ניתוחנימוק לא ברור בן 12 מילים הספיק לשופט כדי להדביק אשת חשוד בפגסוס
ניתוח
נימוק לא ברור בן 12 מילים הספיק לשופט כדי להדביק אשת חשוד בפגסוס
הדיונים בתיק הצוללות מעלים תמיהות בנוגע להליך הוצאת הצווים שאיפשר למשטרה להדביק בפגסוס אזרחים שאין כנגדם ראיות. השופט אברהם טל חתם על הצווים כאשר על פי מה שנחשף נראה שלא סופקו לו הסברים מפורטים לנחיצות המעקב
1. כשבועיים לאחר שהשופטת טלי חיימוביץ', שדנה בפרשת הצוללות, חייבה את הפרקליטות להעביר להגנה את הצווים ופרוטוקולי הדיונים שהצדיקו, לשיטת המשטרה, את השימוש בכלי הסייבר ההתקפי פגסוס של NSO, נחשפים החומרים. זאת הזדמנות ראשונה לעבור על שלבי הבקשה, הנימוקים, והאישור של השימוש ברוגלות וצווי האזנת הסתר – לפחות אלו שהמשטרה לא הטילה עליהם חיסיון באישור בית המשפט. והמידע שעולה מהן הוא מטריד.
הבקשות לא מגובות בהכרח בראיות משמעותיות שיצדיקו שימוש באמצעי פולשני. כמו כן, עולה כי על פניו הפיקוח של בית המשפט על הפעלת אמצעי דרקוני כזה, מחוסר הבנה או מרשלנות, היה רופף ולא מספיק. מהפרוטוקולים, שהסתכמו לכל היותר בשורה או שתיים בכתב יד, אי אפשר להסיק שהשופט הבין בכלל מה בדיוק עושה המשטרה, וגם לא שהיא הסבירה לו.
2. מי שחתום על הצווים הוא נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בדימוס אברהם טל. כפי שפורסם כבר ב"כלכליסט", טל חתם על צו, שלשיטת המשטרה אישר לה להדביק בפגסוס את עליזה בר־יוסף, אישתו של אבריאל בר־יוסף, סגן ראש המל"ל לשעבר. זאת למרות שנכתב בצו שהיא לא חשודה בפרשה.
מועד הוצאת הצו, 28.6.2017, הוא כשבועיים לפני גל המעצרים והנחקרים הראשון. בנימוקי הבקשה לצו שנחשפו, כנגד מי שהמשטרה כותבת שתזומן רק לעדות פתוחה, כתבה המשטרה שאבריאל בר־יוסף משתמש בתיבת המייל שלה. "ייתכן", כתבו במשטרה, "ואבריאל משתמש בתיבת המייל של עליזה בידיעתה או שלא בידיעתה". ראיות לידיעה או לאי ידיעה שלה לא צורפו ולא הוזכרו.
פרוטוקול אישור הבקשה, שעליו חתם השופט טל, הוא לא פחות מטריד. 12 מילים, בכתב יד לא ברור. מלבד מילים כמו "האזנה" "נחוץ" ו"בעבירות", לא ניתן להבין מה נכתב. פנייה לשופט בדימוס טל, באמצעות דוברות בתי המשפט, שיפרש או יסביר מה כתב, נענתה בתגובה: "הכתוב מדבר בעד עצמו".
מה שכן ברור הוא שאין פירוט איזה ראיות יש למעורבות או קשר של האישה לעבירות שבהן חשוד בעלה, מלבד העובדה שבעלה משתמש במייל שלה ומתכתב עם מעורבים אחרים. על פניו נשמע לא הגיוני וסביר שטענה כזאת, שאינה מגובה בראיות, תצדיק הדבקה ברוגלה של נייד ושאיבת המידע בו.
דוגמה נוספת לבדיקה הלא ממצה בהכרח של השופט, במתן אישור לפגיעה כה קשה כלפי מי שמלבד תזה של השוטרים נראה שאין ראיות של ממש נגדו באותו שלב, באה לידי ביטוי גם בצו הרוגלה לאליעזר (צ'ייני) מרום, מפקד חיל הים לשעבר. צ'ייני נחקר בחשד לקבלת שוחד. לימים התיק נגדו נסגר.
אחד הכיוונים בחקירה היה שמיקי גנור, נציג מספנת טיסנקרופ הגרמנית, שילם שוחד לצ'ייני במהלך שנת 2014, בין היתר כדי לגמול לו על הסיוע למינויו כנציג המספנה הגרמנית למעלה משלוש שנים לפני כן. ב־2014 צ'ייני היה משוחרר 3 שנים מצה"ל, ופעל כיועץ בתחום כלי השיט.
על הפער בתזה גישרו במשטרה, לפי הצו, בכך שבידיהם מכתב אנונימי שנשלח בעבר לממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) ובו נטען שהסיכום בין צ'ייני לגנור היה שהוא יגמול לו בעתיד. העברות כספים בין גנור לצ'ייני ב־2014, כאמור 3 שנים אחרי שעזב את צה"ל, היוו מבחינתם הוכחה לכך.
המלמ"ב, צוין, בדק את הנושא. מה שלא נכתב זה מה היו מסקנותיו. קשה להבין כיצד מכתב אנונימי בתוספת בדיקה שלא נכתב מה תוצאותיה, הם ראיה מספקת להדבקה ברוגלה. גם כאן אין נימוקים והסברים של השופט לגופו של עניין.
בקשת המשטרה לאשר את הצו נגד צ'ייני כללה גם את הטענה הבאה: "שלומי פוגל, מבעלי מספנות ישראל, ומי שנחשב מקורב מאוד לראש הממשלה (הכוונה לבנימין נתניהו, ת.ג), נמצא בקשר עם כל המעורבים. לאור זאת, עולה חשד לכאורה כי שלומי פוגל לקח חלק פעיל בניסיון למנוע את קיום המכרז (ספינות המשמר)".
ומה הראיה לכאורה שמעלה חשד? לפי הצו מחקרי תקשורת משנת 2014 – כלומר פניה לחברות הסלולר כדי לבדוק שיחות יוצאות ונכנסות של אדם והודעות SMS שנשמרות אצל המפעיל – שמעידיות שפוגל שוחח בטלפון עם גנור ונוספים. ראיה לכאורה, שהמשטרה גם קיבלה בגינה צו האזנת סתר לפוגל עצמו, שלימים בכלל לא נחקר בפרשה כחשוד.
האם העובדה שאנשי עסקים מאותו תחום עיסוק - צ'ייני ופוגל - מדברים זה עם זה, מסתמסים זה עם זה, או שאיש העסקים אחד מקורב לרה"מ שאינו חשוד כלל בפרשה, יכולה להצדיק להדביק אחד מהם ברוגלה? ועל השני להעלות עמדת האזנת סתר? גם כאן זה לא נראה מידתי וסביר.
נדגיש: בניגוד למקרים שבהם צוטטו מיילים להוכחת חשד, כאן לא צורפה ראיה שתצביע שיש בסיס לחשד נגד פוגל. ועדיין השופט טל, לפי הפרוטוקול, סיכם את העניין בשתי שורות. כתב שנציג היחידה הסביר לו שהדבר דרוש לאסוף ראיות למעורבות בבקשת שוחד.
צווי הרוגלה למיקי גנור, החשוד ולימים הנאשם המרכזי בפרשה, מעלה תמיהה מכיוון אחר. אחד מהשניים שחתומים על הצו הוא ראש זרוע החקירה מטעם היחידה הכלכלית בלהב 433, והיום סגן ראש אגף החקירות והמודיעין, יואב תלם. תלם העיד בשבוע שעבר בביהמ"ש המחוזי בירושלים בתיק 4000, שגם בו שימש כמנהל החקירה, על פרשת הרוגלות. תלם טען שידע על הפעלת הרוגלות ("אני מניח שהדבר הובא לידיעתי"), אולם משום שאינו טכנולוג לדבריו הוא לא הבין את המשמעות המלאה, אלא רק בדיעבד. כלומר רק לאחר שמונה לסייע מצד המשטרה לצוות מררי.
גם אם מקבלים את גרסת תלם, דבר אחד ברור: קצין משטרה בכיר חתם באופן אישי על צו לפעולות לא חוקיות. תלם טען בעדותו: "לא נתתי לאנשי הוראה לפעול בניגוד לחוק, לא הייתי מודע לכל המשמעות של כל הנתונים העודפים". ועדיין המשמעות היא קשה. מעבר לפגיעה בזכויות אזרח, לפי גרסתו גם בתוך המשטרה עצמה היה מי שהסתיר או רימה את מפקדיו והכשיל אותם. כמו כן אם תלם שחתום על הצו אומר שלא הבין את הכלים, איך הבינו אותם השופטים?
3. הגילויים והראיות הנוספות שנחשפים בשבועות האחרונים בפרשת הרוגלות מתפרסמים בתקופה סוערת. ימים שבהם השלטון רוצה לאשר חוקים שיצמצמו את כוחה של מערכת המשפט. לכאורה כשנחשפים להתנהלות בתיק 3000, אפשר לטעון שזאת ההוכחה שצריך לדאוג למערכת שתשמש כבלם יעיל יותר מול הכוח האדיר של רשויות האכיפה.
אלא שברפורמה שמנסה שר המשפטים, יריב לוין, לחולל, אין שום מענה לבעיות שנחשפו בפרשת הרגולות. לא ראינו שום הצעה למשל לחוק שימוש באמצעים טכנולוגיים, או תיקון לחוק האזנת סתר או חוק המחשב, שבהם ניתן להבנות תהליכים ושיקול דעת לרשויות.
ההצעות הפרקטיות והיעילות עד היום הגיעו דווקא מבוגרי מערכת המשפט. כך למשל לאחר שצוות מררי פרסם את מסקנותיו, הציע השופט דוד חשין, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בדימוס, להקים נציבות האזנות סתר: "אין מנוס מכינון מוסד זה, לשמירה מפני שימוש פוגעני ולא חוקי באמצעי החיוני של האזנות סתר". נראה שההתנהלות שעולה מצווי הרוגלה בתיק 3000, בהחלט מחזקת את עמדתו.
