פרשנותאתגר הקפאת הכספים לעזה: להוריד כפפות בלי לפגוע בידיים
פרשנות
אתגר הקפאת הכספים לעזה: להוריד כפפות בלי לפגוע בידיים
בנק לאומי הקפיא את חשבונה של עמותה שמסייעת לפלסטינים לאחר פוסט שבו כתבה כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה. וזה לא המקרה היחידי. האם זה הצעד הנכון לעשות והאם זה יעמוד במבחן בית המשפט?
"אם יש ספק – אין ספק", אמר בשבוע שעבר ו', ראש חטיבת סיכול אופרטיבי במטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור (המט"ל) שבמשרד הביטחון, כשנשאל בכנס אינטרנטי של הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, איך מוסדות פיננסיים, כגון בנקים, צריכים לנהוג אחרי ה-7 באוקטובר ביחס לבקשות לעברות כספים לעזה ויהודה ושומרון. "יש שיקול דעת לקציני הציות, אבל לא פעם משנים קצת בשם הארגון או האדם שהוכרז כתומך טרור, זאת השיטה שלהם", אמר ו'. "ולכן אם יש ספק – אין ספק. להקפיא, לא לבצע, לתת דיווח למי שצריך".
ההתרעה של משרד הביטחון, שמשקיע מאז תחילת הלחימה מאמצים גדולים לחסום את צינור החמצן הכלכלי לעזה, חלחלה כבר בימים הראשונים. מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל", וכחלק משינוי דיסקט לאומי, הבנקים הורידו את הכפפות כדי לעמוד בחובות שלהם לפי חוק איסור הלבנת הון ומימון טרור.
מצד אחד, מלחמה זה לא זמן לקחת סיכונים מיותרים וזה דבר מובן וחשוב שהבנקים משקיעים מאמצים. מצד שני קיים חשש טבעי שהחסימות יהיו קטגוריות, ויביאו לקריסה של עמותות ועסקים שמעבירים כספים בתמימות וביושר לשטחי הרשות הפלסטינית. וזה אתגר גדול: איך לא פוגעים בידיים לא מעורבות.
פנייה לבית המשפט של עמותות ואזרחים היא כמובן הדרך, רק שבאופן טבעי הליכים כאלה לוקחים זמן. ובכל מקרה קשה לראות איך יהיה אפשר לאזן באופן מושלם בין החשש של הבנקים להיות שותפים בעל כורחם למימון טרור, לבין רצונם של אזרחים ישראלים להמשיך לנהל עסקים, או להעביר כספים לקרוביהם בעזה וביהודה ושומרון כשמדובר בערבים.
הנה שתי דוגמאות רק מהשבוע האחרון. ביום רביעי פנתה העמותה האיסלאמית למען יתומים ונזקקים מכפר קאסם (ידועה בכינוי סיוע 48) למחוזי בת"א, וביקשה צו לשחרר את חסימת החשבון. מדובר בעמותה גדולה, שמגלגלת 81 מיליון שקל, שהמנכ"ל שלה הוא ראזי עיסא, בכיר במפלגת רע"מ. לאומי טען שגילה בחשבון פעילות חריגה שאינה עומדת בחובות החוקיות של הבנק לעצור כספים שיש חשש שישמשו לטרור. מי יודע לאן ממשיך אחרי זה הכסף שנכנס לעזה?
עיסא טען בתצהיר שהגיש כי מאז ה-7 באוקטובר העמותה הפסיקה להעביר כספים לעזה. אלא שלאומי כתב כי "לא מצאנו כל הסברים או אסמכתאות מספקים לגבי הפעילות החריגה". אבל איך אפשר לברר עד תום את האמת במצב מלחמה? בעיה.
מקרה נוסף הוא של עמותה משפטית קטנה מת"א. עמותת גישה (המרכז לשמירה על הזכות לנוע), מסייעת לפלסטינים תושבי עזה לזכות בהיתרי כניסה לישראל למטרות כמו ביקורי משפחה, טיפולים רפואיים, הגעה לירושלים בחגים וקיום קשרי מסחר. לאומי הודיע לה שהוא מקפיא את החשבון שלה, שבו 3.7 מיליון שקל. שתי סיבות נתן לאומי. האחת שהעמותה מעבירה כספים לאדם בעזה שאן לבנק יכולת לדעת מיהו ומהו. מנכ"לית העמותה, תניה הרי, אמרה לבנק שמדובר בעובד של העמותה שנותן לה שירותים בעזה, אבל את לאומי זה לא שכנע. "אנחנו לא יכולים לבדוק כל העברה", אמר בשבוע שעבר נציג הבנק בדיון שנערך בבית המשפט.
הבנק לא הסתפק בזה והעלה טיעון נוסף: הוא גילה פרסומים של העמותה שבהם היא כותבת בין היתר כי: "לישראל אין הצדקה לבצע פשעי מלחמה". האם מדובר בביטוי לגיטימי בגבולות חופש הביטוי גם בשעת מלחמה כמו שטוענת העמותה? הבנק סבור שלא, בהינתן שאין כל ראיות לכך שבוצעו פשעים. והוא גם הוסיף שהדבר מוביל מבחינתו למשבר אמון מול הלקוח. האם זה יספיק כדי לחסום חשבון? ומה יהיה מעכשיו דין חשבונו של כל מי שיכתוב או יטען טענות כאלה? שאלה לא פשוטה שאליה יידרש בית משפט. ספק גדול אם הוא היה רוצה בכלל להיכנס אליה.
