פרשנותהרווח מפרישות מלצר ונתניהו
פרשנות
הרווח מפרישות מלצר ונתניהו
החלטת בג"ץ אתמול להתרת פונדקאות בישראל לגברים היא חלק מיבול מרשים של פסיקה דמוקרטית־ליברלית - בעד שוויון ונגד המדינה - שסימנה את פרישתו של המשנה לנשיאה חנן מלצר. ואולי גם קיבלה רוח גבית מהסתלקותו של נתניהו
לא פחות משמונה פסקי דין, שנעים על הרצף בין דרמטיים למשמעותיים, שוחררו בשבועות האחרונים מבית המשפט העליון. כולם (להוציא אחד, בעניין רומן זדורוב) ניתנו בהרכבים מורחבים. רובם המכריע מדיפים ניחוחות של דמוקרטיה שוויונית וליברלית, לא פעם מול עמדות מיעוט של האגף השמרני־דתי של העליון.
לזרם הפסיקה הזה יש הסבר אחד שנגזר מלוח הזמנים של פרישת המשנה לנשיאה חנן מלצר. שופט פורש חייב להשלים את כתיבת פסקי הדין בהרכבים שבהם ישב בתוך שלושה חודשים מיום פרישתו. והזמן הזה נגמר בדיוק היום. אתמול תפס כותרות בג"ץ הפונדקאות, ובעת כתיבת שורות אלה אנו ממתינים לשני פסקי דין נוספים שישלימו עשירייה דרמטית־משמעותית - בעתירות נגד התיקונים החוקתיים שהכניסו לחיינו את ממשלת החילופים ובעתירות נגד ההפרדה בין נשים לגברים באקדמיה.
1 צפייה בגלריה
מימין: המשנה לנשיאת העליון בדימוס חנן מלצר וראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו
(צילומים: אתר בית המשפט, אלכס קולומויסקי)
מלבד לוח הזמנים הפרטי של מלצר, יש לוח זמנים נוסף שמציף באופן טבעי את השאלה - האם לאחר הסרתה ממשלתו של בנימין נתניהו, שופטי העליון משוחררים ונועזים יותר. ציבורית ותקשורתית זה אכן נראה כך, אבל מי שמכיר את התהליך האיטי של התגבשות וכתיבת פסקי דין יודע שהיסודות לפסיקות הליברליות האלה נוצקו עוד בזמן שנתניהו שכן לבטח בבלפור.
והנה התזכורת לפסיקות הדמוקרטיות־ליברליות האחרונות של העליון בקטגוריות השונות:
זכויות האשה. פסק דין "הבוגדת" השיב לאשה את זכויותיה בבית המגורים לאחר שלילתן בבית הדין הרבני הגדול ובהרכב השמרני־דתי המקורי של בג"ץ. נקבע כי שיקולי הנאמנות המינית לא יובאו בחשבון לאחר שחזקת השיתוף בין בני הזוג התגבשה.
שוויון. פסק הדין שניתן אתמול ביטל את הפליית הגברים (זוגות הומוסקסואליים, ויחידים) שהחוק מנע מהם להתקשר בהסכם פונדקאות. בפסק דין אחר צמצם העליון את הפער בין עשירים ועניים. בעבירות שבהן מוטלים על הפוגע קנס ופיצויים כתחליף למאסר, קל יותר לעשירים לקנות את חירותם כי יש להם אפשרות לשלם. העליון קבע שאם ה"עני" שילם את הקנס, הוא לא ילך אוטומטית למאסר אם לא שילם את הפיצוי ותשלום הפיצוי ייאכף בדרכים אחרות.
נגד עמדת המדינה. מלצר הכריע בעד משפט חוזר לזדורוב והותיר את הדרמה הזו חיה ובועטת בחיינו. מלצר נסמך על טביעת העקב המוכתמת בדם שלא היתה של זדורוב ולא היתה יכולה להיות של "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירה אחרי כמה שעות בגלל שגופה אינה מדממת יותר מכמה דקות לאחר הרצח. ובעניין אחר לגמרי, אבל בהחלט נגד עמדת המדינה — בג"ץ זליגמן, שבו מלצר פרש "כתב אישום" נגד הרגולטורים באשר הם, השבויים בידי מפוקחיהם וחשודים לפיכך בהפקרת האינטרס הציבורי.
שוויון ונגד עמדת המדינה. בפסק דין "עדאלה" קבע הרוב הליברלי נגד המיעוט הלאומי־דתי־שמרני שיש לפסול תיקון לחוק ביטוח לאומי משנת 2015, ששולל באופן גורף קצבאות מסוימות מהוריו של קטין שמרצה עונש מאסר בגין ביצוע עבירות ביטחוניות. כלומר, קטינים ערבים שנתפסו ביידוי אבנים. העליון קבע שהתיקון פוגע באופן בלתי חוקתי בזכות לשוויון.
למען הסדר הטוב, נציין שני פסקי דין נוספים ששייכים ליבול הזה - הרכבים מורחבים בהשתתפות מלצר - שלא משתלבים בקטגוריות הנ"ל. בראשם, הכשרת חוק הלאום. החוק שהשוויון ללא־יהודים נעדר ממנו והוא מקומם לא רק בשל עובדה זו אלא בשל העובדה שהוא לא נועד לשום צורך חיוני מלבד תקיעת אצבע בעין של המיעוטים בישראל, ביניהם הדרוזים שנאמנים ומשרתים את המדינה באופן מסור יותר מהרבה יהודים. העליון קבע שניתן "לחיות" עם החוק הזה בגלל שניתן לתת לו "פרשנות מקיימת" — כזו שמקיימת את השוויון כאחד מערכיה של המדינה. חשוב לציין שהשוויון לא נכלל גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל גם כאן נקבע בתקדימי העליון ש"כבוד האדם" כולל שוויון ובכלל אין דמוקרטיה ללא שוויון.
פסק דין נוסף, ניטרלי יותר, קבע שמי שהפר את מגבלת הגיל בפוליסה לביטוח רכב ואיפשר לנהג צעיר שמתחת למגבלה לנהוג לא יקבל כל פיצוי במקרה של תאונה. הסיפור הזה העסיק הרכב מורחב של חמישה שופטים שהפך את החלטת ההרכב המקורי, שקבע כי למרות הפרת תנאי הפוליסה יש לפצות בסכום חלקי.
כאמור, ניתן לייחס את היבול הזה, בכמותו ובאיכותו, לשתי פרישות - של מלצר ושל נתניהו. הבחירה נוטה למלצר שחתום על מספר חוות רב של חוות דעת מובילות בפסקי הדין האלה.
המסקנה, בלשונה של נשיאת בית המשפט אסתר חיות, היא ש"המבצר לא נופל". מסקנה נוספת היא שהרוב הדמוקרטי־ליברלי בעליון עדיין מצליח להתגבר על המיעוט השמרני־דתי. בשנה הקרובה ייבחרו ארבע שופטים חדשים לעליון, כאשר המאבק על זהות המתמנים יוכתב במידה רבה מתוצאות הסקירה לעיל.
