דעהתחושת הבטן מטעה: האינפלציה בעולם לא תרד כל כך מהר
דעה
תחושת הבטן מטעה: האינפלציה בעולם לא תרד כל כך מהר
האינפלציה במדינות ה-OECD ממשיכה לעלות, גם אם במתינות, והסוף לעליות הריבית לא נראה באופק. מדינות העולם רחוקות מאד מיעד האינפלציה של כ-2%, והמצב עשוי אף להחמיר
רבים חשים כי המאבק באינפלציה עומד להסתיים כשידינו על העליונה. באופק כבר ניתן לראות את ירידות הריבית הראשונות והנה, נתוני OECD מראים לנו כי לראשונה מאז אוקטובר 2022 האינפלציה הממוצעת בקרב חברות הארגון עלתה - בחודש יולי, למשל, מ-5.7% ל-5.9%.
נכון, טורקיה חברה בארגון ואינפלציה של 55.8% בשטחה מטה כלפי מעלה את הנתון. נכון גם שברוב המדינות, 26 מ-38, האינפלציה ירדה, ואף בשיעורים ניכרים במספר מקרים, אבל מי שסבור כי עקב כך ניתן לפטור את העלייה הזו בתור הפוגה קלה לכל היותר, טועה. זאת, משום שהמדיניות המוניטרית הגלובאלית נחושה להשיב את האינפלציה לרמות של 2%, או מעט יותר, בכל מחיר. אנחנו לא קרובים לשם ובחודש האחרון אף התרחקנו. וכאמור, האינפלציה במדינות המפותחות כיום גבוהה פי שלושה מהיעד המוצהר.
אבל יש עוד סיבות לחשוש שעליית האינפלציה בחודש האחרון, לראשונה זה 9 חודשים, תימשך. ראשית, אינפלציית הליבה, זו שאינה כוללת סחורות, עלתה יותר: 6.7% ב-12 החודשים האחרונים. כלומר, מחירי השירותים והמוצרים הלא סחירים, אלו שמשקפים טוב יותר את הביקוש בתוך כל משק, מתייקרים מהר יותר ונראה כי הריביות לא עלו מספיק על מנת לרסן אותם.
שנית, אחת הסיבות לכך שהאינפלציה הכוללת נמוכה יותר נזקפת לסעיף האנרגיה, שירד ב-7.5% בשנה החולפת. להערכתי, לו היו מחירי האנרגיה נשארים ללא שינוי, הייתה האינפלציה מגיעה לכ-6.5%. ועתה, כשמחירי הנפט מתייקרים שוב בעוצמה (חבית נפט ברנט התייקרה ב-3.6% בחודש האחרון ונוגעת כבר ב-90 דולר), האינפלציה הממוצעת של מדינות הארגון עלולה לעלות ל-7%.
שלישית, גם מחירי המזון עלולים ללבות לחצי מחירים. המשך המלחמה באוקראינה והתמקדותה בשטח עתיר תבואות לא מבשרת טובות. המון פוליטיקה מעורבת כאן וזה עוד לפני שדיברנו בכלל על פגעי שינויי האקלים. אחרי הכל, ריבית גבוהה לא משפיעה על מזג האוויר.
רביעית, התייקרות המחירים בקרב המדינות העשירות נמוכה בהרבה מזו של יתר מדינות ה-OECD. בשנה החולפת הסתכמה האינפלציה במדינות ה-G7 ב-3.9% בלבד והיא יורדת בעקביות מאז אוקטובר אשתקד. בטור שכתבתי כאן בשבוע שעבר, הסברתי כי פערי צמיחה גדולים מאוד בין המדינות העשירות לבין יתר מדינות ה-OEDC עלולים ליצור מתיחויות בין מדינות וגושים ולערער עוד יותר את תהליכי הגלובליזציה של עשרות השנים האחרונות.
אותם דברים אמורים גם לגבי פערי האינפלציה. אם במדינות העשירות העלאת הריבית תיפסק קודם, כי הן תגענה ליעד האינפלציה ראשונות, הדבר יחמיר את התסכול והמרמור בקרב המדינות האחרות, המטבעות שלהן יתמודדו עם תיסוף יתר שיקשה על היצוא והגלובליזציה החבוטה תיחלש עוד יותר.
וחמישית, אם משקי הבית יתרשמו כי האינפלציה אכן דביקה ואינה פוחתת, ייתכן שיירצו להקדים רכישות בטרם תעלה עוד – מה שרק יקדים ויחריף את עליות המחירים.
האם יש פתרונות? ודאי, אך הכדור לאו דווקא נמצא במגרשם של הבנקים המרכזיים. כלומר, לא רק עוד מאותו דבר - כלומר, העלאת הריבית - עד שנראה את ה-2% באופק. גם ממשלות יכולות, וצריכות, לתרום את חלקן על ידי הפחתת רמות הגירעונות הפיסקאליים והחובות הציבוריים שלהן. הן צריכות לפעול להגדלת שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה כדי להקל על המעסיקים לאייש משרות ולמתן את לחצי השכר, לפעול למיתון העליות בשוקי הסחורות, לנצל את הזמן למיזמים של שיפור תשתיות בתחום החינוך, התחבורה והבריאות, לרתום את השיפורים הטכנולוגיים המהירים לטובת הפחתת עלויות הייצור ושיפור הערך המוסף ועוד.
בינתיים, אנחנו רק קוראים על חששות של כלכלנים מגידול של הגירעונות והחובות. איך אמר אחד העם? לא זו הדרך.נכון, התוצאות של כל הפעולות הללו לא יביאו פרי ביום אחד, אך בלעדיהן האינפלציה (ולא רק הריבית) תהייה גבוהה יותר לתקופה ארוכה יותר. וכפי שאומרים בבנקים המרכזיים: כשאינפלציה מתייקרת, המחיר הכרוך בעצירתה עולה אף הוא.
רונן מנחם הוא כלכלן ראשי בבנק מזרחי טפחות
