לעובדים לא מיומנים משתלם לעבוד בגופים הציבוריים
לעובדים לא מיומנים משתלם לעבוד בגופים הציבוריים
דו"ח השכר בגופים הציבוריים ל־2019 שפורסם אתמול חושף כי עובדי המגזר הציבורי נהנים משכר ממוצע הגבוה ב־57% מהשכר הממוצע במשק. הממונה על השכר באוצר מצביע על הבעייתיות בשיטת התגמול בחברות הממשלתיות וגם על התייעלות שהצליחה בתאגיד השידור כאן
הוצאות השכר בגופים הציבוריים בשנת 2019 מוערכות בכ־83 מיליארד שקל, שהם כ־42.7% מסך הוצאות השכר במגזר הציבורי - כך עולה מדו"ח הוצאות השכר בגופים הציבוריים שפרסם אתמול הממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן.
הדו"ח מפרט את הוצאות השכר בחברות הממשלתיות, השלטון המקומי, מערכת הבריאות, מערכת ההשכלה הגבוהה ותאגידים סטטוטוריים. עובדי הגופים הציבוריים מהווים כ־56% מכלל עובדי המגזר הציבורי (410 אלף עובדים, ב־330 אלף משרות).
בין השנים 2018-2019 ההוצאות על השכר עלו ב־5.4%, שיעור הקרוב לגידול בתקציב המדינה בין השנים הללו, אך גבוה משמעותית מקצב הצמיחה בשנים אלו שעמדה על 3.2%. השכר הממוצע בגופים הציבוריים עומד על כ־16.4 אלף שקל בחודש, גבוה בכ־57% מהשכר הממוצע במשק (10.4 אלף שקל).
במבט על פני עשור, מספר העובדים בגופים הציבוריים עלה בכ־28% לעומת גידול של 19% באוכלוסייה. שכרם הריאלי הממוצע עלה ב־14%, לעומת עלייה של כ־20% בשכר הממוצע במשק, ועלייה של כ־30% בשכר המינימום בתקופה זו. עם זאת, בסך הכל מעסיק המגזר הציבורי כ־730 אלף עובדים, שהם כ־18% מכלל העובדים בשוק העבודה בישראל – שיעור דומה לממוצע במדינות המפותחות.
שכר לפי ותק: גילאי 45-25 במגזר הפרטי עם ותק של 3.4 לעומת 6.9 בחברה ממשלתית
החברות הממשלתיות מעסיקות כ־55 אלף עובדים, והשכר הממוצע בחברות הללו עומד על כ־24 אלף שקל בחודש, כך שהשכר הממוצע בחברות הממשלתיות גבוה בכ־130% מהשכר הממוצע במשק. העלייה הריאלית של השכר בעשור האחרון עמדה על כ־19% - קרוב מאוד לעלייה בשכר הממוצע.
כרגיל וכצפוי, אין הפתעות בצמרת, מבין כלל החברות הממשלתיות, חברות הנמלים הן שיאניות השכר (עם ממוצע של 32.4 אלף שקל בחודש), והן גם שיאניות עליית השכר הריאלית בעשור האחרון בקרב החברות הממשלתיות (24%). למען הסר ספק, גם לפני עשור, טרם עליית השכר הזו, הנמלים היו בראש טבלת השכר. ב־47% מהמשרות בנמל אשדוד השכר הממוצע גבוה מ־41 אלף שקל, וב־62% מן המשרות בנמל חיפה השכר הממוצע גבוה מ־42 אלף שקל בחודש. יתר המשרות הסתפקו בשכר ממוצע של כ־23 אלף שקל בחודש.
מגזר החברות הממשלתיות מתייחד בכך שבעשור האחרון ירד בו מספר העובדים. תוכניות התייעלות בחברת החשמל, דואר ישראל והתעשייה האווירית מחד, והפרטת תעש מערכות מאידך, הביאו לירידה במספר העובדים בכ־10%, שהם כ־5,000 עובדים.
הדו"ח מציין כי מנגנוני קביעת השכר בחברות הממשלתיות הינם מיושנים, ותלויים במערכת מסועפת של יחסי עבודה והסכמות היסטוריות. כל אלו מגבילים את הגמישות הניהולית ומקשים על ניהול כוח האדם. לדבר השפעה גם על עלויות השכר, אך חמור מכך על איכות ומחיר השירותים שמעניקות החברות הממשלתיות לאזרחי ישראל.
מבנה השכר המיושן מביא לקושי בגיוס עובדים מוכשרים בתחילת דרכם, ולהתקדמות שכר אוטומטית התלויה בוותק ולא בביצועים או מיומנות, מה שפוגע בתמריץ של העובד להשתפר וביכולת של המנהלים לתמרץ עובדים. מבחינה מהותית, ניתן לראות בקשיחות השכר בחברות הממשלתיות ויתור על כלי ניהולי משמעותי.
הבעיה מתבטאת בנתון של הוותק הממוצע של העובדים בגילאי 45-25. במגזר הפרטי הוותק הממוצע בגילאים אלה עומד על 3.4 שנים. במגזר הציבורי על 6.2, ובחברה ממשלתית על 6.9 שנים. כמו כן, ניתן לראות כי יש שיעור גבוה יחסית של עובדים בשנות ה־50 לחייהם בחברות הממשלתיות בהשוואה לכלל המגזר הציבורי ולמגזר הפרטי. ביטוי לכך שהשכר עולה בעיקר בגלל ותק וללא תלות בביצועים מביאים מחברי הדו"ח מכך שפערי השכר בין החברות הממשלתיות ליתר המגזר הציבורי והפרטי הולכים ומתרחבים כתלות בגיל העובד. כך שבגיל 58 לדוגמה עובד בחברה ממשלתית ירוויח 67% יותר מעמיתו הממוצע במגזר הציבורי, ו־123% יותר מחברו הממוצע במגזר הפרטי.
הפערים מצטמצמים אבל המחיר הוא שכר גבוה גם לבעלי מיומנות נמוכה
החברות הממשלתיות מתאפיינות בעובדים בעלי מיומנויות גבוהות יותר מבמגזר הפרטי, שיעור העובדים בעלי ציון פסיכומטרי גבוה מהחציון הוא גבוה משיעורם במגזר הפרטי. 42% מכלל העובדים בחברות ממשלתיות בגילאי 45-25 מחזיקים בתואר אקדמי (לעומת 21% במגזר הפרטי), כש־18% מהם מחזיקים בתואר בהנדסה ובאדריכלות.
השוואת השכר בין עובדים ללא השכלה אקדמית מגלה כי עובד ללא השכלה אקדמית בחברה ממשלתית משתכר 74% מעל השכר הממוצע של עובד ללא השכלה אקדמית במגזר הפרטי (15.1 אלף שקל לחודש לעומת 8,656שקל לחודש). אך הפער הזה מצטמצם משמעותית ועומד על כ־25% בלבד כשמשווים בין עובדים בעלי השכלה אקדמית העובדים בחברה ממשלתית או במגזר הפרטי.
מעניין לגלות כי פערי השכר בין החברות הממשלתיות לבין המגזר הפרטי הולכים ומצטמצמים ככל שעולים בדרגת המיומנות. כך פערי השכר בקרב בעלי ציון פסיכומטרי גבוה (עשירון עליון) עומדים על כ־3% בלבד לטובת החברות הממשלתיות בהשוואה למגזר הפרטי. בקרב בעלי ציון פסיכומטרי נמוך (עשירון תחתון) פער השכר בין העובד בחברה ממשלתית לעובד בחברה פרטית על 97%. כלומר, בחברות ממשלתיות עצמן פער השכר בין בעלי פסיכומטרי גבוה לבעלי פסיכומטרי נמוך הוא 54%. בעוד שבמגזר הפרטי פערי השכר בין הקבוצות עומד על 195%. המשמעות היא שהעיוות בשכר בחברות הממשלתיות נמצא דווקא בקרב בעלי המיומנות הנמוכה.
המבחן של תאגיד השידור: התייעלות בשכר לצד עלייה באיכות השירות לציבור
הדו"ח סוקר 56 תאגידים סטטוטוריים המעסיקים כ־20 אלף עובדים. עלויות השכר של כלל התאגידים עמדה ב־2019 על כ־5.3 מיליארד שקל. ניתן לחלק את התאגידים לשלוש קבוצות: 19 תאגידי חברה וכלכלה (86% מהעובדים), לדוגמה בנק ישראל; 17 תאגידי מורשת והשכלה (11% מהעובדים), לדוגמה יד ושם; ו־20 תאגידים אזוריים וחקלאיים (3% מהעובדים), לדוגמה מועצת הצמחים.
השכר הממוצע בתאגידים עומד על כ־19.4 אלף שקל, כשהשכר הריאלי עלה בעשור האחרון בכ־15%. אך כפי שכותבים מחברי הדו"ח, יש כאן הטיה משמעותית בשל הנפח העצום של רשות שדות התעופה (רש"ת) מכלל התאגידים.
הרשות היא התאגיד הגדול ביותר המעסיק כ־25% מכלל העובדים בתאגידים. השכר ברש"ת עלה בכ־26% בעשור האחרון ועומד כיום על שכר ממוצע של כ־24.5 אלף בחודש. למעלה מ־25% מהעובדים ברש"ת נהנים משכר גבוה העומד על קרוב ל־45 אלף שקל בחודש, כש־12 בעלי תפקיד נהנים משכר חודשי של כ־70 אלף שקל, המשקפים עלות העסקה של למעלה מ־119 אלף שקל בחודש.
בפרק התאגידים, משתמש הממונה על השכר ברפורמה שבוצעה ברשות השידור כמקרה מבחן. ב־2017 חדלה לשדר רשות השידור ותחתיה נפתח ב־2015 תאגיד השידור "כאן" שהחל לשדר מ־2017.
מספר העובדים בכאן ב־2019 עמד על 983 לעומת 1,642 ברשות השידור ב־2011 – ירידה של כ־40%. השכר הממוצע בכאן נמוך בכ־28% מזה שהיה נהוג ברשות השידור (16 אלף שקל לעומת 22.4 אלף שקל בהתאמה). שיעור מקבלי השכר הגבוה (מעל 30 אלף שקל) בכאן הוא רק שליש לעומת שיעור מקבלי השכר הגבוה ברשות השידור, ובנוסף, פערי השכר המגדרי בתאגיד השידור כאן הם 14% אל מול 39% ברשות השידור. בסך הכל מדובר בירידה של כ־220 מיליון שקל בשנה בסך עלויות השכר, סכום השווה בקירוב לסך ההשקעה של כאן בהפקות מקור. כלומר, הרפורמה הביאה למבנה שכר חדש המאפשר גמישות ניהולית, קיצוץ בעלויות השכר ועלייה באיכות וכמות הפקות המקור.
הממונה מתמקד בדוגמה זו בכדי ללמד כי "המעבר מגוף מוטה הסכמים לגוף הנדרש לנהל את עובדיו תחת מטרות ברורות ודרישה מתמדת לתועלת ציבורית ולהצדקת קיומו" עשויים להביא להגדלה של הרווחה החברתית. אלא שבדוגמה של תאגיד השידור יש גם מימד פסימי, לפיו הדרך היחידה להביא לייעול גוף ציבורי היא לסגור אותו ולפתוח מחדש. כמו כן, הדו"ח רומז כי מוקדם לברך על ההישג ויש לוודא כי גם ההסכמים הקיבוציים העתידיים ישמרו את מבנה השכר החדש שנוצר.
