דו"ח המבקרתוכניות לטיפול בנפגעי חרדה לא קודמו במלואן
דו"ח המבקר
תוכניות לטיפול בנפגעי חרדה לא קודמו במלואן
לפי דו"ח המבקר, תקציב מרכזי החוסן שאמורים לטפל בנפגעי חרדה, לא הוכנס לבסיס התקציב, וקיימת אי ודאות בנוגע להמשך הפעלתם; כמו כן הפיקוח והבקרה עליהם לוקים בחסר
על כל נפגע פיזי אחד באירוע חירום, צפויים להיות כ-25 נפגעי חרדה. כך מעריך אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. הערכה זו גוזרת עשרות אלפי נפגעי חרדה במקרה של מלחמה. שתי תכניות לאומיות שביקשו לקדם את הנושא לא יושמו במלואן. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה לשלטון המקומי שפורסם היום.
פגיעת החרדה, מתחלקת לשלושה חלקים, החלק הראשון היא הפגיעה המיידית (ASR) שלב זה עשוי להימשך עד יומיים ולחלוף מעצמו. השלב השני, הפרעת דחק חריפה (ASD) זהו שלב המלווה במצוקה וקשיי תפקוד, קבוצה זו זקוקה להתערבות טיפולית מעמיקה יותר, בכדי למנוע התפתחות של הפרעה פוסט טראומטית מתמשכת. השלב השלישי, הוא הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) שלב בו מופיעים תסמינים פוסט-טראומטיים הגורמים למצוקה בולטת ולירידה ניכרת בתפקוד.
טיפול מהיר ויעיל בנפגעי חרדה בשעת חירום, הוא צורך ואינטרס לאומי מן המעלה הראשונה. בישראל קיימות תשתיות ידע לטיפול והתערבות בנפגעי חרדה ברמה גבוהה במיוחד, וארגונים ישראליים אף מסייעים למדינות רבות בעולם בהתמודדות עם נפגעי חרדה כתוצאה מאירועי חירום. ואכן, בוצעו כמה תהליכי חשיבה ממשלתיים מעמיקים בנושא. הבולטים שבהם הם חוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2018, ומסמך "מתחברים לחוסן בחירום" שהובל ע"י משרד ראש הממשלה, תורגם להצעת מחליטים אך ההחלטה לא הועברה בממשלה.
תפיסת ההפעלה לטיפול בנפגעי חרדה בשעת חירום, בנויה על חמישה מעגלים. המעגל הראשון הוא מיידי וכולל את ארגוני ההצלה ועובדי רשויות מקומיות. המעגל השני הוא מרפאות בריאות הנפש של קופ"ח ושל משרד הבריאות. המעגל השלישי, הוא מרכזי חוסן. המעגל הרביעי הוא בתי החולים. המעגל החמישי - טיפולי המשך בכלל הגופים הרלוונטיים. על פי חוזר המנכ"ל, משרד הבריאות הוא האחראי לטיפול בנפגעי חרדה, זאת בין היתר בעקבות סירובן של הקופות לקחת אחריות על נושא זה משלל סיבות.
לצד משרד הבריאות, הרשויות המקומיות נחשבות "לבנת היסוד" לטיפול בנפגעי חרדה בשעת חירום. הכלי העיקרי דרכו הרשויות אמורות לפעול הוא מרכזי החוסן - שאמורים להיערך בזמן רגיעה לספק מענה נפשי לתושבים בזמן חירום. כיום יש 11 מרכזי חוסן ברחבי הארץ, חמישה בעוטף עזה, אחד באשקלון, אחד בבאר שבע עבור האכולוסייה הבדואית, וארבעה ביהודה ושומרון. והוחלט על הקמה של מרכז חוסן נוסף בעיר נתיבות.
על אף שבדרום הארץ הפריסה משביעת רצון יחסית, הרי שבצפון המצב בעייתי במיוחד, רק בשל לחץ של פורום קו העימות הושג תקציב ממשרד הבטחון (בעקבות מאמציו של השר מיכאל ביטון) הוקמו שני מרכזי חוסן בגליל. למרות זאת, המבקר קובע כי "אין מענה מספק בחירום לנפגעי חרדה תושבי הרשויות המקומיות באזור הצפון".
אך על אף קיומם של מרכזי החוסן, הביקורת מעלה תמונת מצב עגומה בנוגע לכמה היבטי פעילות של המרכזים. ראשית, תקציב מרכזי החוסן לא הוכנס לבסיס התקציב, וקיימת אי ודאות בנוגע להמשך הפעלתם. שנית, הפיקוח והבקרה על פעילות מרכזי החוסן לוקים בחסר, אין מדדי הצלחה ובקרה, ואין דוחות ביקורת מסודרים. שלישית, יש קשיים משמעותיים בהעברת מידע בין כלל הגורמים המטפלים השונים. רביעית, יש לברך על הקמת מרכז החוסן לאוכלוסייה הבדואית, אך השימוש של האוכלוסייה במרכז זניח למדי (100 מטופלים על אוכלוסיה של רבע מיליון איש).
במהלך הדו"ח עולים קשיים נוספים במערך הטיפול בנפגעי חרדה, דוגמת היעדר מיגון של מרכזי חוסן ומרפאות לבריאות הנפש, מחסור חמור בכח אדם, חוסר התאמה לעולים חדשים, ולאוכלוסייה החרדית, והיעדר מודעות מספיקה בקרב הציבור.
