דעהשוב ללא נציגות: מי נאבקת עבורנו ביוקר המחיה?
דעה
שוב ללא נציגות: מי נאבקת עבורנו ביוקר המחיה?
השבוע פורסמה תמונת וועדת השרים למאבק ביוקר המחיה והיא חשפה פעם נוספת את היעדר הנשים במוקדי קבלת ההחלטות בממשלה הנוכחית. בעולם שבו נשים סובלות יותר מיוקר המחיה ואין להן נציגות ראויה, לא אתפלא אם נמשיך לשלם ביוקר על מדיניות שלא סופרת אותנו
השבוע פורסמה תמונת הרכב וועדת השרים למאבק ביוקר המחיה: 14 שרים ועוד שרה אחת. התמונה שפורסמה בערוצי התקשורת חשפה שוב את היעדר הנשים במוקדי קבלת ההחלטות בממשלה הנוכחית וביטאה את מה שכולנו כבר מרגישות בשטח. שורת פרצופי הגברים שהופיעו שם היא לא רק תמונה, היא מדיניות שפוגעת בנשים בישראל.
נשים נפגעות כשאין מי שייצג אותן בשולחן מקבלי ההחלטות. בקורונה היו לכך מספר דוגמאות בולטות. הקורונה זכורה לכולנו, אבל לא הרבה יזכרו שבקבינט הקורונה לא הייתה אפילו אישה אחת. באותה תקופה הקבינט היה אחד הגופים המשפיעים ביותר על החלטות האזרחים והאזרחיות במדינת ישראל שנמצאו תחת אי ודאות וחששות גדולים מבחינה בריאותית כלכלית ונפשית.
אותו קבינט המליץ לחוקק חוק שיאפשר למעסיקים ומעסיקות להוציא עובדים ועובדות לחופשה ללא תשלום. על פניו, זה היה רעיון טוב שבא לפתור בעיה אקוטית שנוצרה במשק. בפועל, כ"נזק משני" החוק יצר פגיעה בנשים. שנים שנשים זכאיות ל-15 שבועות בתשלום עבור חופשת לידה. טרם החוק המדובר לאחר 15 השבועות חלק מהנשים היו זכאיות לדמי אבטלה אם הן עומדות בקריטריונים ייחודיים. זאת אומרת, אם העבודה שלהן היא עבודה במשמרות, או מקום העבודה הוא מעל 40 ק"מ ממקום המגורים אז הן היו זכאיות לקבל דמי אבטלה ישר אחרי חופשת הלידה שלהן. מדובר במקרים חריגים שהמדינה השכילה להבין שאין הגיון שנשים יחזרו לעבודה בתנאים שלא מתאימים להן, שהן לא יכולות לשאוב חלב או להיות עם התינוקת הרכה שלהן ואף עלולים לייצר נזק.
קחו לדוגמא את האחיות והרופאות, להן אין אפשרות לחזור לעבודה בצורה מדורגת או פחות אינטנסיבית כשהן מסיימות את חופשת הלידה בתשלום. העבודה שלהן היא באופן מוחלט עבודה על הרגליים, במשמרות ארוכות של 26 שעות ולעיתים יותר וגם אם היו רוצות הן לא היו יכולות לחזור למשרה חלקית.
המצב שנוצר כעת הוא שמשנת 2021 ועד היום, כתוצאה ממה שמכונה לפי משרד האוצר "טעות", הזכות הזו נשללה מנשים. לא הייתה שם אישה אחת שתגיד: רגע- אבל מה איתן? זה לא שגברים לא יכולים לקבל החלטות טובות גם לנשים, הם פשוט לא תמיד רואים את הסוגיות שנשים מתמודדות איתן או מכירים מספיק את הצרכים. הנושא עדיין לא נפתר ושדולת הנשים לוקחת חלק בתביעה משפטית מול ביטוח לאומי בנושא. זו רק דוגמא אחת למצב שבו כשנשים הן לא חלק משולחן מקבלי ההחלטות האינטרס והדאגה לזכויותיהן נפגע באופן ישיר.
אומרים שלא חוזרים על אותה טעות פעמיים? מסתבר שכן. השבוע הוקמה שוב ועדה עם אישה אחת בלבד - הוועדה למאבק ביוקר המחיה. כאילו מדובר בנושא שמכביד רק על גברים ולא על נושא שמצריך מענים מדויקים גם לנשים, המתמודדות עם יוקר המחיה מהרבה מאוד היבטים.
נשים סובלות יותר מעוני, לפי מדד המגדר בשנת 2020 תחולת העוני בקרב נשים היתה גבוהה יותר בהשוואה לגברים ועמדה על 23% לעומת 18%. הדבר אינו מפתיע בהתחשב שפערי השכר בישראל עומדים על 32%. על כל שקל שגבר מרוויח אישה מרוויחה רק 68 אגורות. הסבר אחד לכך ניתן לראות בתקופה הקריטית שלאחר לידת הילד הראשון, "מס האימהות" פוגע בשכר האישה ב-28% ולא נסגר גם עשור לאחר מכן.
ניתן לחשוב על סוגיות חשובות של נשים שהיו יכולות לעלות לדיון בוועדת השרים למאבק ביוקר המחיה. לדוגמא, מוצרי צריכה בסיסיים שעלותם יקרה באופן משמעותי, כמו למשל תחבושות היגייניות וטמפונים, ועוד מוצרים שסובלים מתמחור יתר של המס הורוד. המס הורוד הוא כינוי למחיר גבוה יותר שמשלמות נשים עבור קבלת שירותים ומוצרים, לעומת המחיר שמשלמים גברים בעבור מוצרים ושירותים דומים.
זו לא טעות, זו מדיניות. מדיניות שעוברת כחוט השני בשתי מפלגות מהקואליציה שמדירות נשים, שממשלה שפחות מרבע ממנה נשים ולמינוי של מנכ"לית אחת מתוך יותר מ-30 משרדי ממשלה. הממשלה הזאת אומרת לנו ללא שום בושה או ניסיון להסתיר שאין לנו מקום סביב השולחן כי אנחנו לא מעניינות והבעיות שלנו לא חשובות.
אני לא אופתע אם גם מוועדת השרים הזאת לא תצא בשורה לציבור הנשים, ונמשיך לשלם ביוקר על מדיניות שלא סופרת אותנו.
טל הוכמן היא מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים
