פרשנותהמיתון העולמי כבר כאן וכלכלת ישראל תושפע ממנו - אבל פחות
פרשנות
המיתון העולמי כבר כאן וכלכלת ישראל תושפע ממנו - אבל פחות
המלחמה באוקראינה, האינפלציה והעלאות הריבית יובילו לירידה בצמיחה הגלובלית. החוזק של כלכלת ישראל והאינפלציה הנמוכה יותר מכינים אותה להאטה, אבל בתחזית ה־OECD העדכנית צופים ביצועים נמוכים יותר של המשק בשנתיים הקרובות
זו הפעם השלישית מאז התפרצות מלחמת אוקראינה שארגון ה־OECD מעדכן כלפי מטה את תחזית הצמיחה לכלכלה הגלובלית (2.2%) ובעיקר למערב (0.8% בלבד ב־2023). אין מקום לספק: הכלכלה הגלובלית מאטה, כאשר כלכלות המערב, לרבות ארה"ב ואירופה, צפויות להיכנס לתקופה של האטה חריפה, עם סיכון משמעותי למיתון של ממש.
במקביל, האינפלציה ששבה אלינו בשנה הנוכחית במלוא עוצמתה ואגרסיביות בעולם בכלל עוד צפויה להישאר גבוהה ממש מעל 3%, לא רק ב־2023, אלא גם ב-2024 כולה (5.5%).
במילים פשוטות, כלכלני ה־OECD הנפיקו היום תרחיש מובהק של "סטגפלציה": התמתנות חריפה בפעילות הריאלית שמלווה בעליית מחירים מתמשכת וכוללנית (זו ההגדרה של אינפלציה). ב־OECD מסבירים כי דווקא הלחצים ההתחלתיים שהחזירו את האינפלציה לקדמת הבמה נראים היום מוחלשים יותר, לרבות שיבוש בשרשראות האספקה שקצת חוזרות לעצמן, מחירים של תובלה ימית, ואפילו כמה סחורות שנראה שמחירם אחרי השיא.
הבעיה כעת היא אחרת: האינפלציה הכתה שורשים וכבר ניכרת בהמון סעיפים, לרבות השירותים. יותר ממחצית הסעיפים במדד המחירים לצרכן של ארה"ב, של אירופה וגם של בריטניה התייקרו מעל 6% (שיעור שנתי). קרי, האינפלציה היא הרבה יותר עיקשת ופחות קשורה לאותם סעיפים שגרמו להתפרצותה - למעט במקרה של אירופה, שם המלחמה באוקראינה עלולה להעלות את האינפלציה של הסחירים עוד).
הבעיה השנייה היא שההתפרצות האינפלציונית של תחילת השנה, שהוחרפה על ידי המלחמה באוקראינה, גרמה לפעולה מסונכרנת וחזקה של בנקים מרכזיים שהקפיצו את הריבית האפסית וגרמו ליקור מהיר של מחיר הכסף. התוצאה ידועה ונראית ביתר שאת בארה"ב: ירידה בביקושים ולפיכך בצמיחה. לא בכדי כלכלני הארגון סבורים שלקראת סוף השנה הבאה הפעילות תיכנס לקיפאון (צמיחה של 0.2%). באירופה הסיפור הוא קצת שונה כי ישנה המלחמה שמאיצה אינפלציה וגם פוגעת בפעילות הכלכלית.
מטבע הדברים, מי שצפויה לשלם מחיר לא קטן בעקבות האירועים החיצוניים הדרמטיים הללו היא כלכלה במזרח התיכון שהיא גם ננסית וגם מאוד "פתוחה לעולם". כרבע מהתוצר שלנו מיועד ליצוא, ומנוע הצמיחה שלה - ההיי־טק - קשורה קשר גורדי במתרחש אצל שתי שותפות הסחר העיקריות של ישראל. כמו כן, באותה כלכלה הבנק המרכזי היה פעיל מאוד והבין כי עליו להעלות ריבית בחוזקה שכן רוב האינפלציה בישראל איננה קשורה דווקא למשבר "ההיצע", אלא לעודפי ביקושים על רקע הביצועים החזקים של המגזר העסקי.
העלאות הריבית בישראל כבר מתחילות לתת את אותותיהן, כפי שרואים בנתונים של הימים האחרונים: עלייה באבטלה זה החודש הרביעי ברציפות לרמה הגבוהה ביותר השנה, ירידה בתעסוקה, ירידה בשיעור המשרות הפנויות, וירידה בצריכה הפרטית לרבות של מוצרי בני קיימא ומוצרי בני קיימא למחצה שכבר תורגמה להתמתנות צמיחת התוצר.
את הרמז הראשון לכך קיבלנו בהודעה של בנק ישראל שהחליט כבר אתמול להאט את קצב העלאות הריבית, והעלה אותה בחצי אחוז בלבד למרות שהאינפלציה עדיין גבוהה מאוד ומעל היעד. שם ציינו כי "המדיניות המוניטרית המצמצמת וההתמתנות בפעילות בעולם צפויה להביא להאטה מסוימת גם בפעילות הכלכלית בישראל".
היום כלכלני ה־OECD נעצו את זה סופית: "ההאטה העולמית תוריד את הביקושים מצד שותפות הסחר של ישראל. האינפלציה המוגברת מכבידה על ההכנסה הפנויה ועל המשך גידול בצריכה הפרטית. עליית הריבית הריאלית ואי הוודאות הגבוהה צפויות להאט את ההשקעות במשק"- כך כתבו.
הנה המספרים היבשים: כלכלת ישראל תאט ממש ותצמח בשנה הבאה רק ב־2.8% לעומת צמיחה של 6.3% השנה ולעומת תחזית קודמת לשנת 2023 של 3.4%. כלומר, התמ"ג יגדל (אין מיתון מהבחינה הטכנית) אבל שיעורי הגידול יהיו מאוד מתונים בראייה היסטורית (אך הם עדיין עצומים כאשר משווים לשאר המדינות המפותחות).
מצד הביקושים, בולטת ההאטה (ירידה בשיעורי העלייה) הן של הצריכה הפרטית, הן של הצריכה הפרטית, הן של ההשקעות והן של היצוא (בגלל האטה באירופה ובארה"ב). כלומר, כל הביקושים יתמתנו: הביקושים המקומיים (ללא היצוא) יעלו ב־3% ב־2023 במקום ב־6% בשנה הנוכחית כאשר סך הכל הביקושים (כולל היצוא) יעלו בכ־2.7% לעומת כ־7% בשנה שמסתיימת בשבועות הקרובים.
לסיכום, שני כוחות יגרמו להאטה: אחד חיצוני - התמתנות היצוא, ואחד פנימי - ייקור הכסף והידוק התנאים הפיננסים. כמובן שהאטה זו תביא עימה המשך עלייה באבטלה שצפויה לטפס באופן עקבי ומתמשך ל־4% בעוד שנתיים.
הבעיה היא שבדומה לשאר העולם, גם בישראל האינפלציה התפזרה והתפשטה (אפילו יותר) וכעת אינפלציית הליבה אף גבוהה יותר מהאינפלציה הכללית. החדשות הפחות טובות הן כי אותה אינפלציית ליבה צפויה להיות מעל היעד גם בשנה הבאה ולכן גל העלאות הריבית הנוכחי טרם הסתיים. אתמול מסר המשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר, כי הוא כבר לא חושב שהם יעצרו ב־3.5%, התחזית הרשמית הכי מעודכנת, אלא שיאלצו להמשיך הלאה.
החלק השלישי ואולי היותר חשוב הוא המלצות מדיניות של ה־OECD, המלצות שכדאי מאוד לממשלה הבאה להקשיב להן לנוכח התקופה המאתגרת המתקרבת. ראשית, ב־OECD סבורים כי המחזור של ההידוק המוניטרי טרם הסתיים בישראל. כלומר, בשנה הקרובה ייתכן שבנק ישראל יוריד קצת את הרגל מהדוושה, אבל הוא לא יכול לשנות כיוון עדיין.
והנה משפט המחץ: "המדיניות הפיסקלית צריכה להישאר הדוקה כדי לא להוסיף לחצים אינפלציוניים ולא לחייב את בנק ישראל למדיניות מוניטרית הדוקה עוד יותר (העלאות ריבית נוספות ואגרסיביות יותר - א.פ)".
כלומר, הם מזהירים מתרחיש "בריטניה של טראס": אל תשתוללו עם התקציב (לבטח לא להוריד מסים) כי אתם עלולים להציב את הבנק המרכזי במצב בלתי אפשרי. והנה פירוט מדויק יותר על מה מותר ומה אסור: "תמיכות ממשלתיות כדי למתן את העלייה במחירי האנרגיה ושאר מוצרים, ככל שהן נדרשות, חייבות להיות זמניות וממוקדות היטב עבור משקי הבית הפגיעים ביותר".
תרגום חופשי: אנחנו לא בקורונה ואל תתפתו להתחיל שוב לפזר כסף ממסוקים. אולי המשימה הראשונה של שר האוצר המיועד, בצלאל סמוטריץ', תהיה להסביר זאת לשותפות הקואליציוניות שלו.
