פרשנותכוח הקנייה של הישראלים נפגע, אך זה לא מזיז לממשלה
פרשנות
כוח הקנייה של הישראלים נפגע, אך זה לא מזיז לממשלה
בדרך כלל, הכלכלנים מביעים צער רב על כך שהפוליטיקאים לא חושבים על הטווח הארוך, אלא רק על הטווח הקצר. אך מתברר שבמקרה של הממשלה הזו, גם הטווח הקצר והמיידי לא מעניין
השקל ממשיך להיחלש מול הדולר ובימים האחרונים הוא נוגע ברמה של 3.8 שקלים לדולר, שיא שלא נראה מאז הימים המבהילים של תחילת מגיפת הקורונה. ההיחלשות של השקל מבטלת מתאם היסטורי רב־שנים בין הנאסד"ק לבין המטבע הישראלי, לפיו הדולר אמור היה להיסחר כיום סביב 3.3 שקלים, ולכן הכלכלנים משוכנעים כי הפיחות הנוכחי נובע מ"סיבות מקומיות". כלומר, משינוי של תפיסות המשקיעים את ישראל. הסיבות המקומיות הללו הן קידום החקיקה המשפטית, שהביאה לאי יציבות חברתית ולחששות מפני שינויים דרמטיים של שיטת המשטר בישראל.
הפיחות של השקל נוגע לכל אזרחי ישראל. משמעות הפיחות היא שכוח הקנייה הדולרי של של כל אחד מאיתנו נמוך בכ־13% ממה שהיה חזוי ללא התנהלותה הפוליטית של הממשלה. כוח הקנייה הדולרי פוגש אותנו כל פעם שאנחנו רוכשים מוצר או שירות בדולרים, בין אם זה בטיול בחו"ל או באתר מכירות בינלאומי. אך לא רק שם – חלק גדול מהמוצרים שמיובאים לישראל נרכשו בדולרים, ולכן המחיר שלהם בשקלים התייקר או צפוי להתייקר בקרוב. לדוגמה, בבנק ישראל מעריכים כי אילולי הפיחות העודף הזה, האינפלציה כעת הייתה נמוכה יותר ב־1%.
בדרך כלל, הכלכלנים מביעים צער רב על כך שהפוליטיקאים לא חושבים על הטווח הארוך, אלא רק על הטווח הקצר. אך מתברר שבמקרה של הממשלה הזו, גם הטווח הקצר והמיידי לא מעניין. העובדה שכבר עכשיו כוח הקנייה של הישראלים נפגע לא מזיזה לה. הממשלה החליטה לקדם את מדיניותה בכל מחיר כלכלי, תוך כדי בחירת עובדות סלקטיבית.
ביטוי בוטה לכך ניתן למצוא בהתייחסות להחלטה של פיץ' להשאיר את דירוג האשראי של ישראל על כנו. כבר בזמן אמת היה ברור שההחלטה אינה תמיכה במדיניות הממשלה או אפילו הסרה של סימני האזהרה, אלא הערכה אופטימית בנוגע לנזק שהממשלה תגרום. אך הממשלה חגגה את השארת הדירוג משל היה מדובר בהכרזת העצמאות, תוך התעלמות מכך שבאותו רגע עצמו השקל נסחר ברמה נמוכה ביותר מ־10% מרמתו החזויה.
מראיון שהעניק סדריק ברי מפיץ' לסוכנות בלומברג ואשר פורסם אתמול, עולה שברי מודע היטב לכך שבטווח הקצר ישראל כבר נפגעה דרך שער החליפין ושערי המניות. עם זאת, הוא סבור כי בטווח הארוך זה פחות חשוב בגלל ש"מניות ומטבעות מגיבים חזק יותר מאשר יסודות כלכליים". טיעון זה רלוונטי לאנשי חברות הדירוג, שרוצים לדעת שישראל תוכל להחזיר את החובות שלה, אבל זה לא מנחם את מיליוני הישראלים שצפויים לראות את המחירים עולים בסופרמרקט.
באותו ראיון ביטא ברי באופן רחב את תפיסת העולם האופטימית שלו. היא מבוססת על כך שהוא סבור כי "הממשלה הזו לא תכהן כהונה נוספת", על כך ש"הרפורמה המשפטית לא תעבור כפי שתכננו בהתחלה", ש"הוא מעריך שאין עדיין שינוי מבני בתפיסת המשקיעים", ועל כך ש"לא יעזבו מספיק אנשי הייטק את ישראל". או בניסוח ציני יותר: כלכלת ישראל נראית חזקה יותר מהמממשלה הנוכחית.
אפשר להיות אופטימיים כמו פיץ', ואפשר גם לחלוק על פיץ', אך בכל מקרה צריך להגיד באופן ברור – האופטימיות של פיץ' לגבי יכולת החזר החוב של ישראל לא יכולה להיות בסיס לסלחנות או לאמפתיה כלפי התנהלותה הכלכלית של ממשלת נתניהו־סמוטריץ' הראשונה.
