בדיקהיוצאת מהבונקר: אירופה כבר לא מתביישת להתחמש בנשק ישראלי
בדיקה
יוצאת מהבונקר: אירופה כבר לא מתביישת להתחמש בנשק ישראלי
ההודעה הפומבית של דנמרק על רכש תותחים מאלביט והתרחבות היצוא של הענף המקומי הן עדות ללגיטימיצה שזוכות לה חברות הנשק הישראליות מאז פרצה לפני שנה מלחמת רוסיה־אוקראינה, שאילצה את מדינות נאט"ו לשדרג את הארסנל
אירופה כבר לא מתביישת להתחמש בנשק ישראלי, וההודעה הפומבית של דנמרק בדבר רכש תותחים מאלביט ממחישה זאת היטב. אם בעבר ענף יצוא הנשק התאפיין בקריסת עסקאות או בחתימות עמוק מתחת לרדאר התקשורתי, בעיקר בשל החשש מדעת קהל עוינת על רקע הסכסוך הישראלי־פלסטיני – נראה שבשנה האחרונה השתנתה המגמה.
ריבוי עסקאות הרכש עם חברות נשק ישראליות והדיווח הפומבי עליהן חלים ברקע לפלישת צבא רוסיה לאוקראינה, שהובילה את מדינות נאט"ו להגדיל את ההוצאה הביטחונית שלהן לטובת סיוע תכוף לאוקראינה וכהיערכות למצב של גלישת המלחמה למדינות נוספות.
"היום הרבה יותר מדינות באירופה מבקשות לרכוש מערכות מישראל בעקבות המלחמה באוקראינה, שמהווה קריאת השכמה לעולם בכל הקשור לרכש ביטחוני", אומר ל"כלכליסט" ראש האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון, יאיר קולס. לדברי גורמים ביטחוניים אחרים, מדינות אירופה הקיצו מתרדמה ממושכת בכל הקשור ליכולות צבאיות, ולאחר ששיבצו למשבצת "הדמון הגדול" את רוסיה ואת נשיאה ולדימיר פוטין, הן פתחו במרוץ חימוש "כי אף אחד לא יודע מה קורה בתוך הראש של פוטין".
הודעת משרד ההגנה של דנמרק מהימים האחרונים לצאת לרכש דחוף של תותחים ומשגרים של רקטות מדויקות מאלביט מערכות נחשבת חריגה משתי בחינות: ראשית, זו עסקת בזק שכוללת לוחות זמנים קצרים במיוחד לאספקת המערכות החדשות לצבא הדני עד סוף השנה; שנית, היא נעשית "מעל השולחן" ומעידה על שינוי היחס לנשק ישראלי. ב־2015 עמדה דנמרק לפני רכש של תותחים והתלבטה בין אלה שמייצרת CAESAR הצרפתית לאלה של אלביט. קופנהגן בחרה אז את התותחים הצרפתיים, ולפי גורמים ביטחוניים החלטה הושפעה בעיקר מהחשש מביקורת ציבורית על עשיית עסקים עם חברת נשק ישראלית, ברקע לסכסוך הישראלי־פלסטיני.
כעת העסקה המתהווה עם דנמרק, בסכום מוערך של 260 מיליון דולר, כוללת רכש של תותחי ATMOS של אלביט ומשגרי PULS רב־תכליתיים המאפשרים שיגור של מגוון רחב של רקטות מדויקות לטווחים של 30 ק"מ עד 300 ק"מ. מדובר בעסקת ענק במושגים של התעשיות הביטחוניות הישראליות.
כמו כן לפני כחודשיים רפאל חתמה על עסקה לאספקת טילי ספייק לפינלנד בהיקף של כ־223 מיליון יורו, ובנוסף לכך פינלנד בוחנת בימים אלה הצטיידות בטילי ההגנה ברק MX של התעשייה האווירית או במערכת קלע דוד של רפאל. וגם עם צ'כיה יש עסקים: חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה באוקראינה, צ'כיה חתמה עם רפאל על הצטיידות במערכת ההגנה האווירית "ספיידר" בהיקף של כ־630 מיליון דולר. לאחר פרוץ המלחמה, לבקשת הצ'כים, רפאל החלה להתאים להם את המערכות באופן שיוכלו ליירט גם טילים בליסטיים.
זה לא שבעבר מדינות אירופה נמנעו מנשק ישראלי. גרמניה, למשל, חוכרת כבר שנים מהתעשייה האווירית מל"טי הרון; ומדינות אחרות באירופה מזמן חוטפות את טילי הנ"ט מסוג SPIKE של רפאל כמו לחמניות טריות – אבל מאז החלה מלחמת רוסיה־אוקראינה, נראה שנפרץ איזשהו סכר. לפי גורמים ביטחוניים, ב־2022 היצוא של רפאל למדינות אירופה היווה כ־40% מכלל היצוא שלה, כפול מהשיעור שנה קודם.
העסקה עם דנמרק מתווספת לשורת עסקאות מהחודשים האחרונים שעשתה אלביט באירופה, בהיקף כולל של כמה מאות מיליוני דולרים. רומניה הצטיידה אצלה במל"טים טקטיים בכ־410 מיליון דולר; הצבא השבדי הזמין ממנה קרונות תקשוב ניידים בכ־50 מיליון דולר; פינלנד מצטיידת ברקטות מתוצרתה בכ־70 מיליון דולר; ופולין רוכשת ממנה בעשרות מיליוני דולרים מערכות לאימון משימתי למטוסי F-16.
"יהיו עוד כאלה, ובעיקר במדינות שהיו בררניות בעבר כלפי ישראל. הן רוכשות בריש גלי, ממש מעל השולחן ונוצרות כאן הרבה מאוד הזדמנויות. מה שקורה עם דנמרק זה דבר מדהים, וזה קורה ביותר ויותר מדינות באירופה שמתעניינות ורוצות", אומר ל"כלכליסט" בצלאל (בוצי) מכליס, מנכ"ל אלביט מערכות. לדבריו, העסקה עם דנמרק מהווה דריסת רגל ראשונה של תותחי ATMOS ביבשת אירופה.
לפי מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי, "כל מדינה, בין שהיתה ידידותית יותר ובין שידידותית פחות עבורנו, עושה בימים כאלה חשיבה מחודשת לגבי צרכיה. המכנה המשותף של כולן הוא שהן מתעצמות, מגדילות את תקציבי הביטחון שלהן ושואפות להשיג יכולות עצמיות תוך חידוש מלאים ומערכים שלמים ומציאת פתרונות חדשניים לאיומים עדכניים כחלק מהפקת הלקחים מהמלחמה. העניין הגובר במערכות הישראליות שפותחו בעבר כתשובה לאיומים שמופנים כלפי ישראל נובע מהופעת אותם איומים באוקראינה".
אחד השיקולים שהטו את הכף בבחירה של דנמרק בתותחים ובמשגרים של אלביט היה התחייבות לספק את המערכות בתוך כשנה, זמן שיא בעסקאות ביטחוניות שבהן בין מועד החתימה על עסקה למועד האספקה יכולות לחלוף כמה שנים. "הביקוש גובר על יכולות האספקה של חברות", אומר קולס. "אני מקיים דיאלוגים בדרג של מנהלי הרכש או המנכ"לים של משרדי הגנה בעולם, ואם בעבר השיח איתם על מכירת מערכות ישראליות עסק בטווח של רקטה, באיכות ובכמות החנ"מ (חומר נפץ מתפוצץ — י”א) שלה, היום השאלה המרכזית שהם שואלים אותי היא 'מתי אתה יכול לספק?'.
"יש היום מחסור בהכל, בגלל ביקושים גואים שפוגשים את הקשיים בשרשראות האספקה והמחסור ברכיבים אלקטרוניים בעולם שהחלו עוד בקורונה. בשטח זה מתבטא בכך שבמשרדי ההגנה השונים כבר לא מדברים איתי על מחיר. המפקדים מהצבא דוחקים בהם לספק חימושים כאן מיד ועכשיו כי המחסנים שלהם מתרוקנים והכל דחוף. שלוש החברות הגדולות בישראל, רפאל, אלביט ותע"א, ידעו להיערך טוב יחסית מבחינת מלאים, ובתקופה הזאת זה משחק לטובתן".
משרד הביטחון שוקד בימים אלה על פתיחת דלתות נוספות לחברות הישראליות, והמאמץ מתמקד בקבוצה של כעשר מדינות באירופה שעד מלחמת רוסיה־אוקראינה לא היו קנייניות גדולות של נשק. "הקמנו בתוך האגף ליצוא ביטחוני צוותי משימה ייעודיים לכל מדינה, אנחנו מרחיבים את היקף הביקורים ההדדיים של משלחות ביטחוניות ומחזקים את המגעים. אלה מדינות שלא עבדנו איתן בעבר, ועכשיו הן מתעניינות מאוד במה שיש לנו למכור כי הצבאות שלהן מציפים דרישה לפתרונות רלבנטיים", אומר קולס.
ברקע המלחמה המתמשכת באוקראינה, עיניים רבות במערב, ובעיקר בארה"ב, נשואות לזירות נפיצות נוספות בעולם, כשבמוקד המתיחות בין סין לארה"ב וההתעצמות הגרעינית של איראן. הפוטנציאל לעימות צבאי בזירות הללו מגדיל אף הוא את הביקוש לנשק ואת צברי ההזמנות מהחברות הישראליות.
בתשעת החודשים הראשונים של 2022 הסתכמו צברי ההזמנות של שלוש החברות הביטחוניות הגדולות בארץ לשיא של כל הזמנים. הצבר של תע"א עמד על כ־16 מיליארד דולר; אלביט עם כמעט 15 מיליארד דולר, ורפאל עם צבר של כ־33 מיליארד שקל.
ב־2021, לפני פלישת רוסיה לאוקראינה, היצוא הביטחוני הישראלי שבר שיא והסתכם בכ־11.3 מיליארד דולר. משרד הביטחון יסכם את נתוני היצוא הביטחוני ל־2022 רק לקראת אפריל, ולהערכת גורמים בתחום היקפו לא יהיה נמוך מזה של 2021 וייתכן שאף יתרחב.
"יעד רלבנטי לרכישה"
ישראל מדורגת במקום החמישי בעולם במדד האטרקטיביות של מערכות נשק אוויריות, כך לפי דו"ח 2022 של פירמת הייעוץ הבינלאומית PwC. מדובר בקפיצה משמעותית מאז 2021, אז היא דורגה במקום ה־18. בראש הדירוג נמצאת סינגפור ואחריה ארה"ב, קנדה ובריטניה. אירלנד דורגה במקום השישי, וגרמניה במקום השביעי. דירוג המדינות נקבע על פי הסיכונים הגיאו־פוליטיים, מצב שוק העבודה והתעשייה בכל אחת מהמדינות, וכאמור הוא נוגע לתקופה שקדמה לכינון הממשלה הנוכחית.
"העולם מוציא יותר כסף על ביטחון, חרף מגמות של האטה ומיתון, כך שהתעשיות הביטחוניות נמצאות בתקופה של צמיחה", אמרה ל"כלכליסט" אל"מ (במיל') טליה גזית, מנהלת היחידה לטרנספורמציה דיגיטלית ב־PwC ישראל. "ישראל מיצבה את עצמה במשך שנים ארוכות כפורצת דרך טכנולוגית עם מערכות נשק ומערכות הגנה שפיתחה כדי להתמודד עם האיומים המופנים אליה, כמו כיפת ברזל וקלע דוד, לצד פיתוח תעשיית מל"טים בגדלים שונים. כל אלה הופכים אותה ליעד רלבנטי עבור מדינות שמחפשות פתרונות הגנה בעקבות המלחמה באוקראינה".
לפי הדו"ח, התעשיות הביטחוניות בארץ הן המרוויחות הגדולות מהסכמי אברהם, בין השאר כשברקע עסקאות בהיקף כולל של כ־800 מיליון דולר שנעשו במהלך השנה האחרונה בין חברות מישראל למרוקו, איחוד האמירויות ובחריין. היקף העסקאות הביטחוניות בין ישראל לבין מדינות שאיתן חתמה על הסכמים אלה צפוי לפי הדו"ח להתרחב עוד ב־2023.
