דעהסבסוד מחירים הוא לא הדרך להיאבק ביוקר המחיה
דעה
סבסוד מחירים הוא לא הדרך להיאבק ביוקר המחיה
הפגיעה של יוקר המחיה אינה שווה לכל משקי הבית, ולכן גם חוסר השוויון בחלוקת ההכנסות הולך וגדל. מחקר חדש מראה כי הפתרון לכך טמון בהאצת התמיכה הממוקדת למשקי הבית הפגיעים יותר. סבסוד מחירים וקיצוצי מיסים עקיפים, לעומת זאת, יסייעו דווקא לקבוצות ההכנסה הגבוהות יותר
ביוקר המחיה עוסקים כולם ותרים אחר פתרונות להקלתו. אין חולק כי עליית האינפלציה בכלל, ותעריפי האנרגיה לשימוש ביתי ותחבורתי בפרט, מחמירים כיום את הבעיה. אלא שבשיח הכלכלי מושם לדעתי פחות דגש על השלכה נוספת – הפגיעה אינה שווה לכל משקי הבית, ולכן גם חוסר השוויון בחלוקת ההכנסות גדל והולך.
תופעה זו של חוסר שוויון הינה עולמית ואינה ייחודית רק למשק הישראלי. חוסר השוויון מתורגם למחאות חברתיות (עדויות לכך החלו במספר מקומות בעולם) ומצריך הפניית חלק גדל והולך ממקורות הממשלה לתקציבים וצרכים חברתיים וסוציאליים. כיום, כשיש גם את תופעת העובדים שלא שבים למעגל התעסוקה לאחר הינתקות ארוכה שכפתה עליהם הקורונה, הקושי החברתי חמור עוד יותר והשלכותיו עלולות להתארך מאוד.
בחודש מאי האחרון בחנו שני חוקרים מארגון ה-OECD את הנושא והמאמר מופיע באתר הארגון. המחברים ממליצים לממשלות לפתח כלים שיאפשרו להן להבין טוב יותר אילו משקי בית עלולים להיפגע יותר מאחרים מהאמרת תעריפי האנרגיה – שכן בנסיבות הנוכחיות לא נראה כי הנושא ייפתר בקרוב.
לפי אחד הממצאים המעניינים (ואף מפתיעים) במחקר, מדינות עם הכנסות נמוכות אינן אלו שנפגעות קשה יותר מאחרות. מידת הפגיעה שסופגים משקי הבית תלויה בסוג האנרגיה הנצרכת, השונות בין עליות המחירים של סוגי האנרגיה השונים ומרכיב האנרגיה בצריכה הכוללת. כך, כשמדובר בהוצאות על אנרגיה לצריכה ביתית (חשמל, גז, נפט וסולר), שני עשירוני ההכנסה הנמוכים יותר בקרב אוכלוסיות האיחוד האירופי נפגעים בבירור יותר מאשר עשירוני ההכנסות הגבוהים יותר. אגב, התופעה בולטת יותר במדינות הפריפריה של האיחוד ופחות במדינות הליבה (גרמניה וצרפת).
מנגד, כשבוחנים את ההוצאות על תחבורה (שימוש ברכב), יש מדינות שעשירוני ההכנסה הגבוהים יותר נפגעים יותר. מסתבר כי במדינות הללו הבעלות על רכב ממוקדת ונפוצה יותר באוכלוסיות הללו.
ממצא נוסף הינו כי תעריפי אנרגיה יקרים יותר מחדדים את אי השוויון בין אוכלוסיות אורבניות לאוכלוסיות כפריות או בערים קטנות, זאת משום שהאחרונות מוציאות 10%-80% יותר על אנרגיה ביתית ותחבורה, והכנסותיהן ממילא נוטות להיות נמוכות יותר.
כיצד יכולות ממשלות להפיק תועלת מהנתונים הללו? החוקרים ממליצים על מדיניות ממוקדת באוכלוסיות הפגיעות יותר, שתמומן על ידי מקורותיהן. במונחי עלות-תועלת, תשלומי העברה לפי מבחני הכנסה הינם, לדעת החוקרים, הדרך הטובה ביותר לצמצם את הבדלי כוח הקנייה בין קבוצות האוכלוסייה השונות.
במצב כיום, ממשלות היבשת לא נוקטות מדיניות אחידה. כך, אוסטריה מעדיפה העברות גדולות וחד פעמיות לכל האוכלוסיות הזכאיות, אירלנד בוחרת להגדיל את ההעברות לפי מבחני הכנסה וצרפת ואיטליה מעניקות שוברים לטובת הוצאות על אנרגיה.
החוקרים מסכמים ואומרים כי האצת התמיכה הממוקדת למשקי הבית הפגיעים יותר, כך שתצרוכת האנרגיה שלהם תתייעל ותיסמך פחות על דלקים פוסיליים, תפיק את התועלת הגדולה והמתמשכת ביותר. מנגד, סבסוד מחירים וקיצוצי מיסים עקיפים (כגון הבלו – שאצלנו בחרו להקטין) יקטינו את הנכונות והתמריצים של משקי הבית לחסוך אנרגיה ואפשר שיתמכו דווקא בקבוצות ההכנסה הגבוהות יותר. הממשלה החדשה, כשתקום, תצטרך לתעדף בדיוק את הנושאים הללו.
רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות
