דעההעתירות נגד ביטול עילת הסבירות: מדוע 15 שופטים עדיפים על שלושה?
דעה
העתירות נגד ביטול עילת הסבירות: מדוע 15 שופטים עדיפים על שלושה?
בפעם ראשונה מקום המדינה הוחלט שעתירה (נגד ביטול עילת הסבירות) תידון בהרכב שכולל את כל 15 שופטי בית המשפט העליון. הרכב זה יגדיל את ההסתברות שתתקבל ההכרעה הנכונה וכתוצאה מכך גם יגבר אמון הציבור במערכת המשפט
בפעם ראשונה מקום המדינה, החליטה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, שעתירה (נגד התיקון ל"חוק יסוד: השפיטה" בנושא עילת הסבירות) תידון בהרכב הכולל את כל 15 שופטי העליון. במאמר קצר זה נטען שהרכב רחב כזה עדיף משום שהוא מגדיל את ההסתברות שתתקבל ההכרעה הנכונה וכתוצאה מכך מגביר את האמון של הציבור בהכרעת בית המשפט העליון.
נניח כי בפני השופטים נתונות שתי חלופות מקצועיות בלבד: לדחות את העתירה או לקבלה. כמו כן, נניח שרמת מומחיות כל השופטים שווה, ושלכל אחד מהם רמת מומחיות שכזו מבטיחה שההסתברות שהוא יבחר באלטרנטיבה הנכונה גבוהה מ-50%. לבסוף, נניח שהחלטת כל שופט בלתי תלויה בהחלטות חבריו.
חישוב מתמטי פשוט מוכיח תחת שלוש ההנחות הללו, שהחלטה בהרכב של 15 שופטים תניב החלטה נכונה בהסתברות גבוהה בהרבה מהחלטת הרכב קטן יותר. כך למשל, אם ההסתברות ששופט בודד יקבל החלטה נכונה היא 60%, ההסתברות שהרכב של שלושה שופטים יקבל החלטה נכונה היא כ-65%, ההסתברות ששבעה שופטים יקבלו החלטה נכונה היא כ-70%, וההסתברות שחמישה עשר שופטים יקבלו החלטה נכונה היא כ-80%.
בעוד שבהחלטת שלושה שופטים הסיכוי להכרעה על חודו של קול גבוה, בהרכב של חמישה עשר שופטים הסיכוי להכרעה על חודו של קול נמוך בהרבה. מאחר והחלטה על "חודו של קול" עלולה אף היא לכרסם באמון הציבור, גם מטעם זה הקביעה כי עניין רגיש במיוחד יידון על ידי 15 שופטים נראית הולמת.
הרכב של 15 שופטים מייתר, בהגדרה, דיוני המשך. לעומת זאת, הרכב של שלושה שופטים יביא, ללא ספק, בשל נפיצות המצב, לדיון נוסף בהרכב מורחב יותר. שוב, מצב דברים כאמור אינו משיג את המטרה של הכרעה סופית ומהירה ולהגברת אימון הציבור בבית המשפט.
אחת הביקורות שנשמעה בעבר על נשיאי העליון, היא שבמקרים בעלי חשיבות רבה הם ממנים להרכב את עצמם, ו/או שופטים האוחזים בעמדה דומה לשלהם. האפשרות להשפיע כך על החלטות מהותיות מאוד של בית המשפט העליון פוגעת באמון הציבור בהוגנות ההליך המשפטי ובניטרליות הפוליטית שלו.
יתר על כן, גם אם היה ברור, במקרה תיאורטי, שיד אדם לא "בחשה" באיוש ההרכב, וההרכב נבחר באופן רנדומלי על ידי מחשב, עדיין עלול להיווצר בציבור חשש שהתוצאה הסופית של ההליך הינה תוצר מקרי של ציוות רנדומלי זה, שייתכן שרוב של בית המשפט העליון סבור אחרת ושאילו היה נבחר הרכב רנדומלי אחר עשויה הייתה להתקבל תוצאה אחרת.
לכן, אין ספק שהרכב הכולל את כל שופטי בית המשפט מעורר יותר אמון מהרכב חלקי, ובוודאי יותר מהרכב המונה רק שלושה שופטים (היכול להתבצע במאות דרכים שונות).
על אף היתרונות הברורים של דיון בהרכב הכולל את כל שופטי בית המשפט העליון, הוא אינו נקי מקשיים; בין היתר, בית המשפט צריך להביא לידיעת הציבור את הקריטריונים לדיון בהרכב מלא, ומדוע לא ידון בהרכב כזה בכל עתירה לביטול חוק ואולי לביטול חוק יסוד. בהקשר יותר מעשי – מה יקרה אם בעת הדיון בעתירה יהיה מספר השופטים בבית המשפט העליון זוגי - האם בכל זאת ידונו בהרכב מלא ויקחו סיכון שלא תהיה הכרעה או לחלופין – איך יוחלט מי ייוותר מחוץ להרכב?
בית המשפט מורכב משופטים בעלי השקפות עולם שונות, אשר יש הנוהגים לסווג אותם כשמרנים מול ליברלים או אקטיביסטים. בבית המשפט נמצאים דורות שונים של שופטים, דהיינו שופטים שנמצאים בתחילת הקדנציה שלהם ושופטים הנמצאים בסופה, שופטים שמונו בתקופות בהן כיהנו ממשלות שונות ועוד. לגורמים אלה עשויה להיות השפעה על אופן ההכרעה של כל שופט. הדיון בהרכב מלא מאפשר ביטוי להשקפות העולם השונות ולמיקום השונה של כל שופט בתקופת הקדנציה שלו.
מכל סיבות אלה, בית המשפט העליון בארצות הברית יושב תמיד בהרכב מלא (9 שופטים), עם כל השופטים המכהנים בו. בארצות הברית הדבר אפשרי, משום שבית משפט זה דן במספר קטן יחסית של תיקים (כמאה תיקים בשנה). "לוקסוס" זה לא קיים לבית המשפט העליון בישראל (הדן באלפי תיקים בשנה). יחד עם זאת, אנו סבורים שהחלטות בנושאים כה כבדי משקל, כמו ההחלטה בנושא סמכות בית המשפט להכריז על בטלותו של תיקון לחוק יסוד, ראוי שתתקבלנה בהרכב רחב ככל האפשר.
עו"ד שוני אלבק, פרופ' עמרי ידלין וד"ר אייל סולגניק עוסקים בנושאים הקשורים לשוק ההון, קבלת החלטות וכן בממשק שבין כלכלה ומשפט
