לסנקציות הבינלאומיות על רוסיה השפעה ניכרת על השוק הפרטי הישראלי
לסנקציות הבינלאומיות על רוסיה השפעה ניכרת על השוק הפרטי הישראלי
ארצות הברית והאיחוד האירופי הטילו בשבועות האחרונים סנקציות רבות על הכלכלה הרוסית. החשובות שבהן הן ניתוק בנקים רוסיים ממערכת ה- swift, הקפאת רכוש ואיסור על עסקאות של אוליגרכים רוסים, ולאחרונה נאסר ייבוא דלקים מרוסיה (נפט, גז ופחם) והאיחוד האירופי הצהיר כי יקטין את יבוא הדלקים מרוסיה עוד השנה. לכאורה, כל אלו לא נוגעים למדינת ישראל, שלא הטילה עד היום עיצומים על רוסיה, וממילא חברות ישראליות אינן כפופות לסנקציות אלו. אדרבא, אל על טענה השבוע כי היא ממשיכה את הטיסות לרוסיה לבקשת ממשלת ישראל. אלא שלסנקציות הבינלאומיות יש השפעה ניכרת על השוק הישראלי, ונדמה שהגיעה העת שממשלת ישראל תכיר בכך.
ראשית, בעידן הגלובליזציה הסנקציות האמריקאיות הן בעלות תחולה רחבה, ולוכדות חלק מהחברות הישראליות. כך למשל, עסקאות רבות הנעשות בדולרים צריכות לעבור בשלב כלשהו דרך בנקים אמריקאים, ולכן כפופות לסנקציות האמריקאיות. בנוסף, לחברות ישראליות רבות פעילות עסקית משמעותית בארה"ב, ישירות או דרך חברות קשורות, המכפיפה אותן לסנקציות. בדומה להן, בהן מכהנים אזרחים אמריקאים כבעלי תפקידים בכירים כפופים לסנקציות, ועוד.
שנית, השוק הפרטי פועל במהירות רבה, אפילו בהשוואה לשיתוף הפעולה המהיר והמפתיע של מדינות המערב. חברות מסחריות מרחיבות את הסנקציות מעבר לסנקציות עליהן הכריזו המדינות. למשל, חברות הנפט הגדולות, חברות אופנה ולאחרונה אף מקדונלדס, שפתיחת סניפיה ברוסיה הייתה לסמל לסוף המלחמה הקרה, הודיעו על הפסקת פעילותן ברוסיה גם ללא שהייתה להן חובה לעשות כן.
בעידן הנוכחי, עידן האחריות התאגידית, חברות מסחריות חוששות מאד למוניטין שלהן, ולכן חוששת להיתפס כחברות בעלות אימפקט חברתי או סביבתי שלילי. המשך הפעילות ברוסיה מתפרש כשיתוף פעולה עם התוקפן, וממילא עולה החשש של חברות מסחריות מפגיעה משמעותית בתדמיתן. עיקרון זה חל גם על חברות ישראליות. חברות ישראליות בעלות פעילות במערב, כמו גם חברות שבהן משקיעות קרנות אמריקאיות, ייחשפו ללחצים משמעותיים להפסיק את פעילותן ברוסיה. בשבוע האחרון הודיעו, בין היתר, חברות ההיי-טק הישראליות וויקס, פייוניר, סטרטסיס, טיפלתי, פייבר ופלייטקה על הפסקת פעילותן ברוסיה ונראה כי היד עוד נטויה – רובן חברות ציבוריות הנסחרות בארה"ב וכפופות ללחצי המשקיעים האמריקאים וכולן בעלות פעילות כלכלית משמעותית בארה"ב.
לבסוף, מגזר הבנקאות הישראלי הולך ומנתק את קשריו עם רוסיה. חלק מהבנקים הרוסים נותקו, כאמור, ממערכת ה swift מה שמקשה מאוד על עשיית עסקים עימם; בנקים הם גם תאגידים שמרניים באופיים, וממילא הם חוששים ליטול סיכונים במערכת שבה מוטלות סנקציות חדשות כמעט על בסיס יום יומי; הבנקים הישראלים, באופן מיוחד, חוששים מתגובה בינלאומית חריפה דוגמת זו שחוו מממשלת ארצות הברית ביחס להעלמות המס, כאשר חלק ניכר מהבנקים הישראלים נאלצו לשלם קנסות כבדים לממשל האמריקאי ולנהל הליכי ליטיגציה ארוכים בישראל במסגרת תביעות שהגישו בעלי המניות כנגד הבנקים ונושאי המשרה.
יישום והובלת הסנקציות על ידי השוק הפרטי צריך להטריד את מדינת ישראל. כל עוד החברות הישראליות חוששות מתגובה בינלאומית או ציבורית, ישראל מצליחה להתחמק מביקורת בינלאומית על כך שלא הצטרפה לסנקציות. אך בסופו של דבר, השוק הפרטי מונע על ידי שיקולים כלכליים. כך, חלק מהאנליסטים כבר הספיקו "להעניש" את מקדונלדס על ההפסד הצפוי מהפסקת הפעילות ברוסיה שעתיד לעלות לחברה כ- 50 מיליון דולר בחודש.
בלא פעולה ממשלתית, אחידות התגובה של השוק הפרטי תלך ותיחלש, וחוסר הוודאות יביא לכך שחברות ישראליות רבות יחפשו את ההזדמנויות העסקיות שנוצרו עקב המשבר. מעבר משמעותי של הון שמקורו ברוסיה לישראל (או ההפך), עלול לגרום לישראל להראות כמדינת מקלט המאפשרת לעקוף את הסנקציות. פגיעה תדמיתית כזו עשויה להסב נזק לא רק למדינת ישראל ולחברות ישראליות שיקיימו פעילות מסחר עם "מדינה תוקפנית", אלא גם לחברות ישראליות אחרות שייתפשו כחלק מכלכלה מערבית שאינה משתפת פעולה עם ערכי המערב. לכן, נראה כי המצב בו חברות מסחריות הן המיישמות בפועל סנקציות, בלא פעולה ממשלתית, הוא מצב שלא יכול להימשך לאורך זמן.
עמיחי כהן הוא יועץ מיוחד במשרד ברנע, ג'פה לנדה, חבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ויהונתן שימן הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו
