פרשנותנתניהו מאבד את הבלמים ומאיץ למלחמת אזרחים
פרשנות
נתניהו מאבד את הבלמים ומאיץ למלחמת אזרחים
לא רק השטחים בוערים באלימות רצחנית, גם ברחבי ישראל כבר רואים את הפרומו של מלחמת האזרחים - רחובות סוערים, משטרה אלימה, פעילי מחאה פגועים. והממשלה? ממשיכה באמוק של חקיקה דורסנית ומחיקת שומרי הסף
מדינת ישראל מתנהלת בימים אלה אל מול מסך מפוצל. בחציו האחד משודרים השטחים הבוערים באלימות רצחנית. בחצי השני משודר הפרומו של מלחמת האזרחים - רחובות ישראל שמתחילים גם הם לבעור ולרשום את נפגעי האלימות הראשונים. אודי אורי, אסי סרור, רועי גולדשטיין, שחר גינוסר. הדהירה היא על מסלול התנגשות מואצת אל פי התהום.
הממשלה מאבדת בלמים והמחאה לוחצת על הגז. הקואליציה נכנסה לאמוק של חקיקה דורסנית ודריסת שומרי הסף. המחאה שנערכת מולה מעלה הילוך ועוצמה – מנתב"ג דרך איילון ועד לבתי הח"כים והשרים שחתומים על מיטוט הדמוקרטיה. ועכשיו גם סכנת אי־ההתייצבות לצבא חוזרת. והכל, בלי לשכוח את מה שנחוץ: דגלים, משרוקיות וקצת הומור כמו "כיכר השפן" ברמת אביב על שם השר אופיר אקוניס.
1. מחרתיים יעלה החוק לביטול עילת הסבירות לקריאה ראשונה. נדמה שהממשלה נחושה הפעם. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל רוח גבית משופטיו שכרסמו בסיכויי הרשעת השוחד. שר המשפטים יריב לוין לא יכול להרשות לעצמו עוד ביזיון בדמות השהיה נוספת וחשוב לו גם לנקום במפגינים שטורדים את שלוות אזור מגוריו. ליו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן ולאדונו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נגיע בהמשך. בינתיים, השאלות הן האם חוק הסבירות יעבור ריכוך עד הקריאה השלישית (הנוסח, כרגע, הוא הקיצוני ביותר), מה ימנע את החקיקה ומה יעשה בהמשך בג"ץ. האם נתניהו יתעשת שוב ברגע האחרון, האם יימצאו חברי כנסת מהקואליציה שיצביעו נגד. ומה הסיכוי שבג"ץ יפסול?
נגד הסיכוי הזה פועלים השיקולים הבאים: מדובר בחוק יסוד שבג"ץ מעולם לא פסל. בנוסף, קשה לטעון שביטול עילת ביקורת אחת על שיקול הדעת המנהלי פוגעת פגיעה כה אנושה בדמוקרטיה שמצדיקה פסילת חוק יסוד. מצד שני, ניתן לטעון "שימוש לרעה בסמכות המכוננת". כלומר שמדובר בהסדר שלא מתאים לעיגון כנורמה חוקתית.
אם ביטול עילת הסבירות יגיע לבג"ץ: הגיע הזמן שהשופטים יתייחסו לשיטת הסלאמי ולנקניק כולו שדוחפים לנו ולא רק אל פרוסת התיקון המשפטי הבודד
טענה נוספת היא שיטת הסלאמי ובשמה המקצועי המכובד "דוקטרינת האפקט המצטבר": לבקש מבג"ץ לראות את התמונה הכוללת. את הנקניק כולו שדוחפים לנו ולא את הפרוסה הבודדת. אחד מיתרונות השיטה הוא להעביר בכל פעם תיקון בודד שלא מרעיד את אמות הסיפים של בג"ץ. אולי הגיע הזמן שגם השופטים יחרגו מהמקרה הבודד להבנת התמונה הכוללת ולא ייסוגו לטכניקה המכילה כמו זו שהכשירה את חוק הלאום: פרשנות מקיימת ומצמצמת שתעכל את השיקוץ הזה אל תוך הקונסטיטוציה הישראלית במינימום נזק.
2. על המטרה האמיתית של ביטול הסבירות אפשר היה ללמוד מנאומו של השר סמוטריץ' שהגיע לוועדת חוקה לברך את רוטמן על הצלחתו בהעברת החוק. הנאום הזה נועד למסגר את האירוע כמבצע של הציונות הדתית. הנאום נפתח בשקר מפואר: "אנו מבקשים להחזיר את הסדר הישן והטוב של דמוקרטיה מתוקנת, ליברלית, פתוחה, שוויונית עם זכויות וחירויות אלה דברים שלא קיימים היום במדינת ישראל". עד כאן נאום קפלני במיטבו. בהמשך הוא מסביר למה הדמוקרטיה הזו לא קיימת: "אין בישראל משטרה אין פרקליטות ואין יועצת משפטית לממשלה ולכן, לשמאל מותר לעשות הכל". הנה, אמת משקר תזעק. למה צריך לבטל את עילת הסבירות – כדי למנות מפכ"ל, פרקליט מדינה ובעיקר יועצת משפטית לממשלה.
אלא שהבעיה כאן היא עמוקה בהרבה, היא נעוצה במסך העשן השקרי שמפזרים סמוטריץ' ורוטמן. אם תכניס אותם לחדר סגור - עם אלוהיהם, עם מצפונם האידיאולוגי ועם פוליגרף - הם יודו שחזונם האמיתי הוא מדינת הלכה, מדינת העליונות היהודית המשיחית. אז למה הם כל כך מתאמצים לספר לנו שכל ייעודם הוא להשביח את הדמוקרטיה? נמאס לחזור על זה, אבל חשוב לחזור על זה: מדובר כאן בניצול הכלים הדמוקרטיים כדי להשמיד את הדמוקרטיה בידי ולמען כוחות ויעדים שאינם דמוקרטיים בעליל. זה סמוטריץ' ורוטמן.
נתניהו ולוין מבקשים להשמידה ממניעים "חילוניים" של נקמה במערכת המשפט. הראשון כדי לבטל את משפטו ולהתחשבן עם מגישיו. השני, מסיבות שמקורן בתחום תורת הנפש.
השבוע קיבלנו עוד הוכחה שה״רפורמה״ נטועה בנקמה והפעם על ״פשעי״ רשויות האכיפה בהתנתקות ומול המתנחלים. היועצת המשפטית הוטרלה בהשוואות ועל הדרך דרשו ממנה ליישר קו לגרסה המחמירה. גלי בהרב־מיארה, שלא מאבדת חדות ועמוד שדרה, לא נפלה לפח ההשוואתי והוסיפה שספק אם הממשלה יכולה להתערב במצב של ניגוד עניינים. כלומר, לנהל ולהכתיב את משטר האכיפה בהפגנות שהיא עצמה היעד שלהן. עוד מהלך מצדה שיחזק את נחישות הממשלה בביטול הסבירות: להבטיח את פיטוריה ללא הגנה משפטית.
3. סמוטריץ' חובר לנתניהו במאמץ ההשוואתי להציג את המחאה ככת שולית קיצונית, אנרכיסטית שנהנית מפריבילגיות שמחאת הימין לא זכתה להן מעולם. יריב לוין אפילו מנה את כל הציבורים שמחאתם נתקלה ביד קשה: "מתנגדי ההתנתקות, יוצאי אתיופיה, הציבור החרדי, ציבור המתיישבים והציבור הערבי". אבל הנה כמה רעיונות להשוואה. ממשלת לפיד־בנט הוצגה בידי תעמולת הליכוד ושותפיו כגרועה והמסוכנת בממשלות ישראל. כממשלה נטולת לגיטימציה – גם כנשענת על קולות ערבים וגם כמונהגת בידי ראש רשימה בת שישה מנדטים. אם כך, איפה היה ה"קפלן" של הימין, איפה היתה המחאה הפטריוטית הרועמת של מאות האלפים שיצאו לרחובות? ובכן, לא היתה. אנרגיות המחאה העיקריות של האופוזיציה התמקדו אז בטרור האישי שהופעל על חברי כנסת בודדים שחלקם שוחדו בהמשך לעבור צד ולהפיל את הממשלה. לוין שמייבב היום על ההפגנות מול ביתו, מוזמן להחליף חוויות עם ניר אורבך ועידית סילמן, להתעדכן אצל איציק זרקא, רמי בן יהודה, אורלי לב שהטרידה וקיללה את משפחת פרקש השכולה ומשה מירון שחילל בקללות את טקס הזיכרון המסורתי לחללי מערכות ישראל.
ועכשיו כשהעניינים מתחממים ומשפחת נתניהו המבוהלת ממפגעי ה"שמאל" דורשת לעבות את האבטחה סביבה לא מיותר לציין עוד השוואה - הירי האזרחי־פוליטי הקטלני בישראל כאן הוא תמיד מהימין הקיצוני־דתי לשמאל. הנה רשימה חלקית: המחתרת היהודית, יגאל עמיר, יונה אברושמי, ישראל לדרמן, דוד בן־שמול, ברוך גולדשטיין, עמי פופר, עדן נתן־זדה, יעקב טייטל, רוצחי הילד מוחמד אבו ח'דיר ורוצחי דומא. נסו להרכיב רשימה קטלנית נגדית מהצד השמאלי ולא תצליחו. הכי רחוק תגיעו לאירוע המספרה המפורסם בכיכר המדינה שבו צרו המפגינים על שרה.
ואם זרקא, לב, בן יהודה ומירון הם השפיץ האלים של הימין החילוני הליכודי, רשימת הרוצחים לעיל היא השפיץ האלים של הציונות הדתית והעוצמה היהודית. רובם ככולם קנאים דתיים שלא זקוקים לבן גביר שיקרא להם "שאו נשק". סמוטריץ', רוטמן ובן גביר הם הזרוע המדינית של החבורה הזו.
4. אירוע עמי אשד-איתמר בן־גביר, בהתאמות הנדרשות הוא אירוע מיכל רוזנבוים-דוד אמסלם. בשני המקרים מדובר בעובדי ציבור, שומרי סף, שמתעקשים לפעול לפי החוק ולפי הבנתם המקצועית את האינטרס הציבורי. פרשנותם ועצמאותם לאופן מילוי התפקיד היו לצנינים בעיני שני השרים הממונים שחולקים את התובנה המרכזית - בשביל מה לנו משטרה או רשות חברות אם אנחנו לא שולטים בהן. תובנה שמניעה כעת גם את היוזמה לחסל את לשכת עורכי הדין, רק בגלל שהבחירות הדמוקרטיות בה לא מאפשרות את שליטת הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים. אשד, רוזנבוים וגם עו"ד עמית בכר הם מכשולים לשליטה הזו, ולכן צריך להעיף אותם. אמסלם, שמתקנא בהצלחת בן־גביר להשתלט על המשטרה, הרים הילוך במכתב הביריוני ששלח לרוזנבוים ואסר עליה לפנות אליו. היא השיבה, בלי למצמץ, שתפנה באותם המקרים שהחוק מחייב אותה. המשך יבוא. מקובל להאשים בנזק המצטבר הזה את ראש הממשלה נתניהו שמינה את אמסלם ובן־גביר לשרים שמופקדים על אינטרסים ציבוריים ממעלה ראשונה. בעולם מתוקן אלה מינויים בלתי סבירים בעליל בגלל היעדר הקשר המינימלי המתחייב בין המיניסטר לתחום הפעילות שהופקד בידו. מה בכל זאת כוחם של שניים אלה? כנראה שנתניהו מפחד מהם במיוחד. האגרסיביות, המיומנויות התקשורתיות, כוחם הפוליטי גדולים על מידותיו כמו שהם גדולים על דרישות התפקיד.
1 צפייה בגלריה
ראש הממשלה נתניהו. האגרסיביות והכוח הפוליטי של אמסלם ובן־גביר גדולים על מידותיו
(צילום: EPA/RONEN ZVULUN / POOL)
5. מה תעשה המחאה אם הסבירות עוברת מחרתיים בקריאה ראשונה? האם תמתין לקריאה השנייה או השלישית או שתסלים את ההתנגדות? למרבה הצער יש מעט מאוד דברים שהממשלה הזו חוששת מהם. לא נמנים עליהם - הרס הכלכלה, הרס היחסים עם העולם, הרס השירות הציבורי ומערכת המשפט. כל אלה לא באמת מעניינים את לוין ורוטמן. את נתניהו קצת יותר, אבל תלוי באיזה יום מדובר ואת מי חשוב יותר לרצות באותו היום. השוט האפקטיבי היחיד שבידי המחאה הוא אי־ההתייצבות של משרתים, במיוחד הטייסים ומערך המבצעים המיוחדים. אלה אנשי מילואים שתורמים ימים רבים מאזרחותם, חלק בהתנדבות, כדי לשמור על היכולות המבצעיות ליום פקודה וסגריר. בסיבוב הקודם, כאשר שר הביטחון יואב גלנט הבין את המשמעות הוא התריע בפני נתניהו שבלעדיהם אין לו חיל אוויר. הוא מוזמן להסתמך על טייסי ויז'ניץ, פוניבז' ובעלז ועל אנשי הסייבר מבין פורעי חווארה אם ירצה להפציץ בעזה, סוריה, לבנון או איראן. אלמלא המחאה, נתניהו היה מפטר את גלנט רק בגלל שמילא את חובתו ושיקף לו את האמת, חטא בלתי נסלח בכאוס השלטוני שהוא מנהל.
אי־התייצבות של משרתים, במיוחד בעלי תפקידים מיוחדים, הוא השוט הכי אפקטיבי של המחאה. מילואימניקים שלא מוכנים לסכן את חייהם עבור דיקטטורה
חשוב להדגיש: זו לא סרבנות פקודה והפרת חוק במובנם הקלאסי, אלא תגובה לגיטימית לשבירת החוזה שבין המדינה לאזרחיה. דמוקרטיה יכולה לבקש מאזרחיה לסכן את חייהם למענה רק למען משטר שמבטיח חירות ודמוקרטיה. המשטר שייכון כאן לאחר המהפכה המשפטית הוא הונגריה, פולין בואכה דיקטטורה הלכתית.
6. למחאה יש גם רבדים סמויים יותר, הפוכים לגמרי ללהט החרב המתהפכת של קפלן ובעיקר שלוחותיה הרדיקליות כמו נתב"ג, חסימות צירים והטרדת ח"כים ושרים. הרובד השקט יותר של המחאה הוא הייאוש, המיאוס, הרצון לנתק מגע ולעוף מכאן. קבוצה בשם המחאה הכלכלית הציעה סיוע לישראלים בפתיחת חשבונות בחו"ל. בין הווטרינרים מדווח על עלייה בבקשות להנפיק תעודות בריאות שנחוצות לחיות מחמד, בעיקר כלבים וחתולים, ביציאתם לחו"ל. שיחות על היעד המועדף להגר אליו נערכות בפרלמנטים של יום שישי. אצלנו העדיפות היא ללונדון בגלל הכדורגל. גם איטליה ופורטוגל ממוקמות גבוה. אבל לונדון לא באמת מחכה לנו. לונדון מיניסטור במוצאי שבת, כן.
