פרשנותקופות החולים התרגלו לקורונה
פרשנות
קופות החולים התרגלו לקורונה
על אף שמערכת הבריאות היא אחת היעילות ביותר במערכת הציבורית, חלו שינויים בשנתיים האחרונות, חלקם לא לטובה. הקופות הפכו רבות עוצמה ונהנות מאמון ציבורי גבוה. ייתכן שזו אחת הסיבות להתנהגות הבזבזנית שאימצו
כדאי לא להעלים עין מנתוני הגירעונות של קופות החולים, למרות שהם מתייחסים רק לרבעון הראשון של 2022. ניתן ללמוד מהם הרבה, בוודאי כאשר ישנה הסכמה גורפת שהתמונה התקציבית־פיננסית שעולה מהם לא תשתנה במיוחד בהמשך השנה.
אותם נתונים מעלים שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא שקופות החולים אינן מסוגלות להשתלט על ההוצאה, אחרי שבעידן הקורונה מיליארדים רבים נשפכו עליהן מכל עבר. ולראייה: ההוצאה הלאומית לבריאות רשמה ב־2021 את שיעור הזינוק הריאלי החד אי פעם, והגיעה ל־8.6% (במחירים קבועים). וזאת לעומת שנת 2020 שגם בה נרשם זינוק חד.
התופעה מוכרת אצל כל שחקן כלכלי: שינוי מהותי בהכנסות, לדוגמא עלייה חדה, צפוי לגרום לשינוי מהותי בהוצאות – שיעלו גם הן. וכאשר השינוי בהכנסות אינו קבוע – תקציב הבריאות זכה בשנתיים האחרונות בעיקר לתוספות חד־פעמיות – וההכנסה שבה לרמתה הקודמת, מאוד קשה לשוב במקביל גם לרמת ההוצאה הקודמת. לא משנה אם מדובר במשק בית, חברה, ממשלה או קופות חולים, התוצאה היא גירעון.
עכשיו תסבירו לקופות ששיפרו דרמטית את השירות, גייסו עובדים, פתחו מוקדים והאריכו שעות, שכל זה נגמר וחוזרים ל־2019. אכן הקורונה נגמרה אך השירות לא יכול לשוב לאחור, בוודאי כאשר עדיין התורים ארוכים, המחסור ברופאים מומחים חריף והעומס בכל המערכות עולה. הישראלי התרגל לרמה, איכות וגם היקף של שירותי בריאות שיהיה מאוד קשה לרדת מהם. ולמען האמת גם אין סיבה.
הבעיה השנייה היא שמאז 2017 רואים בפירוש עלייה מתמשכת ועקבית בהיקף הגירעונות ללא תמיכות מיוחדות. כלומר, על בסיס תקציב סל הבריאות כפי שקבעה הממשלה בדיוני תקציב המדינה, בלי גלגלי העזר שנזרקים בסוף שנה. כך שמדובר בבעיה מבנית, ולא בכדי כתבו אנשי הפיקוח על הקופות כי "העלייה בגירעונות בשילוב הירידה בהיקפי התמיכות מחייבים התייחסות והסדרה, לרבות לבסיס התקציב". כלומר, העלאה פרמננטית של תקציב הבריאות.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל עדיין מוציאים מעט על בריאות, לרבות שחקן מוביל אחד: הממשלה. ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות עמדה ב־2021 על 7.8% מהתמ"ג לעומת 9.5% בממוצע ב־OECD. שיעור ההוצאה לבריאות במימון ציבורי עדיין נמוך בישראל בכ־10 נקודות האחוז לעומת הממוצע ב־OECD.
כאן מגיע המלכוד. על אף שמערכת הבריאות היא אחת היעילות ביותר במערכת הציבורית הישראלית המאוד לא יעילה, חלו שינויים בשנתיים האחרונות, חלקם לא לטובה. הקופות הפכו רבות עוצמה והן נהנות מאמון ציבורי גבוה, בשיעורים שאפילו בצה"ל כבר לא רואים. ייתכן שזו אחת הסיבות להתנהגות הבזבזנית שאימצו, מפרסומות בפריים טיים עד רכש יקר. החולשה של משרד הבריאות והעומד בראשו מסייעת לתופעה: ניכר כי לעיתים הקופות לא מתחשבות במצבן הפיננסי, ואינן מהססות לגייס לצדן את הטורטלים (מאוחדת) או את אדיר מילר (מכבי), במחירי שיא. יש מהלכים מועילים יותר לטובת המבוטחים.
משרד האוצר יצטרך לבסוף להכניס את היד לכיס, גם אם הוא צודק כאשר הוא מסביר שהתייעלות וצמצום גירעונות לא מחייבים תמיד פגיעה בשירותים. והוא יצטרך לדאוג לכך שמערכת הבריאות, שתפקדה היטב תחת לחץ הקורונה, לא תהפוך בזבזנית ולא יעילה כמו מערכת הביטחון.
