פרשנותהמנצחת הגדולה בפריימריז של הליכוד - המשטמה למערכת המשפט
פרשנות
המנצחת הגדולה בפריימריז של הליכוד - המשטמה למערכת המשפט
תוצאת הפריימריז היא חד-משמעית: מיריב לוין דרך דודי אמסלם ועד לעו"ד טלי גוטליב, כל מי שהתמסר להשחרת מערכת המשפט זכה לקידום גדול. ואם אי פעם מאבק נתניהו במערכת יסתיים בחורבנה, תיכנס תמונה אחת ממשפטו לפנתאון ההיסטוריה
1. המנצח הגדול בפריימריז של הליכוד היא מנצחת: המשטמה העזה למערכת המשפט. אינני יודע אם התוצאות הוכתבו בידי התבונה הקולקטיבית של המתפקדים או בידי המפקד העליון, אבל התוצאה היא חד-משמעית: כל מי שהתמקד והתמסר להשחרת מערכת המשפט זכה לקידום גדול.
ארבעה מתוך החמישייה הראשונה הם משתלחים סדרתיים. יריב לוין, המנצח בהפרש ענק, הוא היחיד שהאג'נדה העקבית שלו לשיפוץ מערכת המשפט נולדה הרבה לפני כתבי האישום נגד נתניהו. יואב גלנט, שיצא שלישי בפריימריז, סוחב עמו חשבון אישי ארוך עם המערכת שאותה הוא רואה כאחראית לטרפוד מינויו לרמטכ"ל. מאז מתלהם גלנט נגדה בכל הזדמנות ובכל הכוח. מצד שני, ראויה לציון הבלגתו על העלבון שספג מנתניהו. היועץ המשפטי לשעבר יהודה וינשטיין כותב בספרו שלאחר ביטול מינויו בידי הממשלה התראיין גלנט בתקשורת והודיע שהוא יהיה הרמטכ“ל הבא. "התקשר עמי ראש הממשלה (נתניהו)", כותב וינשטיין, ואמר 'ראית את גלנט? ניצלנו בנס'. ואני לא ראיתי סיבה לסתור את דבריו“.
הלאה. במקום הרביעי דודי אמסלם, שמאחוריו שני עימותים חזיתיים עם המשנה ליועץ, עו"ד דינה זילבר, ועם נשיאת העליון אסתר חיות. המשטמה של אמסלם למערכת לא נופלת מזו של לוין, אבל הסגנון שונה לחלוטין.
ובמקום החמישי אמיר אוחנה שגם לו סיבות משלו לתעב את המערכת, ומרביתן התכנסו לכהונתו הקצרה כשר משפטים שם למד על בשרו (והם, במשרד, על בשרם) את הצפוי אם תיבחר ממשלת ימין על מלא.
2. חזרתי להציץ בתמונה המיתולוגית ההיא שבה נתניהו, ביום פתיחת משפטו, גורר לבית המשפט את הפודיום ממשרד ראש הממשלה ושורת בכירים מהליכוד ניצבת מאחוריו ומשמשת רקע ותפאורה לנאום ה"אני מאשים" שנשא נגד הפרקליטות. אם אי פעם המאבק במערכת יסתיים בחורבנה, תיכנס התמונה הזו להיסטוריה הציונית. כמו המרפסת של הרצל, דגל הדיו, הצנחנים בכותל, שרון והתחבושת צולחים את התעלה. ועכשיו, נתניהו כובש את הבסטיליה שלו ומשיק מתוכה את הרפורמה במשפט.
האם יש מתאם בין משתתפי הצילום ההיסטורי הזה לבין ההצלחה בפריימריז? ובכן, התשובה מעורבת. ניצבים שם צחי הנגבי, גדי יברקן ואסנת מארק שלא ייכנסו לכנסת. יש שם את אריאל קלנר ומאי גולן, שנדחקו לירכתי הרשימה. ויש את ניר ברקת וישראל כץ, שכנפיהם קוצצו ויומרתם לרשת את נתניהו בעגלא ובזמן קריב ספגו מכה רצינית. כעת, לאחר הפריימריז, הם רואים את יריב לוין רק בטלסקופ, ממרחק של עשרת אלפים קולות (ברקת) ו-17 אלף (כץ).
ובלהקת העידוד של הליכוד מצולמים ארבעה מתוך החמישייה המובילה בפריימריז: אמסלם, אוחנה, גלנט ואלי כהן. מהדהד חסרונו של יריב לוין. אולי היו לו סיבות טובות להיעדר, בכל מקרה ההיעדרות נמחלה גם על ידי נתניהו וגם המתפקדים לא זקפו לחובתו את ההברזה. בכל מקרה לוין גם סירב לשמש כשר משפטים כשהמשרה הוצעה לו. לטענתו, בגלל חוסר התוחלת ובזבוז זמן בקידום יוזמות משפטיות שהמצב הפוליטי לא מאפשר.
כמובן שאין קשר בין שתי ההיעדרויות האלה – מהתמונה ההיסטורית וממשרד המשפטים. אבל ייתכן שיש בהן ללמד על העדפתו של לוין את אחורי הקלעים, על מעמד ה"קונסיליירי" הנאמן, הבוחש במחשכים, וכמובן המרואיין הרהוט שחוזר בכל הזדמנות על אמרת הכנף של קאטו הזקן: "מלבד זאת סבורני שיש להרוס את קרתגו". קרתגו של פעם, סלאח א-דין של היום. היום, לאחר הפריימריז הציפייה מלוין היא לעבור מאחורי הקלעים לקדמת הבמה, רצוי למשרד המשפטים, כדי להגשים את התוצאה של הפריימריז. האם זה יקרה? התשובה בהמשך.
3. כפי שראינו, ארבעה מתוך החמישייה הפותחת הם "חשבונאים" סדרתיים נגד מערכת המשפט. והנה עוד שניים שזכו להישגים בפריימריז. שלמה קרעי, מגדף קבוע שהגיע לסף העשירייה הראשונה (מקום 12). במשבצת האישה החדשה זכתה עו"ד טלי גוטליב (מקום 25) שגם היא, כמו שאר הנזכרים לעיל, משוכנעת שמערכת המשפט, בדגש על הפרקליטות, היא האיום האסטרטגי על מדינת ישראל.
גוטליב, בריאיון לגלי צה"ל, כבר סימנה מטרה: "שרון אפק הוא שמאל רדיקלי". אפק הוא כיום המשנה לענייני חקיקה של היועץ המשפטי לממשלה. השמאלן הרדיקלי הזה שימש כפצ"ר מ-2015, ולפני כן היה מבכירי הפרקליטות הצבאית. מילה לא שמענו מנתניהו על איזה מכשול שהפרקליטות הצבאית, והשמאלן הרדיקלי שבראשה, הערימה על חופש הפעולה של צה"ל. למעט אולי כיוונונים עדינים שמסייעים לנו לכתוש מהאוויר, ואם צריך מהיבשה, בלי להיחשף יותר מדי לנחת זרועו של המשפט הבינלאומי.
4. המנצחת הגדולה בפריימריז היא המשטמה למערכת המשפט שקפצה לצמרת מצעד האיומים האסטרטגיים על מדינת ישראל. אפילו לפני מנסור עבאס, אובדן הזהות היהודית, איראן, חיזבאללה, חמאס ויוקר המחיה.
מיותר להזכיר אבל בכל זאת: האיום הזה דילג לצמרת המצעד לאחר הגשת כתבי האישום נגד נתניהו. לפני כן נתניהו בכלל היה בעדה וממגניה. תשאלו אפילו את נשיא העליון בדימוס אהרן ברק, שהתייצב לצדו של נתניהו כשתמך בהסדר הטיעון בעת שהמגעים לחתימתו היו עדיין רלוונטיים. כאשר יריב לוין נשאל בכל הראיונות האחרונים למה במשך 12 שנה לא הצליח לקדם את יוזמותיו ל"תיקון" המערכת הוא השיב במשל ים המלח: "תביאו עוד משאיות של מלח לזרות על הפצעים שלי". הו, איזו היתממות מפוארת. לוין לא קידם את רעיונותיו כי נתניהו מנע ממנו. וגם היום לוין לא ינקוף את קצה הזרת ללא אישור של נתניהו.
ונתניהו של אחרי כתב האישום הוא בהחלט לא נתניהו של לפני. נאומיו נגד הפרקליטות שתפרה לו תיקים מסיבות פוליטיות נועדו להפוך אותו מנאשם למאשים. זהו משחק סכום אפס: אם הפרקליטות מושחתת ותפרה יש מאין הוא צח וטהור, ולהפך. אם כתבי האישום לגיטימיים ומבוססים, אז הבעיה היא לגמרי אצלו. בקרוב, כשיגיש את בקשתו לביטול המשפט בגלל "ההגנה מן הצדק", נקבל רשימה עבה ומסודרת של כל המחדלים והפרות הדין שלכאורה בוצעו כלפיו. את ההקדמה קיבלנו בבקשה המפורטת שהגישו שאול ואיריס אלוביץ'.
5. ביום הפריימריז דיווחה טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות" על יוזמה לבטל את הסניוריטי בבחירת נשיא העליון. יריב לוין, שמחה רוטמן, איילת שקד ושאר הרפורמטורים אוחזים בשלל רעיונות לתיקון (או חורבן, תלוי בעיני המתבונן) מערכת המשפט: בחירת יועצים משפטיים בידי השרים, שימוע לשופטים בכנסת, ביטול מעמדם המחייב של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, פסקת ההתגברות, שינוי שיטת הסניוריטי בבחירת נשיא העליון ועוד. אבל כל אלו, לפחות כרגע, ימשיכו לרחף כחרב מתהפכת מעל ראשה של מערכת המשפט. עד שנתניהו יחליט לאן דרכו: לסיים את המשפט בהסדר טיעון; לסיים את המשפט בהכרעת דין; או לסיים את המשפט במובן "לחסל" אותו. בינתיים הוא דורך את לוין כמי שדורך את קשתו, והחץ הזה ישוגר במועד שיתאים לו.
