פרשנותהמדרון החלקלק להשתלטות עוינת על בית המשפט
פרשנות
המדרון החלקלק להשתלטות עוינת על בית המשפט
מה שהוגדר כ"מתווה מרוכך" מצד הקואליציה הוא מסלול ישיר למינוי שני שופטים ראשונים מטעמה לבית המשפט העליון וגם את נשיאו. ברגע שייחצה הקו האדום של שליטת הממשלה במינוי שופטים, ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה. כעת מתברר כי לנשיא הרצוג עשוי להיות תפקיד משמעותי ולא רק הצהרתי, אם יסרב לחתום על מינוי שופטים
הסכמה נדירה נרשמה אתמול בין ח"כ טלי גוטליב (ליכוד) לשנואת נפשה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. שתיהן נגד המתווה המרוכך שהציג אתמול בוועדת חוקה היו"ר שמחה רוטמן (הציונות הדתית). הסיבות כמובן הפוכות. גוטליב בשם הבייס הקיצוני של הליכוד שלפתע הזיזו לו את גבינת הרפורמה, ואילו היועצת המשפטית, שיוצגה בדיון בידי עו"ד אביטל סומפולינסקי שאמרה: "הקשיים המשמעותיים במינוי שופטים בידי הקואליציה והפוליטיזציה של מינוי שופטים לא מקבלים מענה משמעותי בחוק החדש".
אתמול דנה ועדת חוקה במתווה המרוכך של רוטמן. המתווה הוצג שלשום בערב ואתמול הגיע לדיון בוועדה ללא חוות דעת, כמקובל, של הייעוץ המשפטי של הכנסת. בדיוק באותה המתכונת שבה לשים, בוחשים ומשנים כאן את המשטר בשליפות. מהיום למחר, ללא דיון רציני. בליכוד כלל לא התקיים דיון ב"רפורמה" אז למה שיתקיים דיון ב"ריכוך". ואז יש בעיה. מילא שעושים צחוק מהכנסת, מהדמוקרטיה, אבל ככה להפתיע את גוטליב?
2. במתווה המרוכך בוחרת הקואליציה רק שני שופטים בכל קדנציה של הכנסת. ישראבלוף קלסי. הממוצע של מינויים לעליון בכנסת שממלאת את כל ארבע שנותיה (וזה לא קרה כבר הרבה זמן) הוא 2–4 שופטים. רוטמן "מוותר" על המינוי השלישי והרביעי שספק אם יגיעו, אותם הוא מותיר להסכמה עם נציגי האופוזיציה ועם השופטים בוועדה. אבל את שני השופטים הראשונים תמנה הממשלה, וגם את נשיא בית המשפט העליון.
לריכוך הזה אסור שתהיה תקומה כי ברגע שנחצה הקו האדום – מינוי שופטים בידי הממשלה – נפתחו שערי הגיהנום למדרון החלקלק הזה של השתלטות פוליטית עוינת על בית המשפט. ושוב שמענו בדיון את ההיתממות הזו מנציג קהלת וכנראה גם המועמד של הקואליציה לעליון ד"ר אביעד בקשי ששחזר את השקר שדקלם רה"מ בנימין נתניהו בפני הקנצלר הגרמני: "מקובל שנבחרי ציבור בוחרים שופטים".
לא, ד"ר בקשי או נתניהו – כאן לא מדובר בנציגי ציבור אלא בנציגי הקואליציה בלבד. כאן הממשלה תבחר את השופטים וליתר דיוק נתניהו, יריב לוין, אריה דרעי, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, משה גפני ויצחק גולדקנופף. בעולם מקובל שנציגי ציבור מכל רחבי בית הנבחרים הם שבוחרים. ברגע שהתיקון הזה יעבור ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה. תחדל להתקיים בה הפרדת רשויות. תהיה רק רשות מבצעת שתשלוט בכנסת באמצעות הרוב הקואליציוני ובבתי המשפט באמצעות המינויים.
3. בדיון אתמול המשילו אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי) וגם מירב כהן (יש עתיד) את הריכוך שכולל גם את דחיית חקיקת ההפיכה המשטרית ב־50 יום לצפרדע במים הרותחים. כאשר זורקים אותה לקדירה רותחת, קופצת הצפרדע מיד החוצה, אבל כשזורקים אותה למים שמתחממים בהדרגה בבישול איטי היא תישאר בפנים עד הרתיחה הקטלנית. הנמשל הוא ההקפאה והריכוך. עדיין לא מים רותחים, ובכל זאת הצפרדע שלנו מסרבת להתפתות וממשיכה במאמציה לקפוץ החוצה.
ועדיין, מה שמדהים הוא שרוטמן ממשיך להחזיק בעמדת הקורבן, בעמדת המתפשר שידו המושטת "לא פוגשת יד אחות", כפי שהתפייט בהומור הציני שלו שמתחלף באחת לרשעות. "אתם שורפים מדינה לשווא", הטיח בח"כי האופוזיציה, "אתם מחרימים ממשלה נבחרת, אתם שורפים מדינה כי הפסדתם בבחירות". ההיסטוריה עוד תשפוט מי הפירומן כאן. הציונות הדתית, תשלובת כהניסטים ומשיחיסטים, התנפלה באמוק על המשטרה (בן גביר) ועל בית המשפט העליון (רוטמן) בשליחותם של נתניהו ולוין ועוד מעזה להאשים בהבערת המדינה ציבור דמוקרטי־נורמטיבי שיוצא להגן על חירותו.
4. בדיון אתמול דילגו על פרט משמעותי – מה יקרה אם נשיא המדינה יצחק הרצוג יסרב לחתום, ויסרב להשביע את השופטים החדשים ואת הנשיא שתבחר הקואליציה. לפי חוק יסוד: השפיטה "שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים". מהנוסח עולה שהמינוי בחתימת נשיא המדינה הוא מהותי ולא סמלי בלבד. וזאת להבדיל מחתימת הנשיא על חוק של הכנסת – ששם החתימה אינה תנאי לכניסת החוק לתוקף – במינוי שופטים יש לחתימת הנשיא משמעות שנתמכת בטקס ההשבעה החגיגי בבית הנשיא שבו נמסר לשופט כתב המינוי שחתום בין היתר בידי נשיא המדינה.
במהלך הדיון הפנתה ח"כ אפרת רייטן (העבודה) את השאלה הזו ליועץ המשפטי של הוועדה ד"ר גור בליי. "תני לי לבדוק", אמר בליי. הבדיקה טרם הסתיימה עם כתיבת שורות אלה, אבל פרשני המשפט סבורים שמדובר כאן בחתימת קיום של הנשיא ולא חתימה סמלית בלבד.
אז הנה, לפתע, התגלו שיניים אמיתיות לנשיא הרצוג. לאחר שהמתווה שלו הושלך לפח, לאחר שהתברר שלא ממש נזקקים לשירותי החתימה שלו על חוקי התועבה, מתברר שבכל זאת יזדקקו לו בפינה משמעותית ולא דקלרטיבית בלבד. האם הרצוג יסרב לחתום על מינוי שופטים ונשיא שייבחרו בידי הממשלה? השאלה הזו מצטרפת לתור המכובד של התהיות ובראשן האם הוועדה תתכנס ותבחר גם במקרה שיהיה צו של בג"ץ נגד כינוסה?
5. גם את הסיפור הזה של משבר חוקתי הופך רוטמן על פיו. לשיטתו, אנחנו כבר במשבר חוקתי שבו השופטים מכריעים בניגוד לרצון העם. אחד הנושאים שמטריפים את רוטמן במיוחד הוא התערבות שיפוטית בנושאים תקציביים. לאחרונה התייחס לשני בג"צים כאלה: קיצוץ הקצבאות למעוטי יכולת ומימון הנגשה לנכים ובעלי מוגבלויות.
נניח לרגע שרוטמן צודק ובג"ץ מסיג את תחומו, אבל להתנפל בכל הזעם הקדוש שהוא מסוגל לגייס על העובדה שבג"ץ מטה אוזן לחלשים ולאומללים ביותר? להתעלם מהעובדה שבדיוק בשביל זה אנחנו חייבים בית משפט עצמאי כדי להטות אוזן לאנשים האלה? גם אם בג"ץ חורג כאן לאקטיביזם – האם הוא פועל כאן בניגוד לרצון העם בבואו לאתגר מדיניות ממשלתית שפוגעת אנושות בשכבות החלשות?
וכאן מתגלה השקר הגדול באידיאולוגיה של רוטמן – שקר הדיקטטורה של בג"ץ שפועל בניגוד לרצון העם. לא מופרך להעריך שחלק גדול מהנזקקים החברתיים לבג"ץ מזוהה עם מצביעי הימין. אלא שרוטמן מחויב לימין אחר, לימין של קהלת. לימין של הקפיטליזם, של הכסף הגדול, שמבקש להשתחרר מכל התערבות חקיקתית, משפטית ורגולטורית בשוק החופשי שמחזק את החזקים ומחליש את החלשים.
ואחרי הכל אומר לנו רוטמן "תסמכו עלינו". אי אפשר למנוע חקיקה ורפורמה תחת ההנחה שכולם רמאים. אז זהו רוטמן, שהבעיה היא לא ברמאות. אותה קל לגלות. הבעיה היא שאי אפשר לסמוך על אנשים כמוך שהלכו לתקוע בשופר בבית קברות מוסלמי שסמוך לשער הרחמים.
6. לצד ד"ר בקשי ששמו מוזכר כאחד ממועמדי הקואליציה לבית המשפט העליון, מוזכר גם שמו של פרופ' גידי ספיר שהיה מועמדה של שרת המשפטים איילת שקד ובסופו של יום הפסיד את המקום לשופט הדתי המתנחל דוד מינץ. שם נוסף הוא ד"ר רפי ביטון ממכללת ספיר, אורח ופרשן קבוע בערוץ 14. עניין הנשיא הוא קריטי למאמץ ההשתלטות הפוליטית על בית המשפט. בידיו סמכויות מנהליות ומקצועיות נרחבות: במינוי נשיאי בתי משפט שלום ומחוזי, בקביעת דיונים נוספים, בקביעת הרכבים מורחבים בעתירות רגישות, וכמובן בקביעת הרכב הערעור בתיקי האלפים של נתניהו אם וכאשר יגיעו לעליון.
בדיון אתמול התרעמו ח"כי האופוזיציה על האפשרות שהממשלה תצניח נשיא מבחוץ. בבוקר, אמרו, תמנה הוועדה שופט לעליון ואחר הצהריים תמנה אותו הוועדה לנשיא. ובכן, זה לא עובד ככה. השופט שנבחר בבוקר צריך להתמנות בידי נשיא המדינה ורק אחרי שיהפוך לשופט מכהן אפשר יהיה למנותו לנשיא.
בכל מקרה, הקואליציה הנוכחית נחושה לבטל את הסניוריטי כדי לעקוף את מינויו של השופט יצחק עמית. ההערכה היא שהמועמד המועדף עליה הוא יוסף אלרון. אלרון מתאים לה גם מהבחינה שתאריך פרישתו, 20 בספטמבר 2025, נופל עדיין במסגרת שלטונה של הממשלה הנוכחית ואז היא תוכל למנות תחתיו נשיא מתוך שני השופטים שנבחרו על ידה.
7. המהלך של הקואליציה נועד להשיג כמה מטרות. ראשית, להחליש את עילת ההתערבות של בג"ץ. אם לפתחו תגיע רק העתירה נגד בחירת השופטים ולא שאר רכיבי ההפיכה כמו פסקת ההתגברות ופסילת חוקי יסוד – אז אולי בג"ץ יהסס להתערב או לפחות המחלוקת בשורותיו תגבר; שנית, לפורר במעט את המחאה הציבורית. כלומר, להוריד את הטמפרטורה בסיר שאליו תושלך הצפרדע; שלישית, להשפיע על חברי הכנסת של הליכוד שמהססים ולשכנע אותם ש"סרבני" ההידברות הם בצד השני.
בינתיים התוצאות לא מספקות את הציפיות. האופוזיציה וגורמי המחאה דחו לחלוטין את הריכוך בגלל חציית הקו האדום של מינוי שופטים בידי הממשלה. לגבי בג"ץ קשה להעריך – אבל בהינתן עמדת היועמ"שית שסירבה להתפעל מהריכוך, קשה להניח שהשופטים יאמצו אותו. ובעניין חברי הכנסת – בסך הכל התחלפו המתנגדים. מצדדי ההקפאה והריסון קצת נרגעו אבל מנגד התעוררו "קנאי" הרפורמה שמתקוממים על התקפלותו של רוטמן שמצא עצמו באמצע, חוטף מכולם, אבל אין צורך לרחם עליו. גם כי מגיע לו וגם כי הוא מצויד בעור עבה ובשכבות איטום שמגוננות עליו היטב מכל תחושות של אמפטיה, הבנה וסולידריות.
