". כלומר, לא 'סיקור מוטה תמורת הטבות רגולטוריות' – משוואה ששני צדיה מריחים משחיתות, אלא 'היענות חריגה תמורת פעולות שלטוניות'. וההבדל, לפי ההגנה, הוא מהותי ולא רק סמנטי - ההיענות לא היתה חריגה והפעולות השלטוניות היו כדין.
