פרשנותבעקבות מינוי אבי מעוז: דרוש חוק כדי להגן על החינוך הממלכתי
פרשנות
בעקבות מינוי אבי מעוז: דרוש חוק כדי להגן על החינוך הממלכתי
הציבור החילוני-מסורתי חייב להבין שהוא שבט, וכל מפלגה של השבט הזה שתיכנס בעתיד לקואליציה חייבת לדרוש העברת חוק שיבטיח את עצמאות החינוך הממלכתי
אבי מעוז הוא חבר הכנסת החלש ביותר בקואליציה. הוא למעשה הסיעה היחידה שאין שום בעיה להקים ממשלה יציבה בלעדיה. נתניהו היה יכול לסרב לדרישה שלו לקבלת היחידה לתוכניות חיצוניות, ואם באמת היתה פה טעות הוא יכול לקחת אותה עכשיו. הוא גם היה יכול לתת לרשות החדשה שלו לזהות יהודית הרבה פחות כסף.
להחלטה שלו לתת למעוז את כל זה יש משמעות ברורה — נתניהו מקים ממשלת אצבע בעין, שבה משתדלים להציב בכל תפקיד את האיש שהכי יקומם את המרכז־שמאל, מאיתמר בן גביר במשרד לביטחון הפנים ועד אבי מעוז כאחראי לתוכניות הלימודים.
יש כמה הסברים למדיניות השיסוי ופיזור השנאה הזאת של נתניהו. אחד, נתניהו מנסה למצב את עצמו כסמן המתון של הממשלה. יכול להיות שמסר נלווה הוא שהמדינה זה נתניהו, והוא ימנה את מי שהוא רוצה למה שהוא רוצה ויארגן את הממשלה בכל בלגן שהוא רוצה, למשל יפרק את משרד החינוך לרסיסי רסיסים. הסבר אפשרי שני הוא ההנחה שיש גבול למשאבי המאבק של המרכז שמאל, וכשאנשיו יהיו עסוקים בהגנה על מערכת החינוך, הם יקדישו פחות זמן למאבק נגד ביטול המשפט. המסקנה היא שבכל פעם שמעוז ינסה לפגוע בנשים, להט"בים, רפורמים, גרים עולים וכל אוכלוסייה אחרת שהוא רוצה לדכא, צריך לזכור: זה לא מעוז אחראי, זה נתניהו.
אפשר לנסות, רק לצורך הדיון, להאמין לאנשי הליכוד שטוענים שלא היה להם מושג מה זאת היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות כשהם הסכימו להעביר אותה לאחריות אבי מעוז. זה מעלה את השאלה מה עוד לא מבינים בצוות המו"מ של הליכוד, ומה מחדל בסדר הגודל הזה אומר לנו על איך מתנהל המשא ומתן הקואליציוני? האם כשהם הסכימו להכפיל את תקציב הישיבות למשל הם ידעו מה הם עושים? בישראל כידוע אף אחד לא מתפטר בשל מחדל, אבל אם זה נכון - ראוי שצוות המשא ומתן של הליכוד ילך הביתה.
החוצפה של מעוז היא שהוא מנסה להתערב בחינוך הממלכתי, בעוד החינוך הממלכתי-דתי מוגן מכל התערבות באמצעות מועצה מיוחדת שחוצצת בינו לבין שר החינוך. העובדה שלחינוך הממלכתי אין מועצה כזו נובעת מהתפיסה ההיסטורית שהחילונים והמסורתיים הם ההגמוניה שאינה זקוקה להגנה.
את התפיסה הזאת היום מזינה העובדה שכל כך הרבה מנהיגי מפלגות במרכז־שמאל משוכנעים שהם ראשי ממשלה בפוטנציה ולא ראשי השבט החילוני.
העברת יחידת התוכניות החיצוניות למעוז מוכיחה חד־משמעית — הציבור החילוני-מסורתי חייב להבין שהוא שבט, וכל מפלגה של השבט הזו שתיכנס בעתיד לקואליציה חייבת לדרוש העברת חוק שיבטיח את עצמאות החינוך הממלכתי.
